ספיר, אחותה של התצפיתנית שחף ניסני ז"ל שנרצחה בבסיס נחל עוז פחדה לראות את הרצח של אחותה כאשר סרטון חטיפת התצפיתניות שודר לאזרחי ישראל. זה סרטון קשה ומצמרר, בטח לבני משפחות שהופתעו לגלות על השידור. חשוב להדגיש כבר בהתחלה: הטענות שהמשפחות העלו לא היו נגד עצם שידור הסרטון ובטח שלא למען המטרה החשובה, הטענות היו לגבי ההתנהלות וזה שלא עדכנו אותם, כפי שספיר סיפרה בשיחה עם mako.
"ראיתי את הסרטון ששחף נרצחה במיגונית", שיתפה ספיר. "ביום שבת בשש וחצי בבוקר היא התקשרה לאמא שלי. אני ואמא רצנו לממ"ד כי היו אזעקות ואז שחף התקשרה". זאת הייתה ההתחלה של היום ששינה את חיי המשפחה לעד, היום בו איבדו את שחף ז"ל.
ביום חמישי ספיר חגגה יום הולדת ושחף הייתה בבית כדי לחגוג איתה. "עמדנו באותו חמישי במטבח ואז היא נתנה לי ולאמא שלי רשימה מטורפת לבשל לה ארוחת חג כי זאת הייתה השבת האחרונה שלה בבסיס, לפני השחרור", מספרת ספיר. "ביום שישי בבוקר הגעתי עם הרכב שלי לבסיס נחל עוז, וכמות מטורפת של בנות מורידה את האוכל מהרכב שלי. שאלתי את שחף מי אלה כל הבנות שלא הכרתי. והיא ענתה שביום חמישי הגיעו בנות חדשות כי היא עוזבת וצריך בנות שיחליפו אותה כתצפיתנית. ראיתי פרצופים שאחר כך הבנתי שהן נעמה לוי, אורי מגידיש ועוד בנות שהיום כולם מכירים אותן בנסיבות ידועות לצערי".
בכל שבת התצפיתניות בישלו לעצמן ארוחה שנקראת "טי טיים" ובאותה שבת זה היה תורה של שחף לפנק את כולן, כמי שזו השבת האחרונה שלה. "ושחף, כמו שחף, שתמיד אוהבת להגזים, קנתה חד-פעמי באיזה אלף שקל וכולם חיכו לטי טיים שלה כי ידעו שהולך להיות מטורף. באותו היום היא כתבה לי בהודעה, זאת תהיה ארוחה שאף אחד לא ישכח", דברים שקיבלו מאז משמעות מצמררת. "בערך חצי שעה לחצות היא העלתה סטורי עם הארוחה שהיא כינתה 'לאסט דיסקו' וכתבה 'שבת אחרונה לנצח'. וזה משהו שהיא אף פעם לא עשתה, יש לה אפס פוסטים בפייסבוק ואינסטגרם".
במבט לאחור נראה שכל מה ששחף עשתה הפך לרגעים מצמררים בחיים של צעירה שחייה נגדעו טרם זמנם. "בשש וחצי בבוקר היא התקשרה מבוהלת", ממשיכה ספיר, "היה רעש מטורף על הקו. אמא שלי אמרה לה שיש לנו אזעקות באשקלון ושהיא תחזור אליה. שחף אמרה: 'לא אמא יש לי חדירת מחבלים לבסיס, אני לא יודעת אם זה ממנהרה, יש לנו בלגן גדול יורים עלינו ותישארו כמו שאתם אני אוהבת איתכם'. אמא שלי לא הבינה מה היא רוצה, חשבה שהיא מקצינה והמשיכה להתכתב איתה. גם שחף לא ענתה לשיחות ולא הקליטה את ההודעות, לא רצתה שנשמע את הרעש וכל מה שקורה שם. היא אמרה לנו שהיא במיגונית", סיפרה ספיר. אותו מקום שהפך להיות מוכר בדיעבד כמיגונית המוות.
בשעה 07:34 שלחה ספיר תמונה מהמיגונית בה רואים חלק מהפנים שלה. "הכל שחור מתחת לעיניים, הלבן של העיניים לא לבן ואתה רואה פחד ואימה מהעיניים שלה. ומי שצמודה אליה בתמונה זאת קרינה ארייב שהיום היא חטופה. כדור הפריד ביניהן, כששחף נהרגה וקרינה נחטפה. נודע לנו ש-150 מחבלים נכנסו לבסיס. והם זרקו למיגונית שבה הם הסתתרו שלושה רימונים אחד אחרי השני. הרימונים התפוצצו שם על כולן, כולל החטופות. שחף למשל קיבלה את הרסס לרגליים".
היא ממשיכה ומתארת את רגעי הדרמה: "אחרי שהרימונים התפוצצו, מחבל נכנס פנימה וירה בהן כאילו מדובר בברווזים במטווח. מי שמתה מתה ומי שנפצעה הן היום החטופות. עכשיו צריך להבין, הן קשרו אותן לאורך הקיר, כשליד הקיר ממול נמצאות כל הנרצחות. אם היו מזיזים את המצלמה בחטיפה היו רואים את כל הנרצחות, היו רואים את שחף וזה היה הפחד שלי מאותו היום שפרסמו את הסרטון".
שחף כבר לא ענתה לשיחות והודעות באותה השבת. הם ניסו לתפוס אותה גם ביום ראשון, בשני ובשלישי ולא היה שום מענה. בשלב הזה אף נציג רשמי גם לא הגיע אליהם. "פתאום אחי שלח לי סרטון והוא אמר לי 'ספיר, העלו סרטון לטלגרם ואני לא רוצה להסתכל ולראות משהו שאני לא רוצה לראות'. זה היה באיזה עשר או 11 בלילה. פתחתי את הסרטון וזיהיתי את בסיס נחל עוז. את המיגונית שהכרתי ואז זיהיתי את שחף שוכבת על הבטן ירויה בגב ומעליה רואים עשרה המחבלים יורים. חשבתי בהתחלה שהיא עושה את עצמה מתה. יותר מטורף מזה, שכל הימים האלה שלא ידענו כלום, פרסמתי פוסט עם הטלפון שלי כדי לקבל עליה מידע. עשיתי את זה כי שמעתי על שורדי הנובה שיצאו אחרי יום ויומיים".
היא משתפת שבמקום מידע "קיבלתי הודעות מערבים שכתבו לי 'את מחפשת את החיילת? היא אצלנו'. התקשרו אלי מכל מיני מספרים ושלחו תמונות. ופחדתי לראות את התמונות שהם שלחו. כבר לא ידעתי, ספגתי כשאני לא יכולה לספר לאף אחד ולא יודעת אם זה נכון או לא נכון. הרי היא ישבה ליד קרינה, והיא חטופה. הראש שלי הלך למקומות הכי רעים שיש".
ביום שלישי בערב היא ראתה את אותו סרטון אכזרי. עשתה צילום מסך בו רואים את גופתה של שחף ושלחה לאחים שלה. ביקשה שלא יספרו להורים אבל הכינה אותם לרגע שקציני העיר יגיעו. "ביום רביעי, 11 באוקטובר בשעה 15:00, שזה בדיוק הזמן שהיא הייתה אמורה להגיע הביתה ולהשתחרר מהצבא, קציני העיר הגיעו. נכנסו ואמרו להורים שלי 'הילדה שלכם נרצחה'. וכשדיברו על הסרטון שישדרו בכל הערוצים, מכאן היה הפחד שלי. ההורים שלי לא ראו את הסרטון שאני ראיתי, אין להם רשתות חברתיות והם גם לא רוצים לראות".
אף אחד לא הודיע למשפחה על הכוונה לשדר את סרטון חטיפת התצפיתניות. "באותו היום, ברבע לשמונה בבוקר חברה שלי שלחה לי הודעה שבשש בערב ישדרו את סרטון החטופות מנחל עוז. ואני אמרתי לה 'מה פתאום על מה את מדברת'. עובדה שאף אחד לא כתב על זה בקבוצה של נחל עוז ואף אחד לא דיבר על זה. יש לנו קצינת נפגעים מושלמת שנכנסה לנו ללב לנצח, וגם לה אף אחד לא סיפר".
ספיר ובני משפחתה, ולא רק הם כועסים על ההתנהלות. "לא למדתם לקח, לא למדתם איך להתנהל, לא למדתם להיות רגישים? גם ככה המצב שלנו, של כל המשפחות הוא בתחתית של התחתית. אז עוד יותר לדרוך על הפצעים ולהפיל את הלב מחדש. למה?".
היא ממשיכה: "אמא של אחת החטופות כתבה בקבוצה שישדרו את הסרטון מהמיגונית שהם ראו חודש וחצי קודם. הסבירה שזה למודעות של החטופות. ואמא שלי, שאני גאה בה, אמרה טוב את הבת שלי אי אפשר להחזיר אז לפחות אנשים שמנותקים ולא חסר כאלה שתהיה להם מודעות".
"אנחנו לא אמרנו אל תראו את הסרטון, אנחנו מבינים את החשיבות", מדגישה ספיר ומסבירה. "רק תעדכנו אותנו. תבואו יום לפני, תראו את הסרטון וזהו. אבל גם זה לא היה ופשוט התחושה היא שעובדים הפוך. הרי אם היינו, כל המשפחות, רואים שאין את הגופות של הבנות לא היינו אומרים כלום. יש שם ילדה בחיים שאפשר לעזור לה, רק רצינו לדעת ששחף לא בסרטון. אמא של חטופה לא הייתה אמורה להיות זאת שמעדכנת אותנו ולספוג את הכעס של אנשים בקבוצה. וזה כל פעם אותו הדבר ויש מצב שיפרסמו עוד סרטונים. אז מה, כל פעם יקפיצו לנו את הלב? זה לא עובד ככה".
לפני סיום הריאיון, ביקשנו מספיר לומר מה היא רוצה שיזכרו משחף: "היא סיימה את החיים שלה באופן שכולם יזכרו. במכתב שכתבה באותה ארוחת שישי, תמצות של שנתיים שירות, אמרה 'אני מבקשת שתעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל. באמת מהלב'. זה מה שכתבה ילדה בת 20. בשבעה הורים התקשרו לאמא שלי, ואמרו לה אילנה תודה. כי במיגונית שחף, במקום לדבר איתנו כשהיא מבינה שאלה הרגעים האחרונים שלה, היא גם כתבה לנו בהודעה שהיא לא תצא מזה. אבל במקום להישאר על הקו עם ההורים, היא נתנה את הטלפון שלה לבנות אחרות כדי שהן ידברו עם ההורים שלהן, ייפרדו מהם. היא הייתה נשמה טובה עד השנייה האחרונה שלה בעולם הזה. להיות אחד כלפי השני כפי שהיא כתבה גם ברגעים האחרונים".