יחסים מוזרים יש לרוסיה וטורקיה. מצד אחד ארדואן קונה מפוטין סוללות טילי s-400 בעסקה שמהעבר השני שלה טורקיה מפסידה את מטוסי ה-35-F חמקן שיוצרו עבורה וטייסיה הוכשרו להטיס. שני המנהיגים אף נפגשים יחד רק בחודש שעבר ואפילו מוסרים הצהרה משותפת יחד עם איראן נגד הפעילות שמיוחסת לישראל בסוריה.
מצד שני, כבר תקופה ארוכה עושה רושם שמנהיגי רוסיה וטורקיה נמצאים על מסלול התנגשות בכל הקשור לכוחות הצבאיים שהם מפעילים במזרח התיכון. מה שהחל בהתגוששות בזירה הסורית התפשט משם גם ללוב ולאחרונה נפתחה זירה שלישית בגבול בין אזרבייג'ן בתמיכת טורקיה, לארמניה לה מסייעת רוסיה.
בכל אחד מהמקומות האלו הרוסים והטורקים תפסו צדדים מנוגדים, שבכמה מקרים כבר הביאו לעימותים צבאיים.
רוסיה מעולם לא הסתירה את השאיפות האזוריות שלה גם לא את הרצון לחזור לימים הגדולים של ברה"מ. במקרה הטורקי ארדואן כבר מזמן החליט להיפרד מהמדיניות המסורתית של ניטרליות לצד התנתקות יחסית מהקשרים עם ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, כחלק מהרצון שלו להחזיר את טורקיה לימי הזהב של האימפריה העות'מנית.
במקרה של הרוסים, פוטין שולח לכל מקום אפשרי את ה"יועצים" שלו יחד עם אנשי מודיעין, יחידות מיוחדות וצבאות רפאים. בעיקר קבוצת וגנר הידועה.
בסוריה ולוב מדובר כבר בכוחות צבא לא מבוטלים. אנשי המודיעין והצבא הטורקים קושרים קשרים עם מפלגות וארגונים אסלאמיים במזה"ת, כולל אגב עם ארגוני הטרור שפועלים מול ישראל.
מנגד, גם הטורקים נכנסו בכל הכוח לזירה הסורית ובשנה האחרונה גם לזו שבלוב. לסוריה הם שלחו כוחות צבא גדולים ונראה שגם ללוב, כשכמו הרוסים אלה פועלים לצד לוחמי מיליציות נאמנות.
בעבר נחתמו הסכמים בין הטורקים לרוסים במטרה למנוע התנגשות צבאית על בסיס האינטרסים המנוגדים של הצדדים בסוריה ובלוב. אבל אלה הופרו על בסיס קבוע, אגב, בעיקר על ידי הרוסים שלא סופרים את ארדואן שמצדו, מנסה להפגין שרירים מול הצאר ממוסקבה.
חיל האוויר המתעצם בעולם
גם הרוסים וגם הטורקים לא רוצים לראות את החיילים שלהם נהרגים על אדמות זרות. לכן עיקר הלחימה מבוצעת מהאוויר ובאמצעות כוחות "פרוקסי" - מיליציות מקומיות ושכירי חרב שהם מפעילים.
בחינה של התחום האווירי מראה בלי שום ספק שלטורקים אין סיכוי אמיתי בהתמודדות מהסוג הזה. כבר ב-17 באוגוסט 2007 הכריז ולדימיר פוטין, שחזר להיות נשיא רוסיה, שמפציצים של חיל האוויר הרוסי יחזרו לטוס ברחבי העולם ושחיל האוויר שלו יקבל תקציבים רבים לצורכי התעצמות ופיתוח.
מאז, חיל האוויר הרוסי שאמנם עדיין סובל מלא מעט בעיות כלכליות התעצם משמעותית, תוך כדי העלאת אחוזי השמישות והיכולת של מאות כלי טיס. חיל האוויר הרוסי נחשב לשני בגודלו בעולם, 4,163 מטוסים ומסוקים נכון לדצמבר 2019. סך כולל של 8 אחוזים מכלי הטיס הצבאיים בעולם. מהם כמה מאות מטוסי מיג 29 וסוחוי 27, ששווים ביכולתם למטוסי ה-F-15 וה-F-16.
בימים אלו מיוצרים מטוסי ה- SU-57 החמקנים שכבר נבחנו על ידי טייס חיל האוויר. לצד אלו לרוסים מפציצים אסטרטגיים לטווחים ארוכים כמו ה- TU-160 או ה TU-22M שמסוגלים לשאת טונות רבות של חימוש כולל טילים ארוכי טווח למרחק של אלפי ק"מ.
על פי מגזין פורבס, רוסיה הציגה את הצמיחה הגדולה ביותר בכלי טיס צבאיים מבצעיים בשנת 2018-19, גידול של 4 אחוזים. את כלי הטיס שלה היא שלחה לסוריה ולאחרונה מטוסי קרב רוסים הגיעו גם ללוב. על פי פרסומים בתקשורת הזרה הרוסים שלחו ללוב מיג 29, סוחוי 24 ומטוסי יירוט מסוג סוחוי 35.
חיל האוויר הטורקי נחשב כיום לאחד מהגדולים והחזקים בעולם. אולם קטן משמעותית מהרוסי וכזה שסובל מבעיות קשות מאז ניסיון ההפיכה הכושל נגד ארדואן. ניהול לא נכון ובעיקר טיהור נרחב של השלטון אחרי ניסיון ההפיכה, הביא למחסור חמור במאות טייסים, עד כדי כך שאין מספיק כאלו כדי להטיס את כל המטוסים.
לחיל האוויר הטורקי 1,275 מטוסים בהם כ-200 מטוסי קרב מסוג F-16. שאר מטוסי הקרב של חיל האוויר הטורקי מאוד מיושנים, בהם כ-150 מטוסי פנטום שכשליש מהם עברו שדרוג על ידי התעשייה האווירית בישראל. גם רוב הצי של מסוקי הקרב שלהם מפעיל כלים מיושנים מסוג קוברה.
לכך יש להוסיף עובדה נוספת - לטורקים מחסור חמור בטייסים - מאומנים ובכלל. כ- 600 עד 716 אנשי צוות אוויר שנגרעו מהסד"כ של חיל האוויר הטורקי אחרי ניסיון ההפיכה. עד ינואר 2017 היה לחיל האוויר הטורקי מחסור ב-1,154 טייסים. הערכה היא שמאז המצב החמיר כאשר המחסור בטייסים גדל בכל שנה בכ-80 עד 100 טייסים.
די ברור אם כן, שבתחום האווירי לטורקים אין שום דרך להתמודד מול העוצמה הרוסית אם אלה יחליטו לפעול מול הכוחות שלהם בכל הכוח, בין שבסוריה או בלוב.
ארדואן לא נשבר אבל פוטין רק מגביר
הסיכוי שנראה קרבות בין יחידות צבא רוסיות לטורקיות בסוריה או בלוב די שואף לאפס. מאבק כזה יתנהל בין המיליציות הנאמנות וכמובן על ידי ארגוני הביון של הצדדים בצללים. למעשה, בסוריה וגם בלוב זה דבר שכבר קורה בפועל. מדי פעם יש התנגשויות בין הצדדים דרך אותן מליציות, מה שהביא ללא מעט הרוגים, בעיקר מהצד הטורקי.
בתחילת השנה אף נרשמה החמרה במצב, כאשר ולדימיר דז'ברוב, סגן ראש בית העליון ברוסיה בוועדה לעניינים בינלאומיים בפרלמנט, אמר ש"כל פעולה צבאית שתבוצע בהיקף מלא על ידי הצבא הטורקי באידליב, תסתיים רע מאוד עבור אנקרה עצמה".
את הדברים הוא אמר אחרי שמיליציות נאמנות וצבא אסד וככל הנראה גם חיל האוויר הרוסי, הרגו 35 חיילים טורקים בצפון-מערב סוריה.
גם בלוב הטורקים סופגים אבדות מהמיליציות שלהם אך גם אנשי צבא טורקים ובנוסף, לא מעט מטוסים ללא טייס של טורקיה הופלו על ידי נשק שהרוסים סיפקו.
מנגד יש לציין שהטורקים מצליחים להשמיד את מיטב התוצרת של מערך ההגנה האווירית מתוצרת הרוסים גם בסוריה וגם בלוב.
עדיין, היתרון נמצא לצד הרוסים. לכוחות הפרוקסי שהם מפעילים בסוריה יש עליונות מוחלטת בשטח וגם סיוע אווירי נרחב מצבא אסד ומחיל האוויר הרוסי בעצמו. הם כבר נמצאים בשלב שבו הם למעשה הכריעו את מלחמת האזרחים והשיגו ניצחונות גדולים, עכשיו הם רק עסוקים בניקוי של השטח.
מהצד השני לכוחות הפרוקסי של הטורקים יש אמנם סיוע צבאי מצד הצבא וחיל האוויר הטורקי. כמו גם אספקה של נשק רב וחדיש. עדיין, הם סופגים אבדות כבדות הן לארגוני המורדים והן לצבא הטורקי שאיבד בחודשים האחרונים עשרות חיילים וקצינים.
למרות כל זאת ארדואן לא מראה סימני שבירה ובחלק מהזירה הצבא הטורקי הוביל מתקפות קשות נגד צבא אסד שגרמו להם לאבדות קשות מאוד. טורקיה גם הפיצה תיעוד של מטוסי הקרב שלה כשהם משמידים סוללות נ"מ סוריות מתוצרת רוסית.
כמו כן, צבא טורקיה והארגונים שנאמנים לו כבשו שטחים בצפון סוריה. עדיין, ארדואן מקפיד שהצבא שלו לא יפעל מעבר לרצועה מאוד צרה שם.
בלוב המצב שונה והצד בו תומכים הטורקים גורף יותר הצלחות. למעשה, המעורבות הטורקית בלוב שינתה את כיוון המלחמה כאשר מתקפה נרחבת של הגנרל חפתר, שנתמך על ידי מצרים, רוסיה והאמירויות, נהדפה על ידי הממשל בטריפולי בזכות תמיכה ישירה של טורקיה ששלחה לשם מטוסים ללא טייס, יועצים צבאיים ומאות מורדים שהגיעו מסוריה.
אבל הרוסים ראו את הניצחון הזה, וממש לא חשבו לוותר. זה הוביל אותם בחודשים האחרונים להזרים ללוב כמויות של נשק, אנשי צבא ואפילו יחידות של הצבא הרשמי כולל מטוסי קרב ומפציצים. גם הטורקים מתגברים שם את הכוחות שלהם, אבל אין להם יכולת אמיתית להתמודד עם המאסה הרוסית.
אמנם הצד בו הטורקים תומכים ממשיך לרשום ניצחונות. אבל הלחץ הרוסי עושה את שלו והם סופגים אבדות קשות. די ברור שהמלחמה שם רחוקה מאוד מלהסתיים.
לזה גם צריך להוסיף את החשש מפני מעורבות מצרית שבלי ספק תפגע קשה בצד הטורקי של המשוואה. מצרים שגובלת בלוב קידמה כוחות לאזור הגבול ומאיימת להכניס לשם את הצבא הענק שלה עם ציוד מתקדם במיליונים שיופעל נגד הכוח הטורקי.
רוסיה וטורקיה מגבירות את סד"כ הכוחות בלוב, כאשר לאחרונה גם הרוסים החלו לשלוח שכירי חרב מסוריה. לוחמים סורים עוברים הכשרה בבסיס שבחומס לפני שהם נשלחים ללוב. ככל הידוע הם מקבלים משכורת של אלף עד 2,000 דולר בחודש.
בצד הטורקי כבר דווח שסורים רבים שנשלחו ללוב על ידי טורקיה, לא קיבלו את השכר שהובטח להם. מה שגרם לעריקות ופגע ברוח הלחימה. העברת הלוחמים אל לוב היא הפרת אמברגו הנשק של האו"ם, מה שממש לא מעניין את הרוסים, ששלחו לשם למעלה מאלף לוחמים של כוח וגנר הידוע.
מדובר במאבק ענקים לשינוי סדרי עולם בו יש יתרון לרוסים, אבל אם יש דבר אחד שאפשר להגיד בביטחון מלא, זה שמי שסובל באמת מהמאבק הזה הם האזרחים התמימים של אותן מדינות. שני הצדדים פועלים באגרסיביות וכמעט שלא נשמעים לחוקי המלחמה והדין הבינלאומי.