השבוע הסתיים קורס קציני אגף התקשוב בצה"ל ועבור אחד הצוערים זה היה רגע מרגש במיוחד.
סגן שחר גולן (23) בחר לצאת לקורס קצינים לאחר שאמו האהובה שולה (שולמית) ז"ל נפטרה, לא לפני שהביעה בפניו את רצונה שבנה יהיה קצין בצה"ל.
שחר התגייס בנובמבר 2014 לגדוד שמשון בחטיבת כפיר ורצה להיות לוחם. בזמן המסלול הוא נפצע ברגלו מנפילה במהלך בוחן בר אור ונשלח לר"ם 2. שם טופל ואחרי שעבר שיקום חזר להשלים את המשימה ולסיים מסלול כלוחם.
"לא ויתרתי וחזרתי להיות לוחם בגדוד שסייע לי להשלים פערים", הוא נזכר. עליתי לקו והשתתפתי בפעילות מעצרים מבצעית, עד שבסוף המסלול המ"פ קרא לי ואמר שרואה אותי לא רק בתפקיד של לוחם אלא כקשר".
הוא יצא למסלול 'לוטם כפיר' דרכו הפך ללוחם תקשוב מבצעי, תפקיד במסגרתו הוצע לו לחתום קבע.
"הייתי שלושה חודשים לפני השחרור ואז הודיעו לנו שאמא חלתה", הוא נזכר השבוע. היא ביקשה מאיתנו להמשיך בשגרה וגם היא עצמה המשיכה לעבוד. כזו היא הייתה, נתנה לי כוח גם כשבעצמה הייתה חלשה".
על מעורבותה של אמו באותם ימים בשירותו הצבאי הוא מספר: "באותו זמן הייתה התלבטות אם לחתום קבע וההורים אמרו שהם מאמינים במערכת הצבאית ושאוכל להתפתח בה".
לאחר מחשבה הוא הסכים ושירת כנגד בקבע נגד. כשהציעו שיהפוך לקצין הוא סירב, ובתפקידו כנגד במחלקת קשר עלה והתקדם עם הזמן.
"כשבאתי הביתה אמא שלחה אותי חזרה לצבא"
"כשהמצב של אמא הדרדר המפקד הבין את המצב ואמר שאצא לחופשה בבית", הוא מספר על ההתמודדות המשפחתית. "כשהגעתי הביתה אמא אמרה שכל עוד היא בחיים אין מצב שאפגע לעצמי בעשייה. היא בקשה שאחזור לצבא וכבר למחרת חזרתי לבסיס".
במסגרת התפקיד נשלח שחר למשימה הרחק מהבסיס ואביו התקשר למפקד של בנו. "אבא אמר שאלו ימים אחרונים של אמא ואמר למפקד שחשוב שהגיע. הוא מיד קרא לי לעזוב הכל ולחזור אבל אני לא מיהרתי כי רציתי להשלים את המשימה".
למרות העיכוב שחר הספיק לצאת ולשהות לצד אמו ברגעיה האחרונים. "היא עוד הייתה בהכרה", הוא נזכר ומסביר שלא שוכח. "הייתי ליד מיטתה בכל הימים האחרונים, אלו רגעים גם של שמחה והכרת תודה וגם של כאב על מה שעברה. כשהייתה עוד עם עיניים פקוחות ועד שעצמה אותן בפעם האחרונה".
אמא של שחר נפטרה ממחלת הסרטן שלושה חודשים אחרי שנכנס לקבע, בגיל 57. "בלוויה ובשבעה הגיע צבא שלם לתמוך", הוא מספר. "כשהסתיימה השבעה אף אחד לא לחץ עליי לחזור לבסיס ונתנו לי את הזמן, אבל אני ידעתי שאמא רוצה שאחזור ואמשיך בעשייה".
"הבועה שאמא תמיד תהיה איתי כל החיים התפוצצה", הוא נזכר בתחושות באותם ימים, "אבל המפקדים והחברים מהיחידה היו שם כדי לתמוך".
שחר מספר שאמו לא לחצה עליו להיות קצין אבל הייתה מאוד בעד הרעיון. "אמא אמרה שהצבא תפור עליי ואהיה קצין מעולה, ביקשה שאחשוב על עצמי כאל 'מלך העולם', כמו בשיר של שלמה ארצי שאנחנו שומעים ונזכרים בה".
הוא מוסיף ואומר ש"אחד הדברים שהיו חשובים לה הוא שתהיה גאה בעצמך ואחרי מותה התחלתי לחשוב שאולי הגיע הזמן שאוכיח לעצמי שאני יכול להיות גם קצין ולא רק נגד בקבע. שנה אחרי שנפטרה החלטתי לצאת לקצונה מתוך התפתחות שלי וברור לי שהיא מביטה מלמעלה בגאווה".
"רוצה להיות בגובה העיניים ולא עם אף למעלה"
אמו של שחר הייתה רכזת לחינוך מיוחד: "אמא היוותה מודל לחיקוי לילדים בבית הספר היסודי, נתנה מעצמה, חינכה ותמכה. הכל בגובה העיניים ועם אוזן קשבת", הוא מספר על דמותה. "בתקופת המחלה ילדי בית הספר בו עבדה כתבו לה מכתבים ואחרי שנפטרה יזמו טקס מרגש לכבודה והזמינו אותנו".
בשיתוף המשפחה הוקם בחצר בית הספר מקום מיוחד לזכרה ושחר מספר שזה "מקום לקחת הפסקה מהכל, לשבת עם עצמך ולחשוב על מי אתה באמת".
כיום, עומד שחר בפני תחילת שירות כקצין באגף התקשוב וההגנה בסייבר, בתפקיד מ"פ אמת בגדוד הקשר 372 של פיקוד מרכז.
"בטקס הסיום ליוו אותי אבא, אחותי ובעלה עם האחיינים וכמובן בת הזוג שלי, הם תמכו ונתנו לי את הכוח ובלעדיהם לא הייתי מצליח", הוא משתף לקראת סיום השיחה. "החיבוק של אמא תמיד יהיה חסר אבל בזכות המשפחה, בת הזוג, המפקדים וכל החברים מהצבא הוא חסר מעט פחות".
רגע לפני שהוא נכנס בכל הכוח לתפקיד חותם שחר ואומר: "אפקד על הפלוגה ואדע להשריש את הערכים שלי. בחייה ובמותה אמא חלק נפרד מהכל והיא למדה אותי להיות בגובה העיניים ולא עם האף למעלה וככה בדיוק אני רוצה להיות שם עבור החיילים".