בניגוד לבעלי חיים, שנלחמים על טריטוריה רק כשהם חייבים, האדם תמיד מצא סיבות להילחם. חלק מהמלחמות שפרצו עקב הסכסוכים האנושיים היו ארוכות מאוד – מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, 700 שנה של קונפליקטים בין רומא ופרס, ומי יודע כמה זמן תימשך סאגת הטרור הפונדמנטליסטי מול המערב.
אבל חלק מהמלחמות, לשמחת המדינות המשתתפות, היו קצרות יותר. חלקן קצרות מאוד. ולא שהיו בהן מעט נפגעים: אפילו במלחמה הקצרה ביותר היו 500 הרוגים. כמה זמן היא ארכה? רדו חמש מלחמות למטה, ותגלו.
מלחמת ארמניה-גיאורגיה: 24 יום
ב-1918, שלהי מלחמת העולם הראשונה, התגוננו ארמניה וגיאורגיה, מדינות בעלות גבול משותף, מפני התקדמות האימפריה העות'מנית. בכדי למנוע את פלישת העות'מנים עמוק לתוך טיפליס, בירת גיאורגיה, נכנסו הגיאורגים לאיזור לורי, אשר 75 מאוכלוסייתו הייתה ארמנית. הארמנים לא קיבלו את האורחים הבלתי קרואים בעין יפה, ומלחמה בין ארמניה וגיאורגיה פרצה ב-5 בדצמבר.
תחילת הסוף נראה כבר ב-9 בדצמבר, כשהארמנים כבשו אזורים מסוימים במחוז לורי והעמידו שם כוחות להגנה. ב-29 בדצמבר הגיבו הגיאורגים במתקפה ,כבשו אזור אחר בארמניה והתכוננו לתקוף את ירוון, עיר הבירה הארמנית. אבל יומיים אחר כך, ב-31 בדצמבר, התערבו הבריטים והציעו הפסקת אש – אותה קיבלו שני הצדדים. אזור המלחמה הפך לאזור ניטרלי – לפחות עד שהסובייטים הגיעו.
מלחמת סרביה-בולגריה: שבועיים
במאה ה-16 שלטו העות'מנים ברוב מדינות הבלקן, ביניהן סרביה ובולגריה. במאה ה-19 נחלשה האימפריה, והמדינות השונות החלו לזכות בעצמאות. סרביה קיבלה את שלה ב-1867 ובולגריה ב-1878. אבל חגיגות לא היו שם: סרביה לא הייתה מרוצה. מנהיגיה חשו שהשטח שקיבלה המדינה הצעירה היה קטן מהדרוש. סכסוך גבולות שנולד כתוצאה משינוי התוואי של נהר טימוק, אשר היווה חלק מהגבול בין שתי המדינות, נתן לסרבים סיבה מספקת לתקוף את הבולגרים ב-14 בנובמבר 1885.
בתחילה, ידם של הסרבים הייתה על העליונה. רוב צבאם של הבולגרים הועמד ,עוד לפני המתקפה הסרבית, בדרום המדינה הבולגרית, מחשש כי האימפריה העות'מנית תחזור לתקוף. אך הצבא הבולגרי התאושש מהר והגיע בתוך שישה ימים לסופיה, עיר הבירה, הגן עליה, הדף את הסרבים חזרה לשטחם וב-27 בנובמבר אף כבש את העיר הסרבית פירוט.
הצבא הסרבי החל בנסיגה מבוהלת לעיר ניש, העיר השלישית בגודלה בסרביה. המלחמה שהחלה בתנופה גדולה הפכה לתבוסה סרבית, ואלה פנו לבעלת בריתם, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בתחינה להסדר הפסקת אש. יום למחרת כבר נחתם ביניהן הסכם, אך שתי המדינות עוד יילחמו במלחמת הבלקן השנייה ובמלחמת העולם הראשונה – לזמן רב יותר.
מלחמת הודו-פקיסטן: 13 יום
הודו ופקיסטן כבר נלחמו זו בזו ב-1947 וב-1965. ב-1971 הלחימה החלה בפעם השלישית לאחר שהודו הכריזה על תמיכתה בבנגלים שבמזרח פקיסטן, שנאבקו לקבלת עצמאות מפקיסטן.
מערב פקיסטן זכתה בבחירות ורצתה להחיל את ריבונותה גם על מזרח פקיסטן. כשאלה סירבו, החלו הפקיסטנים לטבוח בבנגלים. כ-10 מיליון בנגדלים ברחו להודו, שהסכימה לשמש לפליטים, רובם הינדים, מקלט. בתגובה, ב-3 בדצמבר 1971 תקפה פקיסטן שדות תעופה בצפון-מערב הודו. מקור ההשראה להתקפה זו, אגב, במלחמת ששת הימים, אז התקיפה ישראל את חיל האוויר המצרי בעודו על הקרקע.
אך ההודים התכוננו למתקפה מסוג זה, ובמהרה השיגו עליונות אווירית על פקיסטן. המלחמה הסתיימה תוך זמן קצר, בתבוסה מוחצת לפקיסטן. הודו כבשה שטחים פקיסטניים (שאותם החזירה מאוחר יותר כמחווה של רצון טוב) וסייעה להשגת עצמאות לבנגלדש. אבל זה לא נגמר שם: מלחמות רבות ואיבה הדדית בין הודו לפקיסטן נמשכות עד היום, כולל לא מעט דיבורים על נשק גרעיני.
מלחמת ששת הימים: אתם מוזמנים לנחש
בבוקר ה-5 ביוני, 1967, פתחה ישראל במתקפה על חיל האוויר המצרי – אבל אם לחזור לרטוריקה של בית-ספר יסודי, הם התחילו. עד אז ערכו מצרים ושותפותיה הערביות צעדים רבים שאיימו על ביטחונה המדיני והכלכלי של ישראל: הן גירשו את כוח החירום של האומות המאוחדות מסיני, חסמו את מיצרי טיראן לשיט ישראלי והכפיפו את צבאות סוריה וירדן וחילות משלוח עירקים וסעודים לפיקוד צבאי מצרי.
כשמצרים הזרימה יחידות צבא רבות לחצי האי סיני, שבר הקש את גב הגמל. ריכוז הצבא המצרי בחצי האי סיני יצר איום שאילץ את ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה. כניסת כוחות עירקיים לירדן, בדרכם לגדה המערבית, איימה לחלק את שטחה של ישראל לשניים על ידי תקיפת "המותניים הצרות" – המקום הצר ביותר בגבולות המדינה דאז, בין טול כרם לחוף נתניה – מרחק אווירי של 16 וחצי ק"מ בלבד.
ה"מלחמה" כבר הייתה באוויר זמן רב, כשמטוסי חיל האוויר הישראלי הפציצו את חילות האוויר של צבאות ערב כבר במתקפה הראשונה. המלחמה נערכה לבסוף בין ישראל לבין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות כמו עירק, ערב הסעודית, לוב, סודן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. במהלכה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, ברצועת עזה, ברמת הגולן, ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.
בבוקר יום שבת, ה-10 ביוני, פרצו כוחות שריון וחיל רגלים ישראלים מזרחה תחת סיוע אווירי, והצליחו להגיע בצפון רמת הגולן אל מעלה החרמון ואל קונייטרה, ובדרום רמת הגולן אל צומת רפיד. באותו יום, בשעה 14:00, נפסקו הקרבות ברמת הגולן ונסתיימה למעשה הלחימה. השטח הכולל שנכבש היה גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה, שנתפסה כניצחון דוד על גוליית, והפכה את הגנרלים הישראלים לידוענים – לפחות עד מלחמת יום הכיפורים.
מלחמת אנגליה-זנזיבר: 38 דקות
ב-25 באוגוסט 1896, מת בזנזיבר הסולטן ששיתף פעולה עם הבריטים. האחיין שלו, חאליד בין בארגש, תפס את השלטון בהפיכה. הבריטים ידעו שחאליד לא הולך לשתף איתם פעולה בקלות והורו לו לרדת מהכיסא על מנת להחליפו במועמד מועדף אחר. חאליד סירב, ארגן לעצמו צי (שהורכב מיאכטה בודדת) והתבצר בארמונו. הבריטים, בתגובה, השיטו למקום חמש ספינות קרב והעמידו אותן בנמל, למול הארמון. חאליד המאוים ניסה לנהל משא ומתן מהיר בתיווך שגרירות ארצות הברית, אך ללא הועיל.
ב-27 באוגוסט, בדיוק בשעה 9:02, עת תם האולטימטום שהציבו הבריטים, הם הטביעו את "צי" הסולטן (כלומר, היאכטה) והרסו את ארמונו. כ-500 איש, רובם חייליו של חאליד, מתו. חאליד עצמו ברח לשגרירות הגרמנית, שהעניקה לו מקלט. בערך ב-9:40 נגמרה המלחמה. ומה עשו הבריטים? הם דרשו מזנזיבר כסף בעבור הפגזים שירו.