הם חיסלו את אוסאמה בן לאדן ולפניו כמה מאות מחבלים בעיראק, באפגניסטן ובמקומות אחרים בעולם. הם הראשונים להגיע למדינות אויב, ובכלל מבקרים שם על בסיס די קבוע באופן חשאי. הנייבי סילס, "אריות הים", היא מיחידות הקומנדו הכי חשאיות וסודיות מצד אחד - והכי מסוקרות בעולם מהצד השני. כמה מהצוותים שלהם, כמו צוות 3 שמתמחה במזרח התיכון, הפכו למפורסמים למדי. שלא לדבר על צוות 6 האגדי. אבל לאריות הים יש עוד כמה יחידות פחות מוכרות, ולא פחות מעניינות. יחידות שהלוחמים שלהן עושים כמה דברים מטורפים בכל מיני מקומות מטורפים. ואלה רק הדברים שהאמריקאים הסכימו לפרסם.
10 צוותים, 10,000 חיילים וקצינים
אריות הים היא מיחידות הקומנדו הגדולות בעולם, משהו שרק ארה"ב יכולה להרשות לעצמה. בכל זאת, ההכשרה והציוד זה עסק מאוד יקר. על פי דיווח רשמי לוועדות הקונגרס, ביחידה כולה - קצינים, מנהלה, לוחמים ועוד - משרתים כ-10,000 חיילים. לצורך ההשוואה, מדבר בסד"כ של יותר מחצי אוגדה בצה"ל.
היחידה מחולקת לעשרה צוותי לוחמים, או "מפעילים" כפי שלוחמי הקומנדו נקראים בארה"ב. תחת קבוצת הכוחות הימיים המיוחדים מספר 1 פועלים ארבעה צוותים ועוד ארבעה פועלים תחת קבוצה 2. כל צוות כזה פועל תחת מפקד בדרגת לוטננט קומנדר (סא"ל בצה"לית) ומונה לצד המפקדה ואנשי הסיוע, גם מספר מחלקות שכל אחת מהן מונה כ-20 לוחמים וקצינים. בסך הכל מדובר בכ-300 אנשים לכל צוות.
צוות 6 המוכר פועל באופן עצמאי. הוא לבדו מונה כ-1,400 חיילים וקצינים, וגם כ-400 אזרחים. לזה יש להוסיף את קבוצת הכוחות הימיים המיוחדים מס' 11, שמפעילה צוותי תמיכה ואת צוותי המילואים.
קבוצת הכוחות הימיים המיוחדים 3 מפעילה את "צוות 1 לכלים ימיים של אריות הים". מדובר בכמה מאות לוחמים שמפעילים צוללות ננסיות וכלים מעניינים אחרים, שאיתם הם יוצאים לפשיטות קומנדו, חודרים למדינות מסוכנות בחשאי וככל הנראה גם מבצעים חיסולים וכמובן שגם איסוף מודיעין. הם פעלו ופועלים בכל העולם, גם היכן שאין גישה לים, והפעולות שלהם מזכירות דברים שאנשים אומרים עליהם "זה ככה רק בסרטים".
אז הפעם נשים בצד את צוות 6, ונלך חמישה מספרים לאחור אל החבר'ה שבצוללת הננסית.
הטייס התת-ימי
צוות 1 (בעבר היו שני צוותים שאוחדו לצוות 1) דומה בהכשרתו וביכולות שלו לצוותי הנייבי סילס המסורתיים, אבל יש לו התמחות ייחודית ומעניינת: פעולה מכלי תת ימי נייד, בעצם צוללת ננסית שמאפשרת ללוחמים להגיע בחשאי ליעדים שלהם. "לצוות הכלים התת ימיים מס' 1 יש יכולות מיוחדות בקהילת הכוחות המיוחדים של הצי", אמר בראיון נדיר סגן מפקד היחידה לאתר shadowspear. "קבוצת המשימה הספציפית שלנו מתמקדת בפעולות חשאיות בזירה הגלובלית בדגש על הסביבה הימית, ממש כמו האחים שלנו מקבוצה מספר 1 ו-2 (הצוותים הרגילים". סגן המפקד הוסיף שזה נעשה באופן ייחודי, וברמת אמון וביטחון גבוה.
לוחמי הצוות הזה, כ-300 תחת קצין בדרגת סא"ל, פועלים בדרך כלל עם הכלי התת ימי שלהם, SDV, מתוך צוללת - "המארחת" כפי שהיא מכונה - ויכולים לפעול גם מספינות ואפילו מבסיסים יבשתיים בעלי גישה לים. יש להם יכולת להעביר את הכלי המיוחד שלהם גם בדרך האוויר, ממסוקים כבדים כמו ה-CH-53 או ה CH-47 צ'ינוק, וממטוסי תובלה כמו ההרקולס או ה-C-17 העצום שיכול לשאת כמה כאלה.
כשהם מקבלים משימה, הכוח עולה יחד עם הכלי התת ימי שלו על צוללת רגילה וזו מובילה אותם בחשאי לחוף היעד. ממעט הפרסומים שהיו בנושא, עולה שלפעמים גם מפקד הצוללת לא יודע מהי המשימה. במרחק מסווג הם עוברים מהצוללת לכלי הננסי ומשם יוצאים לחוף היעד, למשימות "שחורות" לאיסוף מודיעין, תקיפה של יעדים איכותיים וחיסולים. בסיום הם חוזרים בצלילה לכלי שלהם ומשם לצוללת המארחת.
ה-SDV נושא מפעיל שנקרא "טייס" ולצדו "טייס משנה". הם מתפעלים את הכלי וגם ממתינים על קרקעית הים כשצריך. ניתן להעמיס על ה-SDV צוות לוחמים על ציודם המלא, אבל לא ברור כמה, משום שהנתון מסווג. גם נתוני המהירות והטווח של הכלי מסווגים. הדבר היחיד שידוע הוא שה-SDV מוצב על מכל מיוחד שמתקינים על צוללות, מן חניה ייחודית שבזמן צלילה מוצפת במים ואז נפתחת הדלת ליציאה או לכניסה. אגב, מהראיון הנדיר של סגן מפקד היחידה עולה שחוץ מצוות לוחמים נשלחים לצוללת גם "ארבעה טכנאים של היחידה שתפקידם לוודא שהכלי יפעל כמו שצריך".
כדי שכל זה יקרה, הלוחמים עוברים הכשרה ארוכה. בתחילה, כמו כל לוחמי אריות הים, הם עוברים מסלול של שנה ועשרה חודשים. מי ששורד מקבל את הסיכה היוקרתית של היחידה, הנשר המוזהב עם הקלשון והעוגן. מכאן הצוותים מתפצלים להכשרה ייעודית של עוד שנה ושמונה חודשים, כל אחד לתפקידו הייחודי.
עכשיו לומדים הלוחמים המיועדים לצוות 1 להכיר את היכולות המיוחדות שלהם ואת הכלים התת ימיים, את הצוללות ושאר האמצעים המסווגים. חלקם מתמחים בהפעלת הכלי, בצליפה ובחבלה. בשלב הזה הם לומדים איך לצאת עם ה-SDV מצוללת גרעינית, מספינה או מבסיס ימי, וגם איך לפשוט בחשאי מהצוללת למדינות לא ידידותיות בעליל. כשכל זה מסתיים, הם עדיין לא נחשבים למפעילים המוכשרים לפריסה מבצעית: הם ממשיכים לעוד "הכשרה מבצעית" בת שישה חודשים. וגם זה לא הסוף, משום שזה מוביל לעוד "הכשרה מבצעית במסגרת כוח משימה משולב", הכשרה לעבודה בכוח משימה עם יחידות שונות והתמחות באזור גלובלי כזה או אחר, עניין של עוד שישה חודשים. מעשית, מרגע שהתגייס ליחידה ועד שהוא מוכשר להצטרף לצוות המבצעי, לוחם בצוות 1 עובר הכשרה בת ארבע וחצי שנים. ושלא תטעו, גם במסגרת הצוות שלו הוא עובר לאורך השירות עוד כמה הסמכות.
מ"השורד האחרון" ועד קוריאה הצפונית
בעוד שצוות 6 כיכב בשלל כתבות וספרים, על צוות 1 כמעט ולא קיים מידע. די הגיוני בהתחשב בכך שעיקר העבודה של הלוחמים הוא כניסה חשאית במבצעים המוגדרים "שחורים".
מהמעט שידוע, כוח של היחידה הזו צנח בתחילת הפלישה שפתחה את מלחמת אפגניסטן לשדה התעופה בקנדאהר. יחד עם צוותי כוחות מיוחדים מיחידות אחרות הם כבשו את המקום, מה שאפשר הפעלה מהירה של השדה על ידי כוחות הקואליציה. חלק מלוחמי צוות 1 הגיעו לשם בחשאי כמה ימים לפני המבצע. הם תצפתו ואספו מודיעין על השדה, ואחרי שהגיעו הכוחות הכבדים הם הצטרפו לכיבוש השדה.
מ-2001 ועד 2002, צוות 1 יצא ל-40 פשיטות קומנדו כחלק מכוח המשימה "קי באר". במסגרת אותם מבצעים, שחלקם בוצעו בהתראה מאוד קצרה, הם הצליחו ללכוד מפקדים בכירים של הטאליבן, לחשוף ולתפוס מצבורים גדולים של כלי נשק ובלא מעט מקרים לחדור לשטחי הטאליבן בלי להתגלות ואז להזמין תקיפות מהאוויר על מטרות שחשפו. במבצעים האלה הם פעלו עם שאר צוותי אריות הים וגם עם יחידות קומנדו בריטיות, אוסטרליות וממדינות נוספות.
כשארה"ב פלשה לעיראק במלחמה השנייה במדינה, לוחמי צוות 1 חדרו לעיראק לפני הצבא הגדול. במשך ימים ארוכים הם עקבו אחרי היחידות של הצבא העיראקי, מה שהביא למודיעין איכותי ולהרבה מאוד מטרות שהושמדו מהאוויר עוד לפני שהלוחמים הגלויים הגיעו. גם היו משם מספר מבצעי אקשן (בין השאר, לוחמי הצוות צנחו ממסוקים ממש ליד מטרות חשובות). אחרי שארה"ב החלה לשקוע בחול העיראקי הם נשלחו למשימות טרור ברחבי המדינה, חיסלו מחבלים בשנתם, חטפו אחרים ולמעשה יצאו לפשיטות על בסיס לילי כמעט קבוע.
הפעם הראשונה שצוות 1 נחשף באופן רשמי וזכה להנצחה בסרט הוליוודי הייתה אחרי מבצע "כנפיים אדומות" בשנת 2005. חוליה מצוות 1, בפיקודו של סגן מייק מרפי, חדרה באמצעות מסוקי "בלק הוק" מהחטיבה האווירית המיוחדת 160 לאזור קונאר ההררי. מטרתם הייתה לחסל את אחמד שאה, מפקד בכיר בטאליבן. ארבעת הלוחמים הצליחו לחדור לשם בחשאי, אולם בהמשך התגלו על ידי רועי צאן. הם העדיפו שלא להרוג את רועי הצאן, לשחרר אותם ואז לצאת מהמקום. בסופו של דבר הם הותקפו על ידי כוח גדול מאוד של הטאליבן - חלק מההערכות מדברות על 200 או 300 לוחמים.
מייק מרפי, דני דיאז ומת'יו אליקסון נהרגו אחרי שהרגו בין 85 ל-120 טאליבנים. איש הצוות היחיד שניצל הוא מרקוס לוטראל. הסיפור הפך לאחד ממקרי האסון הכי קשים בהיסטוריה של אריות הים, זאת לאחר שמסוק חילוץ ועליו צוות לוחמים של היחידה - כולל מפקד בכיר בצוות 1, סא"ל אריק קריסטנסאן - הופל באמצעות טיל שירו אנשי הטאליבן. כל זה הפך לסרט "השורד האחרון". אגב, בין המחלצים שהצילו לבסוף את מרקוס לוטראל היה גם אחד בשם רוברט אוניל, האיש שכמה שנים לאחר מכן יחסל את אוסאמה בן לאדן.
הפרסום האחרון והמאוד אקטואלי חושף שצוות של היחידה נשלח כבר בחודש פברואר האחרון לחופי קוריאה הצפונית. על פי דיווח של רשת פוקס האמריקנית, אנשי היחידה הגיעו לשם עם הכלים המיוחדים שלהם על גבי הצוללת הגרעינית מישיגן כחלק מהקבוצה שהצטרפה לנושאת המטוסים קארל וינסון. בחלק מהדיווחים ידעו לספר שצוות 1 פועל לצד אנשי צוות 6 באימון משותף עם הקומנדו הימי של קוריאה הדרומית. לטענת חלק מאותם דיווחים, הם מתאמנים גם לקראת פעולה לחיסול מנהיג קוריאה הצפונית, קים ג'ונג און.