17 בינואר 1991. ארמדה ענקית של כלי טיס עולה לאוויר בדרכה לעיראק ופותחת באופן רשמי את מלחמת המפרץ. בין אלפי כלי הטיס עשרות מטוסי קרב מסוג טורנדו מחיל האוויר המלכותי של בריטניה. על מטוסי הטורנדו טייס ונווט, מתחת לגחון של כל אחד מהם פצצות מונחות לייזר במשקל חצי טון.
המטרה שלהם היא שדות התעופה של חיל האוויר העיראקי שהיה אז מהגדולים בעולם. מדובר בטיסה במתווה מסוכן מאוד, כשההתמחות של מטוס הטורנדו הייתה לטוס בגובה נמוך ביותר, במהירות אדירה וכך להתחמק מהמכ"ם.
סמוך לשדות התעופה של העיראקים הנווטים מסמנים את המטרה לפצצות הלייזר והטייסים משגרים אותם. הן פוגעות במסלולים, תשתיות כמו מאגרי דלק ועוד. המטוסים צוללים חזרה לגובה אפס ו-40 מהם חוזרים במהירות גבוהה ובשלום לבסיסים בסעודיה.
אך לא כולם שבו בשלום ממשימתם. בשדה התעופה אל רומאלייה, לשם יצא מבנה בהובלת מפקד הטייסת פאבלו מייסון, נפגע מספר 2 במבנה מטיל כתף SA-14. העובדה שהם טסו בגובה נמוך באופן קיצוני אפשרה את הפגיעה.
הטייס ג'ון פטרס והנווט ג'ון ניקול איבדו את השליטה על המטוס שלהם ונטשו. שניהם נפלו בשבי ובהמשך, הם הוצגו בתקשורת המקומית חבולים מהמכות שספגו בעינויים יחד עם טייסים אמריקאים.
ביום ראשון הקרוב יציינו 30 שנים לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה. בוגרי המלחמה בבריטניה החלו להציף בשבועות האחרונים את הרשתות החברתיות בתמונות וחוויות שעברו במלחמה.
ניקול, הנווט שנפל בשבי ולאחר מכן חזר לטוס, נחשב היום לאושיית טוויטר עם למעלה מ-40 אלף עוקבים ויזם ברשת את ההאשטאג #DesertStorm30 תחתיו הוא ומי שהשתתף במלחמה מעלים את אותן תמונות וסיפורים. טייסי העבר ולוחמי העבר ממש שולפים מאלבומי התמונות האישיים והישנים תמונות נדירות וזכרונות ייחודיים.
ניקול עצמו החל לשתף תמונות כבר לפני כשלושה שבועות, דרכן הוא גם מספר על ההכנות של חיל האוויר הבריטי למלחמה ההיא. אומנם עיקר הכוח האווירי היה אמריקאי, בפער ניכר, אולם לבריטים היה מרכיב מכריע במערכה האווירית וגם היבשתית. לשיח ברשתות הצרפו גם אנשי צוות הקרקע, החימוש ולוחמים מצבא היבשה הבריטי.
הסתכנו באימונים יותר מבמלחמה
מטוסי הקרב הראשונים שלהם, טורנדו מדגמי יירוט ותקיפה, הגיעו למפרץ תשעה ימים אחרי שסדאם חוסיין כבש את כוויית, הטריגר שהוביל לפרוץ המלחמה. "מבצע גראנבי" היה השם הבריטי של מלחמת המפרץ וחיל האוויר המלכותי שלח לשם כמאה כלי טיס בהם 60 מטוסי טורנדו, 12 מטוסי קרב מסוג יגואר, 12 מטוסי בקאניר ישנים ואיתם גם מטוסי תדלוק ומסוקים.
"כל יום יצאנו לגיחת אימון שנמשכה מינימום 4 וחצי שעות, טסים מיילים בודדים במהירות 800 קמ"ש בגובה 60 מטרים כשאנחנו משתמשים במכ"ם עוקב קרקע". שיחזר ניקול באחת התמונות שהעלה. מדובר בטיסה לא פשוטה לביצוע, בטח עם הטכנולוגיה שהייתה אז.
בתמונה אחרת סיפר ניקול על גיחת אימון ממוצעת. "עשינו טיול של 1,500 מייל ויותר שכללו מספר תדלוקים באוויר ממטוסי ויקטור או VC10". גיחות האימון האלה נעשו בלילה ובתנאי מזג אוויר קשים, כדי לאמן את הצוותים לרגע האמת. "טייסים תיארו את זה כאילו אתה מנסה להכניס ספגטי מבושל לסל קטן".
גיחות האימון של הטייסים הבריטים יצאו לפועל כל יום והיה לזה מחיר. חמישה מטוסים התרסקו במהלך האימונים. שלושה אנשי צוות, בכל אחד טייס ונווט, נהרגו וטייס נוסף נפצע קשה. כל זה בחודשים שלפני המלחמה בכלל.
טורנדו אחד אבד כחודשיים לפני המלחמה, אחרי שביצע נחיתת אונס ונבלם ברשת של המסלול. במקרה הזה הצוות יצא בשלום מהאירוע. אולם במקרה אחר, ב-14 לאוגוסט 1990, זוג מטוסי טורנדו התנגשו במהלך אימון ושלושה מבין אנשי הצוות נהרגו. יומיים לאחר מכן טייס ונווט נהרגו, כאשר תרגלו טיסה מהירה בגובה נמוך בלילה והתרסקו. "גם הם לא היו האחרונים", ציין ג'ון ניקול. בנובמבר נהרג טייס מטוס יגואר בריטי גם הוא במהלך אימון של טיסה בגובה נמוך.
(בסרטון המצורף: צילום מתא טייס טורנדו מתאמן בטיסה מהירה בגובה נמוך באותם ימים)
בסך כל הבריטים ביצעו כ-2,000 גיחות אימון עד לפרוץ המלחמה כאשר חיל האוויר המלכותי הציב שם כ-6,000 אנשי צוות. הדגש באימונים היה על טיסות מהירות בגובה נמוך, אפילו של טייסי התובלה, תדלוקים באוויר ושימוש בפצצות חכמות, שלא היו אז בשימוש נפוץ כמו היום.
2,000 טון פצצות במבצע אחד
כל האימונים האלה התנקזו ל-17 בינואר 1991, אז המריאו לא פחות מ-2,000 מטוסי קרב, מסוקי קרב, מטוסי תדלוק, לוחמה אלקטרונית ועוד לתקיפת יעדים בעיראק. כמעט כל כלי הטיס הבריטים המריאו ביום הזה, ובסך הכל העיראקים ספגו רק ב-17 לינואר 2,000 טון פצצות וטילים.
רוב מטוסי הקרב הבריטים יצאו ל-24 בסיסי חיל האוויר העיראק, השמידו שם את המסלולים ולאחר מכן גם דת"קים (דיר תת קרקעי) של מטוסים. לאחר מכן הם היו חלק מהכוח שתקף את 154 סוללות טילי הנ"מ של מערך ההגנה האווירי של עיראק.
תוך שבעה ימים, כשכבר היה ברור שמערך הנ"מ, המפקדות של הבכירים וחיל האוויר העיראקי גמורים, מטוסי חיל האוויר הבריטי עברו לטוס בגובה בינוני וכמו יתר מטוסי הקואליציה, החלו להשמיד מטרות תשתית ולכתוש את הצבא העיראקי.
מבנה קרבי של חיל האוויר המלכותי כלל בדרך כלל ארבעה מטוסי טורנדו חמושים בפצצות לייזר ואיתם זוג מטוסי בקאניר עם מערכות להנחיית אותן פצצות. פאבלו מייסון, מפקד טייסת טורנדו, סיפר על אחת מאותן תקיפות אז השמידו גשר גדול על נהר הפרת.
"הגענו בגובה בינוני אז הנווט שלי כיוון את הפצצות", שיחזר מייסון, "אחרי שהוא סימן את המטרה שגרתי את הפצצות ואז מטוסי הבאקניר היו צריכים להאיר על המטרה במשך כמה שניות. זה הביא לפגיעה מדויקת והשמדנו את הגשר".
הכינוי למטוס שביצע הכי הרבה גיחות
כאשר החלה הפלישה הקרקעית לעיראק, מטוסי הקרב הבריטים סייעו לכוחות היבשה בכל מקום בו נתקלו בהתנגדות. הם השמידו את שיירות הלוגיסטיקה של צבא עיראק ופגעו במאות מטרות בכל יום.
מטוסי טורנדו היו מצוותים גם למשימות "ציד סקאדים" יחד עם מטוסי F-15E אמריקאים. העיראקים ירו עשרות טילי סקאד לכיוון סעודיה ובעיקר לישראל. למרות מאות גיחות שיצאו למשימות מהסוג הזה וגם הפעלה של כוחות מיוחדים, משימות אלה היו כושלות וכיום ידוע, שלא הושמד אף משגר סקאד נייד על הקרקע.
מלחמת המפרץ הראשונה הסתיימה ב-28 בפברואר 1991. 60 מטוסי הטורנדו הבריטים ביצעו לבדם 2,500 גיחות במהלך המלחמה. מבין 55 מטוסי קואליציה שאבדו בקרבות שמונה היו טורנדו, חמישה אנשי צוות נהרגו והשאר חולצו.
ג'ון ניקול, ג'ון פיטרס ושאר השבויים חזרו לארצם אחרי שבעה שבועות בשבי. 12 מטוסי היגואר שהבריטים שלחו ביצעו עוד 612 גיחות קרביות ואף אחד מהם לא אבד. אחד מאותם יגוארים, המכונה "איש עצוב", ביצע 47 גיחות קרב במלחמה, הנתון הכי גבוה למטוס בודד.
אחת התמונות שאנשי הצבא לשעבר הבריטים העלו לרשת תחת אותו האשטג מדובר היו מחגיגות השנה האזרחית החדשה ב-31 בדצמבר 1990 בבסיסים בהם הוצבו בסעודיה. מהתמונות עולה שלמרות שמדובר בממלכה מוסלמית הדוקה, אלכוהול היה חלק מהחגיגות. בכלל, בתמונות נראו לא מעט בקבוקי בירה גם מסתם עוד סוף יום של אימונים.
