ממשלת ישראל לדורותיה עשתה תמיד מעל ומעבר במטרה להציל בני ערובה שנפלו בשבי האויב. בחלק מהמקרים שילמה הממשלה מחירים כבדים וכואבים בהסכמי חילופי שבויים, ובמקרים אחרים ניסה הצבא לסיים את הפרשה בדרך מבצעית. בחרנו לחזור אל חמישה סיפורי חילוץ מוצלחים יותר או פחות מההיסטוריה של צה"ל.
מטוס סבנה: ברק קוטל מחבלים בשירותים
אחד משיתופי הפעולה הראשונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון אהוד ברק התרחש כמעט לפני ארבעים שנה, במאי 1972, כאשר השניים היו חלק מאותו כוח חילוץ של סיירת מטכ"ל במבצע סבנה.
ב-8 למאי נחת מטוס של חברת התעופה הבלגית סבנה בנתב"ג, כאשר הוא נשלט על ידי ארבעה מחבלים מארגון ספטמבר השחור. המחבלים החזיקו במטוס כבני ערובה כמאה נוסעים ישראלים, ודרשו תמורתם את שחרורם של כ-315 אסירים פלשתינאים.
ברק, מפקד הכוח, היה בין הראשונים להגיע לשדה התעופה. הוא הצליח להתחמק אל מתחת למטוס, ולנטרלו כך שלא יוכל להמריא שוב ולטוס למדינות ערב השכנות. התכנית הייתה להרוויח זמן על ידי פתיחת משא ומתן מדומה, שכלל הבאת 250 ישראלים מחופשים לפלשתינאים לשדה התעופה במטרה להראות נכונות להחלפת שבויים.
רגע לפני ביצוע העסקה, דרשו המחבלים אספקה של מזון ודלק. הצוות שנשלח לטפל במטוס התקול ולהכינו להמראה כלל שישה עשר לוחמי סיירת מטכ"ל לבושים בסרבלים כשביניהם ברק, נתניהו ועוזי דיין. הלוחמים נכנסו במהירות למטוס, הרגו ביריות שני מחבלים ותפסו את שתי המחבלות הנותרות. יש המספרים כי ברק בעצמו ירה במפקד המחבלים בתוך תא השירותים. נתניהו נפצע במהלך המבצע מירי כוחותינו, שפגע והרג גם את אחת החטופות הישראליות.
מלון סבוי: רב"ט צעיר מול שמונה מחבלים
מבלי לחשוש או לחשוב פעמיים נטל דויטשמן את נשקו האישי, ומיהר למוקד הירי. בכניסה למלון נתקל באחד מהמחבלים, ולאחר קרב יריות קצר נהרג. גם לו היה מצליח החייל הצעיר והאמיץ לגבור על המחבל שבכניסה, ספק אם היה משנה דויטשמן את התגלגלות האירועים של אותו הלילה.
מאחורי המחבל שנותר עומד ניצבו חבריו, שהחזיקו בבית המלון 13 ישראלים כבני ערובה. הכופר שדרשו היה סמלי במונחים של היום: שחרורם של עשרים מחבלים שישבו בכלא הישראלי.
שש שעות לאחר שהחלו שיחות המשא ומתן, פרצו לוחמי סיירת מטכ"ל למלון. לאחר קרב קשה בו הפעילו המחבלים מספר מטעני נפץ הצליח הכוח להרוג שבעה מחבלים, לתפוס את השמיני ולהשתלט על המצב. למרות שהפעולה הוגדרה כהצלחה, ספג גם הצד הישראלי אבידות: שני לוחמים ושמונה חטופים מצאו את מותם בליל הדמים, שזכור יותר מכל בזכות אומץ הלב יוצא הדופן שהפגין טוראי דויטשמן.
מבצע אנטבה: חילוץ בלב אפריקה
אולי המפורסם מבין מבצעי החילוץ של הצבא הישראלי התרחש בליל ה-4 ביולי, 1976, וכלל את חילוצם של 248 נוסעי מטוס אייר פראנס שנחת באוגנדה מספר ימים קודם לכן.
המבצע סיים שבוע מתוח שהחל ב-27 ביוני, כאשר חבורה של ארבעה מחבלים, שני גרמנים ושני פלסטינים, השתלטה על מטוס בטיסה מתל אביב לפריז. המחבלים הנחיתו את המטוס בנמל התעופה של אנטבה, בירת אוגנדה, שם הצטרפו אליהם ארבעה חוטפים פלסטינים נוספים. שמונת המחבלים שחררו את נוסעי המטוס שלא היו ישראלים או יהודים, ודרשו את שחרורם 53 אסירים כמו גם כופר כספי תמורת החטופים.
במקביל למשא ומתן שהתנהל עם החוטפים, תכנן צה"ל את פעולת ההצלה. הוא הטיס לאוגנדה מטוסי בואינג ובהם רכב משוריין, הדומה לרכבו של מנהיג אוגנדה דאז, אידי אמין. הרכב התקדם לכיוון הטרמינל בו הוחזקו החטופים, אלא שיושביו, לוחמי סיירת מטכ"ל, נחשפו טרם זמנם. במקום התפתח קרב יריות שבו נפצע - ומאוחר יותר גם נפטר מפצעיו – יונתן נתניהו, שהיה מפקד הסיירת ושעל שמו קרוי המבצע. לאחר חילופי אש כבדים, שעלו במחיר חייהם של מספר חטופים, שוחררו כל בני הערובה והוטסו לקניה השכנה.
הפיגוע במעלות: פריצה לקומה הלא נכונה
בליל ה-15 במאי 1975 חדרה חוליית מחבלים אל גבול הצפון דרך לבנון, והשתלטה על 105 בני ערובה. החטופים היו תלמידים ומורים מבית ספר דתי בצפת, ששהו באותו לילה בבית ספר במעלות כחלק מגדנ"ע.
עם היוודע האירוע החלו כוחות צבא גדולים להתפרס באזור, והיו מוכנים לתקוף את החוליה במטרה להציל את השבויים. באותה העת החלה ממשלת ישראל לנהל משא ומתן עם החוטפים, בו ניסתה להטעות את חוליית המחבלים והסכימה כביכול לשחרר את האסירים אותם דרשה החוליה.
בשעה שלוש ורבע, רבע שעה לפני פקיעת האולטימטום שהציבו החוטפים - לאחריו איימו להרוג את בני הערובה - החליטה ממשלת ישראל על תחילת המבצע הצבאי. עוד בטרם החל ניכר היה כי מדובר במבצע מסובך, אך בזכות שורה של תקלות איומות - הן במודיעין שטעה במספר הקומה בה הוחזקו בני הערובה, והן בתקלות טכניות שונות - הוא נכשל כישלון חרוץ.
הצלף שהיה אמור להרוג את אחד המחבלים בתחילת המבצע רק פצע אותו, וחייל נוסף השליך רימון עשן בלהט הרגע ועל דעת עצמו, וצמצם לחבריו את שדה הראיה. הטעויות הללו אפשרו לחוטפים להתכונן לפריצה של הכוחות הצה"ליים, ועד שאלה הגיעו לחדר בו הוחזקו התלמידים והרגו את המחבלים, 25 בני ערובה מצאו את מותם.
נחשון וקסמן: המודיעין שלא דייק
ב-14 באוקטובר סיפק השב"כ לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, את המידע על מיקומו של החייל החטוף, וכוח של סיירת מטכ"ל יצא לפעולה להשיבו. כנראה שטעות מודיעינית גרמה לחיילים, ברשות מפקד הסיירת סרן ניר פורז, להצמיד מטען לדלת ברזל, שמיאנה להתפוצץ. הפריצה התעכבה, ובמקביל המחבלים - ששמעו את קול הפיצוץ - רצחו את וקסמן בירייה בראשו ובשבע יריות נוספות בחזהו. בקרב היריות שהתפתח לאחר מכן נהרג פורז, כמו גם שני המחבלים.