רבים מהעוסקים בניהול משבר הקורונה, לרבות ראש הממשלה, משתמשים במושג "מלחמה". אך האם לאחר מספר שבועות של התמודדות עם המשבר, כל המערכות מתייחסות לאירוע הדרמטי הזה כמלחמה - אירוע משברי ברמה הלאומית שלא ידענו כמותו?
אין ספק שמדובר באירוע מהיותר מאתגרים שהמדינה נאלצה להתמודד עימם מאז הקמתה. מדובר במשבר בריאותי, כלכלי, חברתי ותודעתי חמור. אירוע מתגלגל, בעל פוטנציאל חמור ובסיכון גבוה לפגיעה בנפש, שיכול להתרחב לממדים נוספים ובתנאים חריפים של חוסר ודאות. אירוע ארוך טווח עד כדי אסון לאומי, עם היקפי נפגעים שלא ידענו כמותם.
מבחינת תהליך קבלת ההחלטות ברמה הלאומית, האירוע המורכב מנוהל על ידי משרד הבריאות ומעורבים בו מספר משרדי ממשלה ביניהם האוצר, החוץ והרווחה. לפי דעתי זה מחייב גורם מרכזי, דומיננטי, שינהל, יתאם ויתחלל בין המשרדים.
דרוש: ניסיון
במשבר בריאות חריף – מגיפה - משרד הבריאות ודאי אינו גוף אופרטיבי שיכול להוביל אירוע כזה, ברמה הלאומית. לכן, רוה"מ נשאב למציאות בה הוא מתאם בין המשרדים ובין גישות וחלופות לפעולה. במקום שגוף ייעודי ינהל את המשבר, יתאם בין משרדי הממשלה ויגיש לרוה"מ ולקבינט חלופות להחלטה.
עיקר המשברים איתם מתמודדת מדינת ישראל לאורך השנים הינם ביטחוניים - הסלמה בגבולות הדרום והצפון. המטה לביטחון לאומי (המל"ל) אינו גורם דומיננטי, לעומת מערכת הביטחון וצה"ל שהם גורמי המקצוע להערכת מצב ברמה הלאומית, כולל הצגת חלופות להחלטה לקבינט ולרוה"מ.
במצב הקיים כיום צריך לגייס את מיטב האנשים כתגבור למל"ל, כגורם שיכול לבצע תכנון כולל, לתאם ולהגיש חלופות. לחילופין, אפשר למנות אדם עם ניסיון רב כגון הרמטכ"ל היוצא, רב אלוף גדי אייזנקוט, או רב אלוף שאול מופז. שניהם עם ניסיון ניהולי ופיקודי של מערכות גדולות, שביכולתם לבצע הערכת מצב אסטרטגית לגבי ניהול המשבר בטווח הקצר והארוך, כולל אסטרטגיית יציאה מהמשבר.
משבר לאומי בסדר גודל כזה חמור צריך להיות מנוהל מחדר המלחמה הלאומי, שבו יימצאו נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמי החירום, צה"ל ומערכת הביטחון. זהו חמ"ל השליטה במלחמה ולא משרדו של מנכ"ל משרד הבריאות.
אחת הבעיות המרכזיות בניהול המלחמה בקורונה היא היעדר מודיעין. הנתונים המתפרסמים כל העת הם מספר החולים המאותרים. אין זה אומר דבר לגבי מספר החולים באמת, בפריסה ארצית, כולל מוקדי הדבקה ברורים.
תמוהה בעיניי התנגדות של משרד הבריאות לבצע אלפי בדיקות כל יום, לא רק לאנשים בבידוד, לציוותי רפואה, אלא במוקדי ההדבקה מוכחים. בדיקות רבות כאלה הן קריטיות, ליכולת ליצור תמונת מודיעין ארצית אמיתית לגבי היקפי המחלה ומוקדי הדבקה, המחייבים מאמץ טיפולי. צעד זה יאפשר לבודד יותר חולים ולמנוע הדבקה גדולה יותר.
משרד הבריאות צריך להתמקד בבדיקות ובצד הרפואי. יש מקום לתגבר את הצט"מ, צוות טיפול במגיפות, בפרופסורים בכירים כמו שוקי שמר, גבי ברבש או פרופ' מור יוסף, אנשים עם ניסיון רב בניהול משרד הבריאות ובתי החולים. זו העת לגייס את מיטב האנשים לנושא.
אך שאלת ההצטיידות והרכש צריכה לעבור לטעמי למשרד הביטחון באופן מלא. יש לו נציגויות בעולם וניסיון רב להפעלת מערכת הרכש במהירות וביעילות רבה יותר ממשרד הבריאות. משרד הביטחון צריך להוביל את מכונות ההנשמה וציוד המיגון - שהם במרכז שאלת ההצטיידות וההתמודדות עם המחלה.
הציבור מצוי באי-ודאות. ללחץ מהמגפה מצטרפת חוסר הוודאות הכלכלית והתהייה מתי כל זה יסתיים. צריך לשמוע במסיבות העיתונאים מדי ערב קול ברור ומנוסה, שייצור אמינות רבה בקרב הציבור.
נדמה לי שבכירי מערכת הבריאות לשעבר שהוזכרו כאן הם קול ראוי ומנוסה, שאותו הציבור היה רוצה לשמוע מעדכן על המצב כל ערב. עוד לא מאוחר מדי לגייס למשימה חשובה זו כ"מסביר הלאומי" את אחת מהדמויות הללו.
למשרד הביטחון יש נציגויות בעולם וניסיון רב להפעלת מערכת הרכש במהירות וביעילות רבה יותר ממשרד הבריאות. הוא צריך להוביל את מכונות ההנשמה וציוד המיגון
אל"מ במיל' קובי מרום
בשאלת הסגר המוחלט, ברור לחלוטין שהסגר והבידוד הם כלי מרכזי בהתמודדות. לטעמי, סגר מוחלט של שבועיים, כולל אכיפה אגרסיבית ובצדה הסברה, הם חשובים.
לצערנו, חלקים בחברה לא הפנימו שמדובר במגיפה ובסכנת חיים לציבורים גדולים. סגר מוחלט לשבועיים-שלושה יכול באמת לעצור את ההדבקה ו"לשטח את עקומת החולים". לתקופה מוגבלת, הוא נסבל מבחינת המחיר הכלכלי.
שלוש המשימות של צה"ל
משבר הקורונה קורה במקביל למשבר פוליטי, היות ויש עדיין ממשלת מעבר וטרם הוקמה ממשלת חירום, אין קבינט מלחמה מצומצם לצד ראש הממשלה שמלווה ומחליט על המדיניות ומסייע לו בשותפות החלטות ברמה האסטרטגית.
בעת הזו כשברור ששיא המשבר עוד לפנינו, לא נכון להעביר מקל לצה"ל שצריך להתמודד עם 3 סוגיות מרכזיות:
שימור היכולות במהלך משבר הקורונה, כולל מניעת הדבקה של מערכים קריטיים לביטחון, כך שיוכל לבצע את משימותיו באופן מיטבי.
שמירת יכולת מבצעית גבוהה למקרה של הסלמה ביטחונית בצפון ובדרום במקביל למלחמה בקורונה.
תמיכה וסיוע, כעת בעיקר לוגיסטי, במאמץ הלאומי - העמדת בסיסים, בתי חולים ויכולות לוגיסטיות לצורך מערכים רפואיים במאבק בקורונה.
לאור משימותיו של צה"ל בהגנת המדינה, לטעמי רק באירוע של אסון לאומי של מצב חירום צה"ל ופיקוד העורף צריכים לקבל אחריות על תפעול המערכת האזרחית. בשלב זה של המלחמה בקורונה נעשות ההכנות בלעדיו לקבלת אחריות זו.
אין זה הזמן לוועדות חקירה על מצבה של מערכת הבריאות המתפקדת שנים רבות, עם תקציב חסר, במציאות קשה שמתנפצת לנו בפנים בימים אלו.
אין זה זמן ל"ירי בנגמ"ש" דוגמת מכתב הרופאים כנגד מנכ"ל משרד הבריאות. בשש אחרי המלחמה אפשר וצריך לבדוק את כל אלו, באופן נוקב, כי זה בנפשנו.
זה הזמן לשנס מותניים, לאחד את השורות ולגייס את מיטב האנשים ואת כל המערכות לטפל במלחמה זו, ששעותיה הקשות עוד לפנינו. אני מאמין שחלק מהנושאים שהועלו כאן יכולים להשפיע על תוצאותיה.
הכותב, אל"מ במיל' קובי מרום, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה.