אחרי לא מעט שנים של חיפושים, תעלומה היסטורית ממלחמת העולם השנייה נפתרה סוף-סוף. חוקרים מאוניברסיטת הוואי ומנהל האוקיינוסים והסביבה (NOAA) איתרו את הצוללת היפנית האבודה ממלחמת העולם השנייה בעומק של יותר מ-700 מטר מתחת לפני המים במיקום הדרומי מחופי הונלולו.
מדובר בצוללת מדגם I-400, שנעדרת משנת 1946. באותם הימים, היא נחשבה למילה האחרונה בעולם הצוללות, גם מבחינת הגודל (121 מטר אורך) וגם מבחינת החדשנות. ביכולתה היה להקיף חצי עולם מבלי לעגון לטובת תדלוק, לשאת שלושה מפציצים, כשכל אחד מהם מכיל פצצה במשקל של יותר מ-800 קילוגרם המוכנים לשיגור בתוך דקות ספורות. הצוללת היפנית ההיא, הביאה לעולם את הבשורה על צוללות שלא תוקפות רק ספינות, אלא מסוגלות להוציא אל הפועל גם תקיפות אוויריות.
אחד החוקרים שחיפשו אחר הצוללת, אמר בראיון ל-HuffPost כי הצוללת הזו התוותה את אופן היצור של כל הצוללות שיוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה ושהצוללת הזו מהווה אבן דרך משמעותית בכל התחום של אמצעי לחימה ימיים, בין השאר הצוללות הגרעיניות שהן הבשורה בתחום בשנים האחרונות.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
הצוללת, כך מתואר בפרסום המקורי, נתפסה על ידי האמריקאים בסוף המלחמה והוחזקה יחד עם עוד ארבע צוללות בפרל הארבור. כשהחלה המלחמה הקרה, ברית המועצות דרשה גישה לצוללות האבודות בכפוף לתנאי החוזים של סוף מלחמת העולם השנייה. האמריקאים שלא רצו שהטכנולוגיה המתקדמת תיפול לידיים סובייטיות, הטביעה את הצוללות ומיד לאחר מכן הכחישה את זה בתמימות וטענה כי היא לא יודעת לאן נעלמו כלי המלחמה. מאז, מיקום הצוללות נותר כתעלומה.
חוקרים באקדמיה לא וויתרו והשקיעו לא מעט שנים ומשאבים על מנת לאתר את הצוללות האבודות הסיבה לכך, היא שמדובר בצוללת שלמציאתה יש ערך היסטורי שיכול ללמד הרבה על המלחמה ועל הטכנולוגיה של אותם הימים. הצוללת, לדברי החוקרים, נמצאה במיקום מפתיע שכן הם ציפו למצוא אותה במיקום הרבה יותר מרוחק בלב הים. כדי לאתר אותה, הם עשו שימוש באמצעי סונאר מתקדמים המיועדים לאיתור עצמים בעומקים שכאלו.
על פי הפרסום המקורי, הצוללת אותרה כבר באוגוסט האחרון, אלא שההודעה הרשמית יצאה רק לאחר שאומת עם האמריקאים והיפנים שאכן מדובר בצוללת הזו. בכך, הגיעה אוניברסיטת הוואי להישג של איתור ארבעה מתוך חמש הצוללות הטבועות מאותם הימים.
השאלה הקשה שנשאלת בהקשר הזה, היא מדוע האמריקאים לא חשפו את מיקום הצוללות לאחר תום המלחמה הקרה ונתנה לאקדמיה להשקיע כל כך הרבה משאבים בחיפושים, משאבים שהיו יכולים ללכת לעוד הרבה מחקרים אחרים.