המלחמה העולמית בטרור מתעצמת. האש בעירק גוברת בצורה של מערכה אווירית, חטיפות ופיגועי תופת. הרוסים פועלים באין מפריע באוקראינה, והצרפתים נלחמים כבר מספר שנים ביבשת אפריקה יחד עם הבריטים וכוחות אחרים. גם ישראל סיימה עוד סבב הסלמה, המצרים מגבירים את הלחץ על ארגוני הטרור בסיני, ומטוסים בלתי מאויישים מחסלים מבוקשים ברחבי המזרח התיכון ואפריקה.
מישראל ועד צרפת, בדקנו מהן השיטות של כל מדינה להילחם בארגוני הטרור, מי משלם יותר ומי עושה לטרוריסטים חיים קשים ולא נכנע.
ישראל: מאנטבה ועד לעזה
ישראל מצד אחד מנהלת מאבק חסר פשרות בטרור, ומצד שני משלמת ביוקר. אין ישראלי שלא גדל על המורשת של מבצע אנטבה והפשיטה על נמל התעופה של ביירות, רק שמאז חלפו ארבעה עשורים. המדיניות הרשמית של ישראל היא שלא מנהלים משא ומתן עם מחבלים, על פיגועים עונים במבצעים קשים, ובכלל התגובה המועדפת לטרור זה אש קטלנית ומדויקת.
במשך שנים רבות מדינת ישראל השיבה על חטיפות ופיגועים במבצעים נועזים. עד שנות ה-70, ובמקרים מסוימים גם במחצית הראשונה של שנות ה-80, ישראל הגיבה על כל חדירה ופיגוע בפעולת תגמול שגבתה מארגוני הטרור וממדינות החסות שלהם מחיר דמים יקר וגם מחיר פיננסי לא קטן – כמו למשל בפשיטה המפורסמת על שדה התעופה של ביירות, שם פשטו כוחות צה"ל על השדה ופוצצו מטוסי נוסעים. לאורך השנים יחידות מיוחדות של צה"ל חטפו קצינים ומחבלים בכירים כסוג של כופר, ולצד זה נזכיר את המורשת של פעולות התגמול. כל פיגוע נענה בפשיטה שגבתה מהמחבלים קורבנות רבים.
המדיניות הזאת נשחקה לאורך השנים. באפריל 78' שוחרר מלבנון חייל המילואים אברהם עמרם, שחצה בטעות את קו כוחותינו יחד עם חבריו (4 שנהרגו), בתמורה ל-76 מחבלים. אבל העסקה הראשונה שעשתה כותרות ופלגה את העם הייתה עסקת ג'יבריל, אז שוחררו כאלף מחבלים בתמורת לשלושה חיילים. מאז התנהלו עוד מספר עסקאות, כמו שיחרורו של סמיר קונטאר וארבעה מחבלים נוספים, יחד עם 199 גופות של מחבלים, בתמורת לגופותיהם של חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב. וכמובן עסקת שליט, בתמורה ל-1,027 מחבלים. מנגד היו מקרים של פיגועי חטיפה שהסתיימו בפעולה של יחידות מיוחדות, כמו אירוע נחשון וקסמן ז"ל, או החילוץ המוצלח של נהג המונית אליהו גורל.
כשדחקו אותה לפינה ישראל הוכיחה שהיא גם יודעת לשבור את הכלים – כמו במקרה של מבצע חומת מגן, בו צה"ל כבש מחדש את ערי הגדה כדי לרסק את הטרור. כך גם מבצע עופרת יצוקה, שנפתח בהפצצה שעד היום מעוררת מחלוקת, חיסול מסדר השוטרים. ישראל יודעת לשבור את הכלים גם במקרה של חטיפות בהן לא ניתן להגיע לחטוף, כמו במבצע גשמי קיץ, וכמובן מלחמת לבנון השנייה.
השיטה הרוסית: אכזריות זה שם המשחק
רוסיה החלה לסבול מפיגועים קשים בעיקר אחרי נפילת ברה"מ. היה מי שניסה לפגע ולהתקומם גם לפני אבל דוכא באכזריות, בעיקר תחת שרשראות של טנקים. גל גדול של פיגועים תקף את הרוסים בזמן המלחמות בצ'צ'ניה. אזרחים וחיילים נחטפו, מכוניות תופת התפוצצו ברחובות והיו גם מקרים בהם מחבלים פוצצו בנייני דירות שלמים על יושביהם. שני הפיגועים המפורסמים ביותר היו ההשתלטות על בית הספר בבסלאן ולקיחת מאות מילדי בית הספר כבני ערובה, וההשתלטות על תיאטרון במוסקבה ותפיסת מאות מהנוכחים במקום בתור בני ערובה. בשני המקרים העדיפו הרוסים לשחרר את בני הערובה בפעולות קומנדו שהסתיימו עם הרבה מאוד נפגעים.
הפתרון הרוסי לטרור היה פשוט ואכזרי: טרור יענה באש ובעיקר בטרור נגדי. כשהרוסים יוצאים למלחמה אין חוקים. בתגובה לטרור שספגו הם יצאו להפצצות שטח מסיביות של מטוסי קרב ותותחים. הם מחקו ערים שלמות בצ'צ'ניה. זה לא הלך להם במלחמה הראשונה, כי הצבא הרוסי היה "שיכור ורקוב" אבל זה עבד יפה מאוד בשנייה. גם גאורגיה הרגישה את חוסר המוסר הרוסי וכיום זה קורה באוקראינה.
גם כאשר הטרור נגד הרוסים גלש לתחום החטיפות, בעיקר כדי ליצור נקודות לחץ על הצבא הרוסי, זה נענה ב"שיטה הרוסית". כאשר חיילים רוסים נחטפו ונפלו בשבי במהלך המלחמות בצ'צ'ניה הם ידעו שסופם יהיה רע ומר. בספרו "סיפורו של חייל" מספר ארקדי בבצ'נקו, עיתונאי ועו"ד רוסי ששרת בשתי המלחמות כלוחם, איך המורדים הצ'צ'ני היו מענים חיילים רוסים בקו החזית כדי שהם ישמעו את הזעקות. חיילים אחרים נצלבו מול עמדות הצבא הרוסי וגרונם של שבויים רבים שוסף באכזריות. באחד המקרים הוא מתאר איך הם התעללו בחייל רוסים מול העמדות שלהם, "כשאנחנו שומעים את הצרחות שלו ומקללים, בני זונות תהרגו אותו כבר". עוד ציין "הוא דימם בשטח ההפקר במשך יומיים".
אבל המקרה שמלמד הכי טוב על השיטה הרוסית קרה בשנת 1985, כאשר נחטפו שלושה דיפלומטים רוסים ששימשו כאנשי ק.ג.ב. בלבנון, על ידי חיזבאללה. באותם ימים נחטפו גם אנשי מדינות המערב והרוסים החליטו לנסות את השיטה שלהם, ולא מדובר במבצע שחרור הוליוודי.
לוחמי ספצנאז של GRU, אגף המודיעין של הצבא, חטפו שניים מקרובי משפחותיהם של החוטפים. הם רצחו אותם קיצצו אותם וזרקו את הבשר מול בתי החוטפים, יחד עם פתק ובו דרישה פשוטה: "שחררו אותם או ש". שלושת הדיפלומטים שוחררו באופן מידי, ומאז לא נחטפו בלבנון אזרחים רוסים.
מי שהוגדר על ידי הרוסים כמנהיג של ארגון טרור ידע שצפויה לו מלחמה קשה ואכזרית. על כך מעיד אירוע עדכני יותר שקרה במרץ האחרון, אז נהרג מי שמוגדר כבן לאדן של רוסיה, דוקה אומרוב. הם נלחמו בו ללא רחמים וטרם נהרג "נעלמו" גם אביו, אחיו, בן דוד שלו וגם אחיין שלו. רובם לא נמצאו עד היום.
מצרים: משחק בלי חוקים
גם שכנתנו מדרום, מצרים, מנהלת בימים האלה מאבק עיקש נגד הטרור. מאבק שהרים את הראש לפני כשלוש שנים כאשר נפל שלטונו של מוברק. כפי שניתן לראות מהפרסומים השונים, למצרים "אין אלוהים" כשהמלחמה שלהם כוללת הרבה מאוד דם, ובאופן מסקרן מזכירה את הסגנון של צה"ל.
המלחמה הגדולה של צבא מצרים נגד הטרור החלה באוגוסט 2011 אז הם פתחו במבצע "נשר" נגד ארגוני הטרור שפעלו בעיקר בסיני, אבל גם הוציאו לפועל פיגועים בקהיר ושאר חלקי המדינה. כמו בצה"ל, ואולי אחרי שלמדו, הם יצאו להתקפות משולבות של חי"ר שריון ואוויר כשהם מחסלים מאות חמושים ועוצרים כמות גדולה עוד יותר. טרוריסט שנעצר ונחקר על ידי שרותי הביטחון המצרים ידע טוב מאוד ששם אין מה לדבר על אמנת ג'נבה. על פי הערכות שפורסמו על ידי אהוד יערי, פרשן ערוץ 2 לענייני ערבים, עד לינואר 2014 חיסלו המצרים כ-75 אחוזים מהטרור בסיני.
כאשר השלטון של מורסי נפל והמצרים הבינו שקשר המנהרות בין עזה לסיני מחזק את האויב שלהם הם יצאו למלחמת חורמה גם נגד חמאס. זה כולל הרבה מאוד נאומים קשים אבל גם מעצרים ועינויים. לאחרונה התבשרנו שהם הבינו שזה לא מספיק. לכן הם פשוט פינו את האוכלוסייה שמתגוררת לאורך גבול עזה-סיני, אלפי בני אדם, פיצצו את הבתים שלהם ו"ניקו" את המנהרות.
עוד דוגמה לסגנון המצרי קיבלנו במאי 2013, כאשר נחטפו 7 חיילים מצרים על ידי חמושים שדרשו את שחרור האחים שלהם מבית הכלא. המשא ומתן כלל פניה ונכבדי השבטים והודעה, "שחררו את החיילים או שהצבא נכנס לכפרים". המסר היה ברור והם שוחררו תוך זמן קצר.
עוד משהו שמזכיר את הסגנון הישראלי זה הסיכולים מהאוויר. מסוקי אפאצ'י פועלים בסיני ומתחילת השנה הם חיסלו מהאוויר כ-40 מחבלים. חיסולים נעשו גם על הקרקע, בעיקר על ידי יחידות 777 ו-999, כשבין ההרוגים היה גם שאדי אל-מניעי, מנהיג ארגון אנצאר בית אל-מקדס.
ארה"ב: חיסולים ועסקאות אפלות
כמו בישראל, גם בארה"ב המדיניות היא שלא מנהלים משא ומתן עם מחבלים. במורשת האמריקנית יש לא מעט פעולות מיוחדות שהדהימו את העולם. זה החל בפעולה הכושלת לשחרור בני הערובה באירן והמשיך עם פעולות מוצלחות יותר כמו שחרור של קפטן פיליפס שנחטף על ידי פירטים סומליים, או חיסול זרקאווי ובן לדן. יותר מכל ניתן ללמוד על הלחימה חסרת הפשרות ממלחמת עירק, אפגניסטן, מעורבות בפיליפינים וחיסול של אלפי בני אדם באמצעות מל"טים טורפים.
בכלל אפשר להגיד שהאמריקני הוא כמו דב שישן בחורף ולא כדי להעיר אותו. אחרי כל מתקפת טרור נגד ארה"ב הם יצאו לצד השני של העולם, כבשו, שרפו ועזבו. יעידו על כך העירקים והאפגנים. יעידו על כך גם מאות מפעילי מל"טים שחיסלו אלפי מחבלים גם בתימן, פקיסטן ומדינות אפריקה. הם גם חטפו אנשי טרור וכלאו אותם בבתי כלא סודיים, כמו א-ליבי שנחטף ובילה כמה חודשים בבית כלא שהכינו לו על ספינת מלחמה בלב ים. אחרים זכו להכיר חוקרים של מדינות "לא דמוקרטיות" אחרי שהועברו לשם על ידי סוכני CIA.
גם פה אין פשרות בתחום החטיפות, שיטה אהובה על הטרור, אם כי היו להם מעט נפילות. כאשר אזרחים וחיילים נפלו בשבי, ארה"ב הפגינה יכולת עמידה מרשימה. בזמן שהרוסים קצצו בני משפחה של מחבלים, האמריקנים חיפשו את האופציה הצבאית וסרבו להתפשר. במקרה אחד זה עלה בחייו של קצין CIA שנרצח בשבי חיזבאללה. במקרה אחר האמריקנים הסכימו להתפשר: בו ברגדאל ישב שנים בכלא של הטליבן ושכמעט שלא שמענו עליו, אך בסופו של דבר הוא שוחרר בתמורה לחמישה אנשי טליבן בלבד, אחרי שאלה האחרונים הבינו שזה המקסימום שישיגו. גם כאשר ראשים של אזרחים חטופים נערפו העדיפו האמריקנים שלא לוותר ויצאו למבצע צבאי.
אבל במורשת האמריקנית יש גם פרקים אפלים יותר. אחרי שהפעולה לשחרור בני הערובה באירן נכשלה הם שחררו אותם בסופו של משא ומתן מתיש מול האייטולות. במקרה אחר התנהל משא ומתן שכלל מכירה של נשק ישראלי לאירן שבתמורה פקדה על חיזבאללה לשחרר חטופים אמריקנים בלבנון, פרשה המוכרת בשם אירנגייט.
גרמניה: פעולות נועזות וכופר
גם הגרמנים מנהלים מדיניות מוצהרת לפיה לא נכנעים לטרור. מצד שני, תחקירים שונים חשפו שהם שילמו מיליוני דולרים ככופר. הגרמנים ידעו לא מעט אירועי טרור, בעיקר כזה שנחשב זניח ופוליטי, אך הכול השתנה בטבח הספורטאים במינכן, מה שהביא להקמת אחת מיחידות הלוחמה בטרור הטובות בעולם, GSG 9. גם להם יש במורשת "מבצע אנטבה" וזה קרה בשנת 1977 אז השתלטו ארבעה מחבלים, אנשי החזית העממית, על טיסה 181 של לופטהאנזה, אותה הנחיתו במוגדישו סומליה. כמו במקרה הישראלי הם חשבו שהמרחק יגן עליהם, מה שלא קרה. GSG 9 הגיעו בחשאי למוגדישו וחילצו את כל הנוסעים שנחטפו.
יחידה זו לבד בצעה למעלה מ-1,500 משימות וזה כולל מעצר של חלק מהטרוריסטים המעורבים באירועי ה-11 בספטמבר 2001, לכידת שני מחבלים בהיידלברג, מעצר שלושה טרוריסטים שתכננו פיגועים גדולים בגרמניה ב-2007 ועוד. הגרמנים פעלו לצד ארה"ב בעירק, אפגניסטן ומקומות נוספים. סיפור לא פשוט במדינה שעד לא מזמן נחשבה למצורעת.
אבל כמו רוב מדינות המערב גם למטבע הגרמני שני צדדים. בין השנים 2004 ל-2005 שילמו הגרמנים כ-8 מיליון דולרים לאל קאעידה בתמורה לאזרחים שנחטפו. במקרה אחר חשפו כלי התקשורת כי פקיד גרמני העביר שלוש מזוודות מלאות בחמש מיליון יורו לקבוצת טרור ממאלי, שוב בתמורה לחטופים. אגב מסמכים שנתפסו על ידי המודיעין האמריקני בפקיסטן חשפו שאל קאעידה עשו קופה יפה מחטיפות וכולם שילמו, במיוחד מדינות אירופה. על פי המסמכים המדינות היחידות שלא שילמו היו ארה"ב ובריטניה.
מצד שני הגרמנים השתתפו במלחמות עירק ואפגניסטן, שוב, סיפור לא פשוט בהתחשב בעבר הבעייתי שלהם. נכון להיום המעורבות הצבאית שלהם מתמקדת ביועצים שמאמנים צבאות ידידותיים או מבצעים חשאיים המנוהלים על ידי המודיעין הגרמני.
צרפת: קומנדו ופרנקים
כמו הגרמנים, גם הצרפתים נלחמים ללא פשרות בטרור, גם הם משלמים וכן, גם להם יש "אנטבה" במורשת שלהם. זה קרה כאשר יחידת GIGN, שחררו 164 הנוסעים שנחטפו על טיסה של אייר פראנס בידי טרוריסטים אלג'ירים. לפני זה הם שחררו 30 ילדים מאוטובוס שנחטף על ידי טרוריסטים מ"החזית לשחרור סומאליה" בג'יבוטי, חילצו דיפלומטים שנחטפו בשגרירות הצרפתית בסן סלבדור ושחררו בני ערובה בגויפרי. הצרפתי נלחמו בחירוף נפש ורק GIGNשחררה 500 בני ערובה.
מצד שני הצרפתים מנהלים, באופן הרבה יותר שקט מארה"ב, שלל מבצעים נגד הטרור, בעיקר ביבשת אפריקה. בימים בהם פעלו נגד הטרור באלג'יר, שבשנות ה-60 הייתה קולוניה צרפתית, הם נלחמו בטרור עם טרור. הצרפתים לא היססו לחטוף, לענות, לרצוח ולהעלים אזרחים ומחבלים. זה כמובן לא עזר להם והמלחמה המדממת הסתיימה בנסיגה צרפתית.
הצרפתים פעלו נגד הטרור יחד עם האמריקנים בעירק ואפגניסטן וכאמור לבדם במדינות אפריקה. לא פחות מ-6,400 מחבלים חוסלו על ידי הצרפתים רק בעשור האחרון. כאשר חיילים שלהם או סוכני מודיעין נפלו בשבי הם העדיפו לצאת למבצע צבאי. חלק הצליחו אבל חלק נכשלו, כפי שקרה בינואר 2011 בניז'ר אפריקה. קומנדו צרפתי ניסה לשחרר שבויים אולם הפעולה נכשלה והם נרצחו.
גם לצרפתים יש כמובן את הצד השני של המטבע. באותו דו"ח שהאמריקנים תפסו בפקיסטן, התברר שהצרפתים שילמו לאל קאעידה לא פחות מ-25 מיליון דולרים. נראה שבמקרה של אזרחים חטופים הם רכים יותר, אבל לא תמיד. במקרה נוסף ארבעה אזרחים צרפתים שנחטפו בניז'ר, ספטמבר 2010, שוחררו אחרי שממשלת צרפת שילמה כופר בכדי לשחררם.
ניתן להביא עוד שלל דוגמאות, כמו הבריטים שרק ה-SAS שלהם חיסלו בעירק 3,500 מחבלים, חילצו שבויים באפריקה ולא נשכח גם את המבצע המזהיר לשחרור החטופים בשגרירות אירן בלונדון. ויש גם את איטליה, שוויץ, שבדיה ורומניה, ששילמו מיליונים לארגוני טרור. כמו שזה נראה יש מדיניות, לרוב קשוחה ונחרצת, אבל בשטח יש מציאות שמכתיבה בסופו של דבר את ההחלטות.