על גבי טופס בכלא 4, עליו נכתבות בדרך כלל בקשות לחופשה או לניכוי תקופת מאסר, החליט נתנאל (שם בדוי) לכתוב מכתב. בעט כחול ובכתב מסודר, מתוך תאו בכלא הצבאי שמהווה בית עבורו בחודשים האחרונים הוא מוציא את שעל ליבו, שורות על גבי שורות הוא כותב במרץ. "תמסור את זה לסמלת דבורה", הוא אומר למ"פ פלוגה ב' שלוקח ממנו את המכתב המאולתר.
"הסמלת הייתה לצדי ותמכה בי לאורך כל הדרך. היחידה שהאמינה בי וידעה להוציא ממני את הטוב שהיה חבוי בתוכי", כתב נתנאל, כלוא במשך חודשים ארוכים בגין עבירות עריקות של כשלוש שנים. הנמענת היא לא אחרת ממדריכת הכליאה (מד"כית) שלו, מי שמשמשת בתפקידה כמפקדת וסוהרת גם יחד. "היא ידעה להקשיב ולא לוותר לי, גם ברגעים שלא האמנתי היא אף פעם לא ויתרה לי. בתחילת הדרך היו בינינו מריבות וצעקות, אבל עכשיו אני מבין שהכוונה הייתה רק לעשות לי טוב. אני רוצה להודות על זה שלא הרמת ידיים, שהוצאת ממני את הדיכאון והמרמור".
סמל דבורה אדגו קיבלה את נתנאל תחת אחריותה מיד עם שיבוצו לפלוגה ב' והייתה הראשונה להכניסו תחת עול משמעת הכלא. בזמן שמרבית החיילים מגיעים לבקו"ם לפחות פעמיים במהלך שירותם, פעם ברגע הגיוס ופעם ברגע השחרור, נתנאל הגיע אליו רק פעם אחת. ליום הגיוס שלו לא הופיע, ההחלטה שלא להתגייס גמלה בליבו מספר שנים קודם לכן. הביקור היחיד בבקו"ם היה כשהוא השתחרר מהכליאה הראשונה שלו, חודש וחצי בכלא 4 באשמת עריקות של שנתיים. בחודשים הקרובים יעבור נתנאל שנית בשערי הבקו"ם, כדי לסיים את תקופת כליאתו השנייה, הפעם בגין עריקות של שלוש שנים. בבקו"ם הוא יתייצב מול ועדת השחרורים שתקבע האם בגיל 23 ולאחר חודשים ארוכים ולא פשוטים בכלא, הוא ישוחרר מחובת השירות. כך, ככל הנראה, תבוא לסיומה היכרותו המרירה עם הצבא. מה יהיה סך עונשו, הוא עדיין לא יודע, ועל פי הסדר הטיעון המסתמן בימים אלה בבית הדין של מחוז המרכז, ירצה עונש של תשעה חודשים.
"מאז הילדות ידעתי שהמשמעת הצבאית היא לא דבר בשבילי", מספר נתנאל מתאו בכלא 4. "זה לא שאני לא אוהב את הצבא, האחים שלי עשו צבא, עשו קרבי, אחד נלחם בעופרת יצוקה, אבל אני יודע שאני לא מתאים לצבא. אני לא יכול קבל פקודות, זה ממש בעייתי בשבילי", הוא מוסיף, ומתאר כיצד בזמן העריקות טיפל באביו המשותק ועזר בכלכלת ביתו, המונה שבעה אחים ואחיות.
"בזכותה הצלחתי להתאפס"
במשך כל חייו ברח נתנאל מאותה משמעת, מבית הספר נשר בכיתה י', וגם מהפנימייה שעבר אליה לאחר מכן, סולק. אולם, המפגש הממושך עם הכלא זימן לו התמודדות ממנה לא יכול היה לברוח. "הגעתי לכלא בדיוק שנה אחרי שאבא שלי נפטר, כל התסכול שלי מגיע מהמוות שלו", מספר נתנאל על הימים הראשונים של ריצוי העונש הנוכחי שלו. הקושי שלו להסתגל לתנאי הכלא הומר במהרה למעשים, פעמים רבות הוא ברח, נהג להתחבא למפקדת שלו ותלונות המשמעת החלו להיערם אחת על השנייה.
באותה תקופה ליוותה אותו אדגו, שמילאה את תפקיד מדריכת הכליאה שלו ולמעשה הייתה מפקדתו הישירה. בזכותה, כך מעיד נתנאל, הצליח להתאפס ולחזור לתלם ואפילו לקוות כי בקרוב, כאשר יגיע הזמן להחליט, ינוקה שליש מתקופת מאסרו בגין התנהגות טובה. "הוא היה חייל בעייתי, הוא כל הזמן היה בורח ונגרר אחרי חיילים אחרים. כל הזמן הייתי צריכה לחפש אותו. פעם אחת הייתי במחלקה ב־4 והוא ברח לי והתחבא בתוך בית הכנסת, חיפשתי אותו בכל הפלוגה ולא מצאתי אותו. שאלתי את כולם: איפה נתנאל, איפה נתנאל?", נזכרת סמל אדגו. "במקרה עמדתי במקום מסוים שממנו יכולתי לראות אותו בדיוק מציץ מהחלון של הבית כנסת. קלטתי אותו וצרחתי עליו, אבל לא הייתי מסוגלת לשפוט אותו, הוא בסופו של דבר ילד טוב, לא רציתי להרוס לו את השליש. הייתי מדברת איתו, מנסה ומנסה ומנסה, עד שהוא לאט-לאט התחיל להתיישר", הוא מתארת בסיפוק ומחייכת למחשבה על השינוי שעבר. כיום, היא מתארת, הוא חזר לתלם ובזכות כך שובץ כ"תורן מטבח", פריווילגיה שרק מעטים מהכלואים בפלוגה ב' זוכים לה. מדובר בתפקיד המקנה חופשיות יחסית, ומי שממלא אותו הוא בעל גישה חופשית לטלפון, וזמן פנוי רב.
"הוא הבין שאם הוא ימשיך ככה הוא יפגע רק בעצמו", מסבירה אדגו על מה שהביא לשינוי. "תמיד הייתי אומרת לו 'תפסיק, אל תיגרר, אחרת אתה סתם תבכה על זה'. כולם רצו לשפוט אותו והייתי אומרת 'לא, את נתנאל לא לשפוט'".
הוא מעריך את המאמצים שלך?
"מאוד. הוא תמיד אומר לי תודה המפקדת, תודה שאת עוזרת לי, תמיד".
הקשר שנוצר בין אדגו לנתנאל, כך מעידים השניים אינו אופייני בין כותלי הכלא. תנאי הכליאה הקשים ושגרת המשמעת הבלתי מתפשרת מכריחה את סגל הכלא לשמור על מרחק פיקודי רב ועל סטנדרטים גבוהים של התנהגות בקרב הכלואים. המפגש המחויך בין השניים, שהתיישבו יחד בחדרו של מפקד פלוגה ב' לצורך הכתבה, צייר תמונה מעט שונה על מה שנהוג לחשוב על מערכות היחסים בתוך הכלא. "יום אחד המשפחה שלו באה לביקור, והוא אמר לי: 'בואי תראי את האחיינים שלי' ואני באתי לראות", מספרת אדגו וצוחקת. "לא ניגשתי אל המשפחה, הסתכלתי מהצד. זה מרגש, בטח שזה מרגש. כשהוא בא אלי ואמר לי תודה שנלחמת עליי, זה עושה טוב בלב".
שב הביתה
נושא הפיקודיות בכלא הוא נושא שמושקעת בו מחשבה רבה, כך לדברי מפקד הכלא, סא"ל חגי קנטרוביץ'. בפלוגה ב', בה מרצים חיילים מאסר על העבירות הקשות יותר בסקאלה ולכן המאסר הוא ארוך יותר, יחסי המפקד־פקוד הם ממושכים יותר ומשכך דורשים תשומת לב רבה יותר. "כך קורה שהמפקדים משרים ביטחון על הכלואים והם מצדם מאוד מחוברים אליהם", מעיד סא"ל קנטרוביץ'. "צריך תמיד להיזהר על הגבול הדק שביחסים האלה, אבל אנחנו יודעים שכשמפקדים הם יותר טיפוליים ומסייעים לכלואים, אנחנו רואים חיילים יותר טובים שלא רוצים לאכזב את הסגל. צריך להבין שהכלואים הם מאוד חשדניים, הם נמצאים פה אחרי שאיבדו את האמון במערכת".
מרביתם הגדול של הכלואים מרצים עונש מאסר כתוצאה מעבירה של היעדרות משירות, נתון העומד על 76 אחוזים מהכלואים בשני בסיסי הכליאה, כלא ארבע וכלא שש, במהלך שנת 2013. כמו כן, 18 אחוזים מרצים עונש על עבירות משמעת ורק שישה אחוזים עברו עבירה שהיא פלילית. "לשבת יותר משלושה חודשים בכלא צבאי זה בעייתי לבן אדם, על עבירות שהן גרועות פי שתיים אתה לא יושב ככה באזרחות. בסך הכל חייל שערק ופתאום אתה מגיע למקום כזה", מעיד נתנאל. "המ"פ כל הזמן עושה לנו שיחות ומעודד אותנו לעשות דברים טובים בחיים, להתקדם, לא להזניח את עצמך. המשפט הכי ידוע שלו זה ששביעות רצון לא תהיה לך אף פעם, זה מה שעוזר לכלואים כשהם מתפרקים, לדעת שהם יכולים להגיע יותר גבוה מאשר לבוא לפה ולעשות בלגן". אולם, גם בהתחשב בעבירות המשמעת הרבות שצבר נתנאל לאורך תהליך ההסתגלות שלו לבית הכלא הצבאי, הוא מעולם לא נחשב לחייל פרוע בכלא שמטבעו הוא מקום המועד לפורענות.
מנתוני קצין המשטרה הצבאית עולה כי בשנת 2013 התרחשו בשני בסיסי הכליאה, לא פחות מ־416 אירועים חריגים, אשר מרביתם הם אירועי אלימות. מתוך אירועי האלימות, נערכו 33 תקיפות של סגל המפקדים, ו־121 מקרים בהם נאלץ הסגל לאזוק את הכלא בכוח. כמו כן, בשנה החולפת נערכו גם שלושה מקרי בריחה, 46 מקרי סמים ו־14 מקרים של שביתות רעב.
אל הריאיון מגיע נתנאל כמה ימים לאחר שחזר מחופשה, אותה בילה בביתו עם המשפחה וכשהוא מספר על אותם שלושה ימים חיוך מתפשט על פניו. בבית, כך הוא מעיד, כבר התחיל לחשוב על השחרור. את המאבק שהתרחש סביב היציאה לחופשה הוא אינו מכיר על בוריו, אך מפקדיו יודעים לספר שיציאתו הביתה לא הייתה מובנת מאליה כלל וכלל. "היציאה שלו לחופשה הייתה חריגה", מעיד מפקד הפלוגה, סרן ליאור בקרוביץ'. "המפקדות שלו שיגעו אותי כדי שזה יקרה ואני עשיתי חריש עמוק מול מפקד הכלא, הסברתי לו את הסיפור, התעסקתי בתיק הזה עד שש בערב ובאיזה שהוא שלב הייתי צריך להגיד לנתנאל שנצטרך לדחות את הבקשה שלו והוא אמר לי 'המ"פ תקשיב, אני רואה שאתם מתעקשים וזה מספיק לי, אבל יש יום הולדת לאח שלי הקטן'. אז התעקשתי והתחייבתי למפקד הכלא שנתנאל יחזור, ובסוף הוא אכן יצא הביתה".