מחנה צאלים משמש בית לאימונים ליחידות צבאיות מהצבא כולו – הוא רואה לא מעט סוגי נעלים, לא מעט סוגי כומתה ונשמעים בו לא מעט שירי יחידות, אבל בשבוע שעבר הגיעה אליו יחידה מיוחדת. חיילי היחידה לבשו מדים שונים והם דיברו ביניהם בשפה האנגלית. זה היה חיל הנחתים האמריקאי, המארינס, שהגיע לאימון משותף עם סיירת גבעתי כדי ללמד וכן, גם כדי ללמוד.
"האימון עצמו התמקד בלוחמת שטח בנוי על כל מגוון המתארים שלה", מספר סרן נ', מפקד סיירת גבעתי. "בפלוגות של המארינס לכל פלוגה יש התמחות במתאר מסוים – אחת בלוט"ר, אחת באפגניסטן, אחת באזור יותר כפרי ואחת באזור יותר אורבני. אנחנו בסיירת מתאמנים בכל המתארים. היו לנו שלושה ימים להתאמן איתם אינטנסיבית לכל מתארי הלש"ב: בני ערובה, כפר, השתלטות על מבנה רב קומות בעיר ועוד מתארים, שכל לכל צד היה את ההתמחות שלו".
האימון כאמור ארך שלושה ימים במחנה צאלים שכולל בתוכו מתקן אימונים מיוחד במינו – המרכז הלאומי לאימוני לוחמה אורבנית. מדובר בתא שטח שנבנתה עליו עיר במתאר של ערים ערביות כאשר האימונים בו נעשים בהשתתפות צוותי ביום אויב ותוך שימוש במערכת מיוחדת לאימונים בירי לייזר עם מערכת חיישנים, מה שמאפשר תחקור מיוחד מיד לאחר התרגול. השטח הזה היה בשבוע שעבר מגרש המשחקים של לוחמי סיירת גבעתי ושל לוחמי המארינס שבזמן הקצר הזה עשו בו תרגולות לתרחישים שהגיוני שהם יפגשו בשכם, עזה, אפגניסטן או עירק.
"הם חשבו בהתחלה שהמצנפות זה כדי שהקסדה לא תתלכלך"
"את האימון הזה פתחנו בתצוגה של היכולות שלנו של כיבוש מבנים בכמה מתארים, מאוחר יותר הם הראו לנו איך הם עושים את זה ומכאן המשכנו הלאה", נ' מתאר את השבוע שעבר עליו יחד עם לוחמי הסיירת ולוחמי המארינס. "עשינו מספר תרגולות כשאנחנו היינו בצד המגן והם היו בצד התוקף ועשינו גם כן ההפך. כשאתה בצד השני, אתה לומד את נקודות החולשה שלך ולומד להתאים ולשפר את התכנית שלך". כפי שמספר נ', בסוף כל יום, הוא קיים שיח מפקדים עם מקביליו האמריקאים כשהם משווים ביניהם תפישות פעולה, תורות לחימה וגישות לטיפול במצבים סבוכים שונים כמו שחרור בני ערובה או השתלטות על מבנה שמשמש נקודה אסטרטגית בשטח. "כמפקד הסיירת, להבין מה הם עושים, למה זה ככה ולחקור את הדברים – זה היה מאוד מעניין. אתה מבין שאקט אחד מתאים לאפגניסטן ולמה הוא שונה ממה שאנחנו עושים בעזה. זה היה הכי מרתק באימון".
אלבום התמונות המלא פורסם בעמוד הפייסבוק של "במחנה"
נ' מתאר את המפגש הראשוני בין הלוחמים. "המפגש היה מאוד מעניין ברמה הכי פרקטית – על הציוד, מה זה הנעלים האלה, באיזה כוונת אתם משתמשים. הדינמיקה היא שונה – הרמה המשמעתית היא שונה וההווי שלהם שונה. זה משהו שהיה כיף לראות".
במה לדוגמה זה שונה?
"המצנפות שיש לנו על הקסדות לדוגמא. זה עניין מאוד את הלוחמים של המארינס. הם אף פעם לא ראו דבר כזה. הם חשבו בהתחלה שזה כדי שהקסדה לא תתלכלך. אנחנו אימצנו מהם הרבה דברים ואנחנו לומדים ומתפתחים".
היינו מצפים שהמארינס יגיעו לישראל, יעשו כמה אקטים ויראו ללוחמי צה"ל לאן יש להם לשאוף, אבל בשבוע שעבר, לוחמי סיירת גבעתי הראו שהם לא יורדים מרמתם של המארינס ושגם למרינס יש מה ללמוד מהם. "הם למדו מאיתנו את התאמת קצב ומתאר הלחימה. אנחנו מתאמנים לעשות את כל סוגי כיבוש המבנים, אנחנו יודעים להתאים את התרגולת, המהירות, את קצב הלחימה. אם יש בני ערובה במבנה בעיר, אנחנו פועלים יותר מהר מאשר בבית בכפר. אצלם בגלל המקצועיות של כל פלוגה הם לא יודעים להתאים את המתארים בין אחד לשני. אם משהו יודע להשתלט על מבנה, הוא יעשה את אותה התרגולת בשטח יותר כפרי".
התפיסה במארינס, כך מספר נ', היא שונה מאוד מזו של הסיירות בצה"ל. לדבריו, הראייה במארינס היא כזו ששמה את הכשירויות של הלוחם הבודד במרכז כשהוא יודע לעשות מגוון פעולות באופן יחידני בביצוע משולם. לעומת זאת, בצה"ל יש דגש גדול מאוד על הביצועים הצוותיים כאשר כל לוחם מחפה בחוזקות שלו על החולשות של החברים שלו לחוליה והם מצדם מחפים על החולשות שלו. "כל לוחם אצלם עושה תרגולת יפה ומושלמת ואצלנו זה פעולה ששלושה או ארבעה אנשים עושים בתרגולת יותר מורכבת".
זה עולם קטן מאוד
שיתופי פעולה בין יחידות צבאיות מתרחש בכל העולם בתדירות גבוהה, אבל הרחק מאור הזרקורים. שיתופי הפעולה האלו באים לידי ביטוי בלחימה הדדית, באימונים משותפים כמו זה שנערך בשבוע שעבר ובהחלפת ידע מתמדת. דוחות מודיעין ישראלים ואמריקאים מהשנים האחרונות מצאו כי קיים שיתוף ידע ענף בין ארגוני הטרור בעולם כולו שהשכילו להתבסס על הפלטפורמה של רשתות חברתיות. לוחמי המארינס מורגלים אומנם ללחימה באפגניסטן ובעירק נגד לוחמי אלקעידה וטליבן, אבל לא מן הנמנע שיפגשו עם מטעני חבלה שלמדו להרכיב מהקולגות שלהם בחברון או בעזה או שילחמו באלו שיאמנו את המחבלים שיהיו היעד הבא של לוחמי סיירת גבעתי במבצע הבא ברצועת עזה או שמא בגבול עם חצי האי סיני.
את שלושת הימים האינטנסיביים חתמו לוחמי שתי היחידות אחרי שהם לימדו וגם למדו ואחרי שהם קיבלו ביקורת בונה על מה שהם חשבו שהם יודעים לעשות הכי טוב וכשהם מרגישים שהעולם הוא קטן הרבה יותר ממה שהם תיארו לעצמם.