איום טביעת צוללת הוא לא אירוע שכיח ובעולם היו רק מקרים בודדים כאלו. אז למה מתרגלים? "צריך להיות כבוד מתמיד לצוללת שלא תפתיע אותנו", מסביר סגן מפקד שייטת הצוללות בחיל הים. "לצוללת יש נשמה והיא מרגישה מתי שלא מכבדים אותה".
נכון, מרבית הצוללות שיצאו למשימה חזרו לנמל הבית בשלום, אולם כל תאונת צוללת, בגלל כמות האנשים והמקצוע עצמו, הפכה למפורסמת, דוגמת אח"י דקר הישראלית.
"התפיסה וחינוך האנשים אצלנו היא לתרבות של מקצוענות ויראת כבוד תמידית לצוללת, מעצם היותה כלי מסוכן עוד לפני שיצאה לפעילות מבצעית", מסביר סא"ל מ'.
חיל הים הישראלי והצי האיטלקי ביצעו לאחרונה אימון משותף במהלכו תרגלו את מה שנחשב לאחד מהסיוטים הגדולים שלהם: חילוץ אנשי צוות שנלכדו בצוללת שטבעה.
בחמש השנים האחרונות התקיים אימון עם האיטלקים בכל שנה, בישראל ובאיטליה. מטרתו לשפר את המקצועיות בתחום ההיחלצות.
"אנחנו רוצים לחזק את שיתוף הפעולה גם כי לא כל האמצעים אצלנו ובעיקר בגלל שחילוץ מצוללת זה אירוע בינלאומי, של קהילת הצוללנים העולמית", מדגיש הקצין. "אף צי לבדו לא מחזיק את כל היכולות לתת מענה לאירוע מהסוג הזה".
להטביע דולפין בעומק הים
ארגון בשם "איסמרלו" שפועל תחת נאט"ו אחראי על תאום חילוץ שכזה וגם על האימונים כולל הישראלי איטלקי.
"באירוע כזה של טביעת צוללת אין אויבים וחברים, פה כולם מתגייסים יחד לסייע", אמר סא"ל מ'. "בטביעת צוללת ארגנטינאית לפני כשנה הם לא היו מספיק שותפים באיסמרלו וכאשר הקהילה הבינלאומית הציעה עזרה לקח להם זמן להבין איך להפעיל את הכוחות ומה לעשות עד שהיה מאוחר מדי".
באירוע של הקורסק הרוסית שטבעה בשנת 2000 הרוסים סירבו להצעות עזרה של הקהילה הבינלאומית, גם כן עד שהיה מאוחר מדי.
בתרגיל הישראלי-איטלקי חיל הים 'כאילו' הטביע את אחת מצוללות הדולפין שלו בעומק של כמה עשרות מטרים ולמקום הגיעה אונית חילוץ איטלקית לעבודות תת ימיות.
יש שני כלי חילוץ עיקריים שבהם השתמשו בתרגיל. אחד נקרא ה"פעמון" על שם צורתו והשני זה רכב תת ימי SRV300. ה"פעמון" יורד מהספינה האיטלקית עם מערכת של כבלים ואז מתחבר לפתח בצוללת הישראלית על ידי צוללנים שמחברים ביניהן.
"הפעמון מוציא בנגלות מספר מחולצים ועל גבי הספינה יש תאי לחץ, ציוד רפואי ומערכות צלילה עמוקות למקרה שצריך להגיע לצוללת ולטפל בה מבחוץ על ידי צוללות".
המפתח: להצליח לאוורר צוללת
יש לחץ של זמן משום שלצוללת יש אוויר לכמה יממות, ואם לא יחלצו את הצוות בזמן הם פשוט יחנקו למוות.
בתרגיל הייתה על פי חיל הים פריצת דרך שתורגלה לראשונה בהצלחה גדולה ומשפרת דרמטית את סיכוי החילוץ של הצוות מצוללת שטבעה.
"אם אתה מחבר צינורות ומדחסי אוויר אתה יכול לאוורר את הצוללת ולהאריך את משך ההמתנה לחילוץ", מסביר הקצין. "פעם ראשונה שעשינו תרגיל כזה של חיבור המערכת לצוללת והצלחנו לחדש את מלאי האוויר".
סא"ל מ' מדגיש שזה אירוע שהוא לא מובן מאליו: "אנחנו בין היחידים שהצליחו לעשות את האוורור הזה בצורה מוצלחת מתחת למים. זו הצלחה גדולה גם עבור האיטלקים שהמערכת שהם סיפקו עובדת".
מדובר ביכולת טכנית מאוד מורכבת, בכלל, חילוץ של צוללת זה אירוע מאוד מסובך. "האיטלקים מקצוענים בתחומם ואנחנו בתחומנו וזה היה אירוע מאוד מרשים, בטח כשזה חיבור בין שני ציים זרים".
"בכוונה שמים שם את הצעירים"
לחיילים הצעירים שבצוללת היה חשש בהתחלה. "התרגשות של אירוע לא מוכר, אתה רואה את הדאגה על הפנים. אבל הם יוצאים מחוזקים וזו מטרת האירוע כשבכוונה אנחנו שמים שם דווקא את הצעירים, שיקבלו אמון במערכת והיכולות".
לישראל זרוע צוללות מפותחת ומתקדמת והשייטת היא אחת מהיחידות המבצעיות ביותר של צה"ל, מתחום הביטחון השותף ועד למבצעי מודיעין. נדיר למצוא סיפורי מורשת קרב על הפעילות המסווגת למרות שלא חסרים כאלו.
בכל עשרות שנות הפעילות אבדה צוללת אחת ואין ישראלי שלא מכיר את הטרגדיה של ה"דקר". החשש אולי נדיר, אבל קיים ומתכוננים אליו.
"אנחנו מקדישים לנושא החילוץ תשומת לב רבה", אמר סא"ל מ. "יש תרגיל כל שנה עם האיטלקים, כל צוללן עובר הכשרת חילוץ והצלה מצוללת גם בארץ כל חצי שנה ואחת לשירות הם יוצאים לקורס במגדל היחלצות בחו"ל, על מנת שיתאמנו ויצברו את הניסיון והמסוגלות למקרה חרום".
סגן מפקד היחידה מוסיף: "אנחנו משרישים בלוחמים את התרבות וההבנה שזה יכול לקרות וצריכים להיות מוכנים. האם הם מפחדים? ממש לא, בזכות ההכרות עם המערכות".
לפני שנפרדים סגן המפקד מוסיף: "הפעילות שלנו יום יומית, חוצת גבולות ומסביב לשעון. לא ניתן לפרט, אבל אגיד שבשנים האחרונות הגדלנו עוד יותר את מעטפת הפעילות שלנו ועשינו כמה מבצעים פורצי גבולות ברמה שאפילו סרטי ג'יימס בונד פראיירים", סיכם סא"ל מ' והשאיר אותנו מסוקרנים.