בתחילת החודש חזר רון ויינרייך, לשעבר לוחם בחיל השריון, לביקור מולדת מיוחד. בשלוש השנים האחרונות רון מתגורר בלוס אנג'לס ומנסה לפלס את דרכו בתעשיית המוזיקה האמריקאית. מה שמבדיל את רון מיתר האנשים שמנסים את מזלם כמוזיקאים בארה"ב הוא כיסא הגלגלים שבאמצעותו הוא מתנייד.
רון התגייס לצה"ל באוגוסט 2004 כלוחם בחיל השריון. אחרי מסלול וקורס מפקדים, הגיע לתפקיד מפקד טנק בחטיבה 401. בקיץ 2006 גם הוא עלה צפונה ולקח חלק במלחמת לבנון השנייה. "הייתי חייל ותיק, היה לי הרבה ניסיון בלהיות מפקד במסלול ואז גם בעבודת החי"ר של הפלוגה המבצעית. כשפרצה המלחמה, הייעוד הטנקאי שלנו נכנס לפעולה".
אחרי אירוע החטיפה של אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל, השמועות החלו להתפשט בין חיילי פלוגת ומפיר בחטיבה, וביניהם גם המפקד רון. "משאיות תחמושת החלו להיכנס לתוך הבסיס, חשדנו שקורה משהו. כשהמג"ד והמ"פ נעלמו, הבנו כבר שמשהו ממש קורה. כינסו אותנו ואמרו לנו להתחיל לזווד את הטנקים ולמלא אותם בתחמושת, כי מחר בשעה הזו כבר נהיה בלבנון".
רון זוכר את הרגעים הללו דווקא באור חיובי: "אפשר להגיד ששמחה וצהלה פרצה בפלוגה כשהורדנו את הפקודה לחיילים. כולם היו 'מבסוטים' ורקדו. הרגשנו שסוף סוף אנחנו עושים את זה, ממשים את הייעוד שלנו. המורל היה גבוה, הייתה רוח לחימה מדהימה. עלינו על הטנקים והתחלנו לעבוד. בלילה כבר העלנו את הטנקים למשאיות, שלקחו אותנו לגבול לבנון". רון היה מפקד בכוח השריון הראשון שחצה את הגבול במלחמה. ימים ספורים לפני שהסתיימה, התרחש האירוע שישנה את חייו לנצח.
המט"ק המתבקש להוריד שיירת טנקים וכלי רק"ם פגועים מלבנון אל שטחי הארץ, כדי שהצוותים הטכניים יבצעו את התיקונים הנדרשים. תוך כדי תמרון, שער בטון שניצב מעל הכביש קרס על הטנק של רון, שהיה חשוף בצריח. "הבלוקים ריסקו וקברו אותי", נזכר רון ברגעים ההם. רון נפגע קשות בגבו ובכתפו.
"ממפקד ידוע ומוכר הפכתי לשבר כלי, גופנית ופיזית, אמוציונלית ונפשית. הייתי מאושפז במשך חצי שנה במחלקת השיקום בבית החולים תל השומר. במהלך האשפוז היה לי רגע מכונן אחד ששינה את לי את החיים", נזכר רון. "היו לי כאבים איומים, היו לי חברים וחיילים שמתו במלחמה ולא ידעתי איך החיים שלי הולכים להיראות מכאן והלאה. התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. פתאום נכנסה לחדר אחות, ונורא התביישתי שהיא רואה אותי בוכה. תפסתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי שזה לא אני. החלטתי שזו הולכת להיות הנקודה הכי נמוכה בחיים שלי, ומכאן אני אהיה מי שאני יודע שאני יכול להיות: עם כיסא גלגלים או בלעדיו".
"עדיין מאוהב בטנקים"
רון חזר לאהבה הראשונה שלו, המוזיקה, ובמקביל החל בלימודים בתחום העסקים והיזמות. בשלב מסוים, החליט לעבור לארצות הברית ולנסות להצליח שם עם המוזיקה שלו. "תמיד היה לי חלום להיות הפנים התרבותיות של ישראל. חשוב לי להראות שאנחנו צבא טוב וערכי, לא כמו שחושבים עלינו בעולם. בדיוק על זה שאני כותב את השירים שלי ועובד קשה כדי שהם יתפרסמו - כדי שהעולם ידע את האמת".
בדרך הוא גם הספיק להשתתף בעונה התשיעית של "כוכב נולד", ריגש את השופטים ואף המשיך לשלבים המתקדמים של התכנית. עם הזמן, רון הפך למעין שגריר של ישראל וצה"ל בעולם. זה היה רק עניין של זמן עד שיהפוך גם לשגריר כלפי פנים. זה קרה בתחילת החודש, כשהופיע בעצרת חיל השריון שהתקיימה בלטרון. "עבורי זו הייתה זכות גדולה. חיל השריון זו המשפחה והאהבה שלי. אני עדיין מאוהב בטנקים, מאוהב באנשים שמרכיבים את החיל הזה". רון חזר לביקור מולדת לרגל החגים בין לו"ז צפוף של חזרות והופעות. "העצרת הייתה מאוד משמעותית בשבילי. פגשתי שם משפחות של לוחמים שהכרתי אישית ונפלו במלחמת לבנון השנייה".
צפו ברון אורז לקראת הטיסה לארץ:
"יש כאלו שהגישו את מדינת ישראל על מגש של כסף, חיילי השריון, לוחמיו וחלליו, הגישו לנו את מדינת ישראל על מגש של פלדה ודם", אמר במהלך העצרת נשיא המדינה, שהתקיימה לזכר 4,989 חללים מחיל השריון שנפלו במערכות ישראל.
גם קצין השריון הראשי, תת אלוף גיא חסון, התייחס להופעתו של ויינרייך בדברים שנשא: "גבורתו ונחישותו של רון כמפקד טנק, היוו בסיס לשיקום האישי שעבר ולמקום בו הוא נמצא היום. רון מהווה עבור לוחמי חיל השריון, סמל לגבורה, וכוח ההתמודדות האישית עם פציעה כה קשה. הבחירה של רון במוסיקה כמקור עוצמה לחייו הפרטיים והופעתו בעצרת הגבורה של חיל השריון היא ביטוי לרעות הלוחמים ולקשר העמוק שמרגישים הלוחמים לחיל השריון ומלווה אותם גם ברגעי משבר. רון עבור רבים הינו מקור השראה, ודוגמא ומופת ללוחם, לטנקיסט, לאחד משלנו".
היום הוא כותב, מלחין ומופיע ומקליט. שוחחנו איתו שעות ספורות לפני הטיסה שתיקח אותו בחזרה הביתה. "הייתי נשאר, אבל יש לי הופעה בהוליווד", הוא מתנצל. "הייתי חייב להשחיל את הטיסה בין לבין, כדי שיהיה לי מספיק זמן לחזור לארצות הברית ולהשלים את החזרות לקראת ההופעה, אבל זו הייתה גיחה חשובה ומיוחדת".