למעלה משלושה ימים נמשך מבצע החילוץ של כוחות הביטחון האלג'ירים, אם בכלל ניתן לכנותו ככזה. נראה שהתקבלה שם החלטה מדינית שנועדה לסיים את המשבר כמה שיותר מהר ולא לבצע פעולת חילוץ קלאסית. בדרך כלל פעולה מסוג זה כוללת לוחמים של יחידות מיוחדות שמפתיעים את היריב ועושים הכול לחלץ את בני הערובה במינימום נפגעים, בעוד שבמקרה הזה נעשה שימוש מסיבי במסוקים וכלים כבדים.
"באירוע בני ערובה בסדר גודל כזה, הייתי אומר שהשימוש במסוקי קרב הוא לא סביר ולא נהוג", מסביר אל"מ במיל' ליאור לוטן, בעברו קצין בסיירת מטכ"ל שקיבל צל"ש על השתתפותו בפעולת החילוץ של נחשון וקסמן שנכשלה. "יכול להיות שזה מעיד על החלטת ממשלה לסיים את האירוע במהירות ולהעדיף להפגין את חוסר הכוונה שלהם להיכנע לסחיטה של טרור רדיקלי, מאשר לפתור את אירוע בני הערובה כיעד ראשון".
מלבד לפעולת החילוץ של נחשון וקסמן, אל"מ במיל' ליאור לוטן השתתף בשלל מבצעים מסווגים של היחידה, כולל חטיפתו של מוסטפא דיראני, והיה בעברו מפקד צוות המשא ומתן המטכ"לי. הניסיון הרב שלו בתחום הופך את לוטן לאחד מהמומחים הגדולים בתחום, שמכיר את הנושא מזווית נוספת, ולא פחות חשובה – המשא ומתן. לוטן מסביר שלאורך השנים ניתן לראות שינוי בשיטת הפעולה של המחבלים. בעוד שבעבר השיטה הייתה להתבצר בתוך מבנה קטן עם בני ערובה, ראה שכיום אנו עדים למחבלים שמתבצרים ביעדים אסטרטגים ועם כמות של עשרות ואף מאות בני ערובה חפים מפשע. השיטה הזו מציבה בפני המחלצים משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית.
"יש מגמה בטרור העולמי להגיע למצב של אירועים גדולים ומורכבים ככל האפשר, שמונעים מהממשלות יכולות טקטיות ובזה הם מפגינים את חוסר האונים של הממשלה", מסביר לוטן. "זה התחיל במוסקבה ובבסלן, כשמורדים צ'צ'נים תפסו מאות בני ערובה. או במומביי, שם ראינו מספר חוליות פושטות בו זמנית על עיר של 20 מיליון איש ומשתקים אותה ל-60 שעות בגלל שהם מבצעים שם התקפות סימולטניות – במקום אחד בני ערובה בשני ירי ובשלישי מטענים. בעצם הם מייצרים כאוס שגורם למדינה המתמודדת להשקיע הרבה משאבים רק כדי לייצב את המצב. בשלבים האלה המדינה נראית חסרת אונים והטרור נראה כמנצח. אנחנו רואים באלג'יריה את אותו ההיגיון. פשיטה של סד"כ גדול למקום רגיש, שדה גז, לוקחים בני ערובה מלאומים שונים והחוטפים הם חמושים מיומנים עם ניסיון מבצעי".
לדברי לוטן למחבלים היום יש יכולות גבוהות בכל מה שקשור בפיקוד ושליטה, וכדוגמה לכך הוא מספר על אירוע חטופים שהיה במומביי ולא זכה לכותרות. "למחבלים היה חפ"ק אחורי בפקיסטן שהמחבלים היו אתו בקשר ישיר באמצעות טלפון לווייני וקיבלו הוראות. במלון טאג' מאהל החוטפים עוברים בקומות כדי לחפש עוד בני ערובה. הם מוצאים בסוויטה בן אדם שאומר להם שלא יהרגו אותו כי הוא אדם פשוט. הם מתחקרים אותו ושולחים את השם שלו לחפ"ק, שמצדו חיפש את השם הזה בכל הרשתות החברתיות וערוצי הטלוויזיה. הוא מחזיר תשובה לחוטפים ואומר שזה אחד האנשים הכי עשירים בהודו ונותן פקודה להרוג אותו. בכל זירות הלחימה יש תחלופה של לוחמים שעוברים מזירה לזירה ואוספים ניסיון וידע".
יצירתיות, הונאה והסחה
התקפות טרור ומצבי בני ערובה יכללו תמיד מידה של אי-סדר. הלוחמים שמבצעים את החילוץ חייבים להפגין מיומנות גבוהה וחשיבה אינסטינקטיבית ויצירתית. למדינת ישראל יש מספר יחידות שנחשבות למובילות בתחום; בלחימה בתוך היעד מול בני ערובה יש לנו את הימ"מ, שהיא מהמובילות בעולם וצברה ניסיון רב. במשימות כמו האירוע באלג'יר, בהן יש אלמנט נוסף ומסובך יותר שכולל הגעה אל יעד מבודד, לחימה אליו ולחימה במספר מוקדים במרחב, ישנן בנוסף לימ"מ גם את סיירת מטכ"ל והשייטת. יחד עם היחידות האמריקאיות והגרמניות ישראל נחשבת למובילה בתחום חילוץ בני ערובה.
לדברי לוטן, הבסיס לפני כל פעולת חילוץ זה איסוף מודיעין והבאתו כתמונת מצב ליחידה המחלצת. כל עוד אין אירוע חריג, למשל חיסול ממשי של בני הערובה, לא ניתן להתחיל בפעולת החילוץ בלי תמונת המצב. "יש שלבים מתישים וארוכים של איסוף מודיעין בשלל אמצעים, חשאי, גלוי ואמצעים נוספים כדי לבנות תמונת מצב. לא ניתן לבצע פעולת חילוץ ברמת סבירות גבוהה של הצלחה אם אין לך רמה סבירה של מודיעין לגבי מיקום החוטפים ומיקום בני הערובה. אתה גם חייב לדעת מה רמת המכשולים שהחוטפים פיזרו ביעד. למשל מטענים או צלפים ותצפית. הצירים שיאפשרו לך להגיע במינימום זמן ומקסימום סד"כ למגע עם החוטפים. עד שאתה לא מקבל את התמונה הזו מקדישים הרבה זמן מתיש באיסוף של המודיעין. לאחר מכן מתגבשת התכנית המבצעית שעליה מתאמן הכוח ששואף לצאת לדרך בתנאי הפתיחה שלך".
האתגר המרכזי של הכוח המחלץ הוא ביצוע הונאה שתפתיע את המחבלים, תוך יצירתיות מאוד גבוהה. מדובר באתגר שמתחיל הרבה לפני שלב הפריצה, מכיוון שעליהם להסתיר גם את ההגעה. "הלחימה על היעד היא אתגר תמיד אבל אולי פחות קשה מהיצירתיות של להביא את הלוחמים למגע עם החוטפים. היום העולם פתוח מבחינת אמצעי תקשורת והחוטפים יכולים לדעת על ההכנות של הכוח שמלוות בכיסוי תקשורתי. במקומות מסוימים כמו ברוסיה היו תצפיתנים בחוץ ולפעמים יש משתפי פעולה בקרב כוחות הביטחון. לכן צריך לבצע מהלכי הונאה והסחה שיסתירו את ההכנות של הכוח ובטח את תחילת התנועה למגע. ברוב המקרים זה יהיה בטריקים ותחבולות רק כדי להגיע למקום ולהתחיל את הפעולה".
"רק אחרי שהמבצע נגמר אתה מבין שסיכנת את חייך לטובת מישהו אחר"
במבצע החילוץ בו נהרג חייל צה"ל, נחשון וקסמן, לוטן היה קצין בסיירת מטכ"ל ופיקד על כוח הפריצה. מצל"ש הרמטכ"ל שקיבל ניתן ללמוד שלוטן נפצע פעמיים ולמרות זאת המשיך בהסתערות. כבר בהתחלה הוא נפצע בכתף ולאחר מכן הגיע עד לחדר בו החזיקו החוטפים את וקסמן, שם נפצע בפעם השנייה. השאלה הגדולה היא מה גורם לאותם אנשים לסכן כך את חייהם למען זר, מה עובר להם בראש. "רוב האנשים זה המקצוע שלהם, גם ביחידות צבאיות, ושנים של אימונים מבטלים מאוד את הרמה האישית. זה לא משנה מי הוא בן הערובה. מה שמשנה זה שהוא בן ערובה והמדינה החליטה שהמבצע הצבאי הוא ראוי ונכון לביצוע. מרגע זה המחשבות הן רק מקצועניות. זה לא אומר שאין פחד וחשש אבל הם מיד מוצפים בלחץ חיובי של רצון להוכיח ולבצע את מה שהתאמנת עליו. היחידות שעוסקות בזה הן מנגנון מאוד משומן ואין פה הרבה מקום להתלבטויות אישיות. אחרי שהמבצע נגמר אז כמובן שאתה מבין שסיכנת את חייך לטובת מישהו אחר אבל זה מהות היחידות לחילוץ בני ערובה".
באקט עצמו של החילוץ הכול מהיר והלוחמים חייבים להיות חדים. למרות האימונים המקום בזמן אמת יכול להפתיע והכדורים שורקים מעל הראש. זה הרגע שהמחלץ התאמן אליו ופה הוא צריך להוכיח את עצמו, כשלרוב מדינה שלמה יושבת לו על הכתפיים. "להבדיל מלחימה רגילה הכוחות ברמת מיומנות מאוד גבוהה. זה משהו שהתאמנת עליו הרבה פעמים. זה מה שאתה נשען עליו והכל פועל וקורה מאוד מהר. קשה מאוד לחשוב יותר מדי, מדובר לפעמים בשניות ודקות בודדות. מנהיגות אישית של מספר אנשים מניעה את הכוח קדימה במצב הזה ובעיקר הערבות ההדדית. זה לא שטח פתוח ואתה מרגיש את הכתף של הבן זוג שלך ואסור לך לפשל כי אז הוא ייפגע. זה כוח מניע חזק מאוד".