שלהי שנות השבעים זכורים למשטרת ישראל כתקופה בה הפשע חגג בבירת הנגב. זו הייתה תקופה בה גל של פריצות ומעשי שוד שטף את רחובות העיר, כנופיות מסוכנות של עברייני רכוש וחברים בעולם התחתון לא בחלו באמצעים, הכו אזרחים ובעלי עסקים שבאחת הפכו אומללים.
שמעון חסון, בלש מתחיל במשטרת באר שבע החליט לנקות יחד עם חבריו לצוות את רחובות העיר מהפשיעה הגואה. חסון וחבריו עבדו מסביב לשעון בכדי ללכוד את הפורצים ולעצור את הפושעים שהיוו סכנה לציבור. אחרי כמה חודשים של עבודה מאומצת ללא שינה, מרבית העבריינים נלכדו, נשלחו לשנות מאסר ארוכות בכלא והעיר ראתה קצת שקט.
בתקשורת המקומית, חסון הפך לגיבור ומאז אותו ימים, דבק בו הכינוי 'סקרפיו' על שם השוטר שגילם אל פאצ'ינו בזמנו. "זו הייתה תקופה מטורפת. אז היו עבריינים מפחידים כאלה שלא פוחדים לתקוף שוטרים בכל מחיר כדי לא להיתפס. עשיתי פעילות סמויה ברחובות באר שבע יחד עם עוד כמה בלשים ואחרי כמה שבועות הצלחנו לעצור את העבריינים שנחשבו מאוד מסוכנים כשכתבי המקומונים כינו אותי: 'סרפיקו הבאר שבעי' ומאז השם נשאר. לא שמעון ולא חסון, 'סרפיקו'. נכון שאני לא אל פאצ'ינו, אבל אז היו קווי דימיון בינינו", הוא נזכר בחיוך.
מאז זרמו לא מעט מים בירדן. היום סקרפיו הוא בן 56, נשוי, אב לשלושה וסבא לנכדה אחת. אחרי 35 שנה הוא שם דבר במחוז הדרומי ומהווה דוגמא לשוטרים הצעירים אותם הוא מדריך בבית הספר לשיטור. עם ולמרות התדמית הקשוחה, לסקרפיו יש תחביב שרחוק שנות אור מהעיסוק שלו במשטרה – אספנות.
לסיפורים נוספים, היכנסו לעמוד הפייסבוק של פז"ם
"זה התחיל בזה שסידרתי את הסמלים של המשטרה במדים שלי. הוצאתי מהכיס טלכרד ישן שהפריע, אז החלטתי לגזור אותו. אחד השוטרים הוותיקים הבחין בי, הסתער לעברי בכעס, זינק עליי וחטף לי אותו מהיד, הייתי בהלם", שיחזר סרפיקו. "הוא אמר לי שמדובר בטלכרד יקר מאוד. זה היה טלכרד האליפות של בית"ר ירושלים שהיום שווה מאות שקלים ואולי יותר. מאז הבנתי את המשמעות של לאסוף דברים שאני אוהב והחלטתי להתחיל עם זה. לא נגמלתי".
אוסף הטלכרדים של סרפיקו הוא מהגדולים בישראל, הוא מכיל כ-10,000 כרטיסים ושוויו נאמד בכמה עשרות אלפי שקלים. "הפכתי למומחה לטלכרדים. מספיק שיש טעות בהדפסת התאריך של הטלכרד או במספר הסידורי וזה הופך אותו ליקר מאוד, ממש כמו באוסף בולים נדירים. אני מופיע עם האוסף הזה בתערוכות ברחבי הארץ, בקניונים, במתנ"סים ועם אספנים בתחום. אני עושה את זה בשביל הכיף, זה מרגיע, מוריד מתחים בעיקר אחרי ימי עבודה עמוסים והופך אותי ליותר נינוח וסבלני וזה מוריד מעליי את כל העייפות", הסביר סרפיקו.
זה לא האוסף היחיד שלו. בדירת שלושת החדרים שלו בערד, הוא מחזיק בעוד 30 אוספים שהופכים אותו למלך האוספים של משטרת ישראל. בין האוספים שלו נמנות מסבחות (מחרוזות תפילה מוסלמיות), חרבים, סכינים, מטבעות ושטרות נדירים, צעצועי קינדר, מגנטים, תחתיות לכוסות קפה, מצתים, אוסף בובות כלב לרכב, פסלוני פברז'ה, מטרושקות, יצירות אוריגמי, מחזיקי מפתחות ועוד.
"אשתי משתגעת ממני. אני מאחסן את האוספים בתוך ויטרינות, מגירות, מתחת למיטות, מאחורי ספות בסלון, ארונות, בתוך תיקים, במקומות מסתור שמצאתי בבית ואשתי לא יודעת עליהם, כל מקום פנוי שאני יכול, וזו משימה בכלל לא פשוטה. לאשתי כבר נמאס מכל הבלגן הזה, כל הזמן היא מאיימת לזרוק הכול לפח הזבל כי זה תופס הרבה מקום בבית, אבל כל פעם אני מרגיע אותה, שכשאצא לפנסיה אני אסדר ואדלל את האוספים, אז זה מרגיע אותה קצת", אומר סרפיקו בחיוך ממזרי משהו.
האוסף החדש שבו החל באחרונה קופסאות גפרורים התחיל לתפוס תאוצה אבל הרחק מעיני אשתו. "זה תפס אותי חזק, אשתי בינתיים לא יודעת על קיומו, אבל עד שאצא לפנסיה היא תצטרך להחזיק מעמד עם כל האוספים. אפילו הכנתי צוואה לילדים שלי שיידעו שהאוספים שלי שווים המון והם יוכלו למכור אותם בבוא העת וליהנות מהכסף שיקבלו", הוא מגלה.
את תחום האוריגמי הוא החליט למנף כדי לתרום לקהילה. בזמנו החופשי הוא מעביר סדנאות אוריגמי לקשישים בבתי אבות, לגמלאים של הקריה למחקר גרעיני ולתלמידים בבתי ספר. "בשבילי זה כיף לא רגיל להדריך וללמד אנשים איך לעשות אוריגמי. זה דבר מרגיע מאוד, מפחית את מפלס האלימות ויוצר שמחת חיים ורוגע אצל מי שעוסק בכך. נפלה בחלקי זכות ללמד המון אנשים על חשבון הזמן החופשי שלי. זו שליחות מבחינתי לשמח אנשים", הוא אומר בסיפוק.