השבוע הגיע לסיומו ה"בלו פלאג 2017", התרגיל האווירי הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בארץ והפעם השלישית שהאירוע הדו-שנתי הזה נערך בישראל. לצד הטייסים שלנו, חילות אוויר של שבע מדינות זרות השתתפו בו: ארה"ב, גרמניה, צרפת, איטליה, פולין, יוון והודו. לגרמנים ולצרפתים זו הייתה השתתפות ראשונה בתרגיל אווירי בישראל.
מטוסי הקרב נלחמו אחד נגד השני ואחד לצד השני, תקפו יעדים מורכבים, תדלקו באוויר, התמודדו עם אש נ"מ. הם קרעו את השמיים, בעיקר של הנגב ומעט גם של אזור המרכז. כלי התקשורת התרכזו מטבע הדברים בטייסים, אבל האמת היא שהאופרציה העצומה הזאת מעולם לא הייתה יוצאת לפועל בלי אלפי אנשים אחרים - אנשי מנהלה ותחזוקה ושאר הגפים שדואגים שציפור הפלדה תעלה לאוויר, שהאוכל יגיע, שהסיוע הרפואי יהיה בכוננות.
במהלך התרגיל יצאו יותר מ-100 מטוסים ל-20 מטסים, כ-100 גיחות מדי יום וכאלף גיחות בסך הכל. תוסיפו לזה מגדל בבל של מדינות ולשונות ואלפי טונות של מזון - ותבינו למה החלטנו לברר איך בכלל הפיקו את סרט המלחמה הזה.
12 חודשים היית פה
סא"ל עידן לופט, מפקד טייסת מנהלה בבסיס עובדה ששימש בית לתרגיל כולו, מסביר שההיערכות ל"בלו פלאג 2017" נמשכה קרוב לשנה. "הייתה לנו חזרה גנרלית במאי האחרון, כשהתקיים פה תרגיל 'ג'ניפר פלקון' ואירחנו את צבא ארה"ב בהיקף משמעותי, אבל קטן יותר".
כבר בשנת 2016 טסו קצינים ישראלים לבצע תיאומים במדינות המשתתפות. היו גם ביקורי גומלין של קצינים מאותם צבאות בישראל. התיאומים ההדדיים נמשכו חודשים ארוכים; על פניו מדובר בתרגיל של עשרה ימים, אבל סא"ל לופט מסביר שבפועל קדם לזה תהליך קליטה של שבוע וחצי. "זה אומר הרבה מאוד מטוסי מטען שמגיעים מכל העולם וצריכים לעבור קליטה, תדריכים, נושאי מכס וגם תקשורת". כל זה היה באחריות טייסת המנהלה של בסיס עובדה.
אנשיו של לופט קלטו קרוב ל-1,200 אנשי צוות אוויר וצוות טכני. בנוסף, חמש טייסות של חיל האוויר הישראלי הצטרפו לטייסות של עובדה. "זה עוד כמה מאות אנשים שנמצאים פה ומתאמנים יחד. בלי להיכנס למספרים, זה על גבול הכפלת הסד"כ שנמצא פה", אומר לופט ומזכיר שלצד הכוח הענק שפתאום הגיע, עדיין היה צורך לנהל גם את השגרה של בסיס חיל האוויר בעובדה. אה, כן: שכחתי לציין שבין לבין, מאחורי הקלעים התקיים גם מפגש של אנשי חילות הרפואה מכל המדינות האורחות עם הרופאים של צה"ל.
מלחמה באוויר, דיפלומטיה על הקרקע
אחד האתגרים המשמעותיים היה מגוון המשתתפים. "נדרשנו למצוא מכנה משותף לכל פרט, וגם להיכנס לנושאים שמאפיינים כל מדינה", אומר סא"ל לופט. "למשל התזונה של הצוות ההודי, או צוותי אוויר שרגילים לשעות שינה מסוימות לפני שממריאים, או כמה זמן לפני המטס כל אחד רגיל להגיע לתחקיר".
כשהטייסים עשו את שלהם באוויר, על הקרקע נערכו אירועי גאלה. "בהאנגר ענק עשינו ארוחה לפי מדינות, דוכני ענק עם אוכל של כל מדינה ומדינה. הייתה הופעה של להקת חיל האוויר ואפילו מסיבה שכולם רקדו בה ביחד כדי לחזק את הקשר. השבוע כבר היה אירוע שבו השתתפו כל מפקדי חיל האוויר של המדינות וגם אירוע בבית הנשיא. כמה שהחלק האווירי חשוב, החלק הדיפלומטי לא היה פחות חשוב. זה משהו שגם מפקד חיל האוויר התייחס אליו. הטייסת הייתה אחראית אפילו על המיצוב של התרגיל, כולל פאצ'ים מיוחדים, כובעים, דגלים. חג של ממש למדינת ישראל".
ואם כבר מדברים, אז אלה היו המסובים: ארה"ב שלחה 7 מטוסי F-16C ו-200 אנשי צוות, מצרפת הגיעו 5 מטוסי מיראז' D2000 ו-105 אנשי צוות, מגרמניה - 6 מטוסי טייפון ו-125 אנשי צוות, מיוון - 5 מטוסיF-16 ו-45 אנשי צוות, מאיטליה - 5 מטוסי טורנדו ו-112 אנשי צוות, ומפולין - 6 מטוסיF-16 וכ-60 אנשי צוות. מהודו הגיע מטוס C-130J עם 45 אנשי צוות, שהתאמן בהובלת "הטייסת האחות" שלו מחיל האוויר הישראלי, טייסת 103, ולאחר מכן השתלב בתרגיל ה"בלו פלאג" במטס משותף עם מטוסי הקרב.
חוכמת הקרפלך
איך מאכילים יותר מ-1,500 אורחים ממדינות שונות, לא כולל רבים מחיל האוויר ולא מעט אנשי מילואים שגויסו לתרגיל? מתברר שזה אכן היה צוואר בקבוק מבצעי בתרגיל, ממש כמו במלחמה. רק כדי לסבר את האוזן, במהלך התרגיל הוכנו 1,000 ק"ג בשר ביממה, ובמצטבר 10 טונות; בכל ארוחה הוגשו יותר מ-3,000 מנות מזון; ובערב הגאלה הוקמו 8 מזנוני ענק עם דגלי המדינות המתארחות ותפריטים מותאמים - קרפלך לפולנים, המבורגר לאמריקאים, עוף בקארי להודים.
"אנחנו מכוונים למזון עשיר ואני צריך לדעת שאם טייס ממריא בשש בבוקר, הארוחה מוגשת בארבע בבוקר ומותאמת לצוות אוויר עם רכיבים מסוימים ובטמפרטורה מסוימת", אומר סא"ל לופט. "זה לא רק מזון לשם שובע, אלא גם לשם כשירות מבצעית".
רס"ל גיא בלומנפלד, קצין פריסות בעובדה, החל בהכנות לתרגיל לפני מעט יותר מחצי שנה: "ניהלנו את כל השהייה שלהם בבסיס. הם באו בלי כלום בהיבט הלוגיסטי, אז הקמנו למשל אוהל תזונה גדול. זה הגיע לרמה של לדאוג להם לחומרי ניקוי ואפילו ציוד לינה".
כמובן שהיו שם גם לא מעט סוגיות לוגיסטיות מהתחום האווירי, בין השאר מפני שחלק מהמטוסים האורחים לא קיימים בחיל האוויר. "הגיעו לארץ מטוסי תובלה ענקיים, אנטונוב למשל, שפרקו טונות של ציוד. מעל זה התלבש מה שהם ביקשו שנעמיד להם בדת"קים (מחסי מטוסים – ש.ל). האנשים שלי הציבו להם ארוחות לכל דת"ק, כל אחד והדרישות שלו", אומר בלומנפלד.
רס"ב אילן בן אלי, מפקד דת"ק, הוא אחד ממאות החיילים שתפקידים לדאוג שהמטוסים יצאו תקינים ממקום המגן שלהם. "בתרגיל הזה הייתה יותר הקפדה על השמשת מטוסים", הוא אומר. "אם בשגרה אנחנו שומרים טיפול במטוס תקול לבוקר, אז פה יש יותר פוקוס ועובדים עד שעות מאוד מאוחרות כדי שהמטוס יעלה לאוויר".
אין כמו בארץ
מיותר לציין שמטוס צבאי הוא מכונה מאוד חכמה ומאוד מורכבת, שצריכה אנשי גף טכני חדים כתער כדי לתפקד כהלכה. פספוס קטן שלהם יעשה בושות במקרה הטוב (בכל זאת צבאות זרים), ובמקרה הרע יגרום לאסון. בן אלי מספר שבין אנשי צוות הקרקע של המדינות נוצרו מחוות קטנות: "היו מקרים שהם שכחו כל מיני כלים ואנחנו השלמנו להם. זה משהו שהם ראו בעין מאוד יפה, והרגשנו את זה. בכלל, הייתה הרבה התעניינות במה שקורה בצד השני, איך עובדים צבאות אחרים. לא פעם העבודה שלהם נראתה לנו מוזרה, שיטות אחרות או הקלות בחוקים של עבודה על מטוס. לחלק מהם יש כל מיני קיצורי דרך, ובסוף אתה מבין שאנחנו הישראלים נותנים קצת מעבר. לא סתם החיל הטוב בעולם".
אני לוחץ קצת ובן אלי מפרט קצת על הפערים: "האמריקאים באו עם המון אנשים, היוונים פחות. אתה רואה מי החזק ומי הממוצע. כשהם באים אלינו הם משתגעים, במיוחד האמריקאים: הם רואים חייל שלנו, למשל טכנאי דרג א', ולא מבינים איך הוא עושה בעצמו דברים שאצלם עושים שלושה אנשים". וכן, כמובן שהוא זיהה גם סימנים של תחרות: "כשהם רואים שאתה מסתכל עליהם, אז התנועות והפוזות שלהם נעשות יותר חדות כדי להרשים. האמת שזה ככה גם אצלנו. הם מסתכלים עלינו והופה, החיילים עושים תנועות יותר יפות".
לסיום אי אפשר שלא לשאול מי היה הכי טוב בתרגיל, ובן אלי עונה: "אנחנו. עם כל זה שהאמריקאים באים בעוצמה של כמות כוח אדם מטורפת, חד משמעית זה אנחנו. אני 23 שנים בחיל האוויר, הייתי גם בפריסות בחו"ל, ואין לי שום ספק. חוץ מזה, רק מהסיפורים שרצים בין לבין אנחנו שומעים שהטייסים שלנו נותנים בראש".