המוח הישראלי היה מאז ומעולם מקור לגאווה, אבל גם מקור לא רע להכנסה – מאות פרויקטים והמצאות ישראליות נמצאים בשימוש בכל רחבי העולם, בין אם מדובר בטפטפות ששינו את הגננות, עגבניות השרי ששינו את המטבח, או הדיסק-און-קי ששינה לחלוטין את עולם שמירת והעברת המידע.
אבל כפי שנאמר פעם, המצאות נובעות מכורח המציאות, ואם יש משהו שבהחלט נחוץ לנו כאן בארץ זה ביטחון. לא מפתיע אם כך לגלות שלא מעט מהפרויקטים הצבאיים הישראליים המובילים תפסו תאוצה ונרכשו גם על ידי מדינות זרות.
כיפת ברזל: ראשונה מסוגה
מעטים מאוד האנשים המתגוררים בארצנו הקטנטונת וטרם שמעו את המונח "כיפת ברזל" בתקופה האחרונה. מדובר באחד הפיתוחים המתקדמים והאחרונים של רפא"ל יחד עם חברת-הבת של התעשייה האווירית "אלתא", שהגדיר מחדש את המושג "הגנה אווירית" בכך שלראשונה נבנתה סוללת טילים אשר מסוגלת לאבחן את סוג האיום ששוגר, ולנטרל אותו עוד בעודו באוויר. בכך, מצילה המערכת חיי אדם רבים.
הפרויקט לווה בפולמוס גדול סביב יעילותו – מצד אחד, אין ספק בכך שבזמן אמת הוא עשוי להציל תושבים רבים ממוות או מפציעות קשות, אך מצד שני, הפער בין העלות הגבוהה (50 מיליון דולר לסוללה ו-35-50 אלף דולר לטיל בודד) לעומת העלות המזערית של רקטה מאולתרת (עשרות עד מאות דולרים) עשוי ליצור גירעון תקציבי רציני. עם זאת, אין ספק שהטכנולוגיה בה נעשה שימוש היא מהחדישות בעולם, וכבר לקראת סוף 2011 חתמה חברת "Raytheon", בין יצרניות הנשק הגדולות בעולם, על חוזה לפיו היא תשווק את "כיפת ברזל" בכל רחבי ארצות הברית.
מעיל רוח: מגנה על הטנקים
מערכת הגנה נוספת פרי פיתוחן של רפאל ואלתא שהכתה גלים בשנים האחרונות היא "מעיל רוח" – מערכת הגנה מתקדמת ומתוחכמת שמסוגלת לזהות איומים הנורים על הרכב שעליו מותקנת, להעריך את מסלול טיסתם ולנטרל אותם במידת הצורך במרחק גדול מהרכב, כך שזה יישאר ללא פגע. באוגוסט 2009 הוכרזה המערכת כמבצעית, אך רק במרץ 2011 נוסתה מערכת "מעיל רוח" במצב אמת, כאשר לראשונה הופעלה תוך כדי מבצע, והצליחה לנטרל טיל נ"ט שנורה על טנק מרכבה 4 ליד ניר עוז.
על אף שהמערכת הוכרזה מבצעית רק לקראת סוף העשור הקודם, כבר ב-2006 ערך המכון לחקר ביטחוני של ארצות הברית ניסוי בין 15 מערכות הגנה אקטיביות שונות, כולל מערכת "Quick Kill" של "Raytheon", ומצא שמערכת "מעיל רוח", או בשמה הלועזי "Trophy", הצליחה לנטרל את האיום שתקף אותה בכל אחת מ-30 הפעמים שנוסתה. בספטמבר 2010 נכנסה מערכת "Trophy Light", שהיא למעשה מערכת "מעיל רוח" המותאמת לרכבים קלים יותר מטנקים (ולפיכך גם עולה פחות), לשימוש בצבא ארצות הברית.
RQ-2 פיוניר: כטב"ם חלוצי
ה-"RQ-2 פיוניר" הוא כטב"ם (כלי טיס בלתי מאוייש) שפותח כתוצאה משיתוף פעולה בין התעשייה האווירית ל-"AAI", יצרנית טכנולוגיות אוויריות מארצות הברית שמתעסקת בעיקר עם כטב"מים. על אף שהפיוניר הוא גם פרי פיתוח כחול לבן, רק ארץ הכוכבים והפסים האדומים לבנים עושה בו שימוש. הכטב"ם נמצא בשימוש החל משנת 1986, ומשימותיו השונות נעו מאיתור ואיכון של מטרות שונות ועד סיור ואיסוף מודיעין.
מאז כניסתו לשירות מבצעי, לקח הפיוניר חלק פעיל בכמה וכמה אירועים חשובים, ביניהם מלחמת המפרץ ב-1991, החלק השני של פעילויות האו"ם בסומליה בין 1993 ל-1995, פעילויות נאט"ו בבוסניה והרצגובינה, פעילויות נאט"ו במהלך מלחמת קוסבו ב-1999, ובמהלך המלחמה בעירק.
טילי פיתון: יכולות תמרון שנחשבו בלתי-אפשריות
"פיתון" הוא שם כולל למשפחה של טילי אוויר-אוויר המיוצרים על ידי רפאל – השניים הראשונים נקראים שפריר 1 ו-2, ואילו הבאים נקראים פיתון 3, 4 ו-5. אם תהיתם מדוע הוחלף שמו של הטיל, מסתבר שהסיבה היא די פשוטה: השם הקודם, שנגזר משפרירית, הוא של חרק לא מזיק, בעוד פיתון הוא נחש אימתני, מה גם שהשם נשמע טוב יותר לחבר'ה מהמערב.
אבל לא מדובר רק בשם: ההבדלים בין השפריר 2 לפיתון 3 בולטים בהחלט, ונעים מהבדלי גודל ועד שינוי ראש הביות וההנחיה. הפיתון 4 כבר שינה את כללי המשחק כשהציג יכולות תמרון שנחשבו בלתי-אפשריות באותה תקופה, כגון סיבוב של מעל 220 מעלות, ובשנת 2005 נכנס לשירות מבצעי הפיתון 5, שמסוגל אפילו להבדיל בין אור המופק מנור-הטעייה לבין האור המופק ממנוע המטוס.
טילי הפיתון נמכרים מזה מספר שנים למספר רב של מדינות, וביניהן דרום אפריקה, ברזיל, רומניה, סין, אקוודור, צ'ילה וונצואלה.
ברק: כל יחידה עולה 24 מיליון דולר
"ברק" הוא שם כולל למערכת הגנה המיועדת לספינות, אשר נועדה למנוע פגיעה של טילים המכוונים אליהן על ידי שיגור טיל האמור לנטרל את האיום שנורה לעבר כלי השיט, וכן לטיל עצמו שנורה על-ידי המערכת. "ברק" פותחה כתוצאה משיתוף פעולה בין רפאל והתעשייה האווירית, ומערכת אחת כזו עולה כ-24 מיליון דולר. דור ההמשך של המערכת, "ברק II" (או: "ברק 8"), פותח לאחר חתימת עסקה בשווי של 330 מיליון דולר בין ישראל להודו בינואר 2007. הודו אינה המדינה היחידה בה ניתן למצוא כיום את מערכת ה"ברק", והוא נמצא בשימוש פעיל גם בצ'ילה.