סמל ראשון עידו ברוך ז"ל, שנרצח בפיגוע בשומרון לפני שבוע, היה חתום על כרטיס אדי. לאחר מותו משפחתו בחרה לתרום את קרניות עיניו. בתחילת השבוע בוצעו ההשתלות בבית החולים מאיר ושני אנשים קיבלו את ראייתם בחזרה.
עינב ברוך, אמו של עידו, אמרה הבוקר: "כשהבנו שעידו נהרג ביקשנו לתרום מה שאפשר. בבית החולים אמרו שרק את קרניות עיניו אפשר לתרום וזה ציער אותנו מאוד, היה לנו חשוב לתרום מה שעוד ניתן. אם יש מישהו שאפשר לשפר לו את איכות החיים בעזרת הקרניות של עידו, זה מבורך. אנשים שקיבלו את הקרניות יוכלו לראות את המשפחה שלהם, את הנכדים שלהם, את הסביבה, לחזור לתפקד - זה לא דבר של מה בכך, זה עולם שלם".
"עידו היה חתום על כרטיס אדי מגיל 18. גם לי ולאיתן בעלי יש כרטיס אדי. אם אנחנו יכולים לעזור בכל צורה אנחנו שמחים, זה עושה אותנו מאושרים. אותו הדבר עידו, זה הבית שהוא גדל בו. זו הדרך שלנו, זה אנחנו".
איך עוברים עליכם הימים והלילות?
"קצת יותר טוב, הבית שלנו מלא במנחמים מכל הארץ וזה מאוד מרגש אותנו. אנחנו ממשיכים את המורשת של עידו - לבחור בחיים, להיות שמחים ולעשות כמה שאפשר למען האחר. זה מה שהוא היה וזה מה שאנחנו נהיה ומשתדלים לעשות פה כל הזמן. אנחנו מחזקים את מי שבא אלינו ומקבלים חיזוקים. חוץ ממשפחה ומחברים באים לפה אנשים שאנחנו לא מכירים. אחים שכולים והורים שכולים באים לחבק וזה מרגש אותנו מאוד".
ספרי על עידו.
"הוא היה ילד מיוחד וייחודי. למד בכיתת מופ"ת, היה פעיל מאוד בצופים, כשסיים את בית הספר הלך לשנת שירות בעמותת קדימה והפעיל יחד עם חבריו לקומונה בית נוער. הוא היה די ג'יי מחונן, אהב מאוד מוזיקה, המון מהאירועים שעשה היו בהתנדבות. הוא היה פעיל בעמותת סח"י, אחד כזה שכל היום חי וזז".
חששתם כשהלך להיות לוחם בסיירת גבעתי?
"כשהוא התגייס לגבעתי היה לו ברור שהוא הולך לסיירת, לצוות הכי טוב, ותורם כל מה שהוא יכול. זה היה הוא. דאגנו תמיד, אבל זה מה שהוא בחר וזה מה שהוא רצה. בכל החלטה שלו אנחנו עומדים מאחוריו ומצדדיו, עם כל הקושי".
יש כעס, על דברים שנעשו או שלא נעשו?
"אין לנו כעס. הוא חייל במדינת ישראל ושומר עלינו ועל שאר התושבים".