הצוללת הרוסית לירה-705 (מוכרת גם כ"אלפא") עדיין מצליחה להפחיד כהוגן את המערב, למרות שהוצאה משירות כבר באמצע שנות ה-90. בראיון בחודש פברואר אחרון הצהיר בכיר במערכת הביטחון הרוסית שהם בהחלט שוקלים להחזיר את ימי הזוהר של הלירה: "בילינו עשרים שנה עם צוללות הלירה, משנות ה-70 ואילך... זה היה פרויקט מאוד מבטיח, אבל הוא נגנז לבסוף". המקור הוסיף ואמר שרוסיה שוקלת לבנות צוללות גרעיניות רובוטיות – כלומר, אוטונומיות לחלוטין. מומחים במערב מפרשים את האמירה המעורפלת הזאת כהבטחה להחיות מחדש את הפרויקט הסודי.
אז מה כל כך מלחיץ את המערב בצוללת הזו? "רוסיה התחילה את המלחמה הקרה כשהיא מפגרת מאחורי ארה"ב בכל הקשור לצוללות", מסביר החוקר האמריקאי רוברט פארלי. הלירה, שיוצרה כפרויקט סוגי ביותר, הייתה ניסיון לסגור את הפער: לדברי פארלי, גוף הטיטניום של הצוללת מאפשר לה לשוט במהירות גבוהה ולצלול מהר ונמוך יותר בהשוואה לצוללות מקבילות. הנתון המדאיג ביותר מבחינת המערב הוא היכולת שלה לרדת ל-2,200 רגל (כ-670 מטר) - עמוק יותר מכל צוללת של ברית נאט"ו בשנות ה-90, ולדברי פארלי, גם היום. הלירה מעולם לא צוידה בנשק רב, אבל היכולת שלה לתקוף ממעמקים ולהישאר הרחק מהישג ידן של צוללות נאט"ו הייתה ונשארה מקור לדאגה.
הלירה היא צוללת גרעינית שמגיעה למהירות של 41 קשר (75 קמ"ש), נתון מרשים גם במונחים של היום. פארלי מבהיר שכל זה בהחלט הלחיץ את יריביה של רוסיה: "הצוללת הזאת נתפסה במערב כאיום ממשי על הדומיננטיות שלו מתחת לים".
עוד לא ברור אם הצוללת באמת תחזור לשירות או שתיוצר לה יורשת מודרנית. כך או כך, הידיעות על קאמבק אפשרי שלה לא מסייעות להפחית את המתיחות בין רוסיה למערב. כמעט כמו בשיא המלחמה הקרה, כשהלירה-705 עבדה שעות נוספות.