יעקב שה-לבן, מפקד לשעבר בחיל השריון שהשתחרר מצה"ל לפני מספר חודשים, הגיע היום לכלא 6 לשוחח עם עשרות הכלואים שסירבו להתגייס לחיל השריון בתחילת השבוע ונשלחו למאסר. כפי שפורסם, מדובר באירוע חריג הן מבחינת הנפח והן מבחינת הענישה.
"חשוב להגיד שלא נשלחנו להתחנן או לרדת על הברכיים, אלא להגיד 'חבר'ה, אנחנו מבינים שאתם לא יודעים כלום עלינו, אז תנו לנו להסביר'", אומר יעקב. "אתמול קיבלתי טלפון ממפקדים שביקשו ממני לעשות את זה, אבל סירבתי. כשראיתי את הכותרות בסגנון 'דפקו את הבן שלי בשריון' ושמעתי אבא שאומר 'השריונרים הם אנשים נהדרים אבל הם מסכנים כי הם סוגרים יותר', שיניתי את דעתי. אני לא בא לתקוף אותם, אבל אותי זה מרתיח".
יעקב אמנם הגיע לכלא על מדים, אבל היה לו חשוב לציין שהגיע כאזרח לכל דבר. "ברגע שהמפקדים זזו קצת הצידה הורדתי את המדים והסברתי להם מי אני, שאני איתם ולא נגדם. אמרתי להם שאני פה נטו כדי לתת להם עצה טובה". יעקב שוחח עם העצורים גם בפורום קבוצתי וגם אחד על אחד. "דיברתי איתם בגובה העיניים, ביקשתי מהם שלא יקראו לי המפקד אלא יפנו אלי בשמי. סיפרתי להם קצת על עצמי, אמרתי שגם אני לא רציתי להיות בשריון. ברגע שסיפרתי להם שכל המדינה מדברת על זה והעניין צבר תאוצה, הם מאוד הופתעו".
"תתמודדו כמו גברים"
בתפקידו האחרון שימש שה-לבן כקצין המבצעים של חטיבה 188, ולפני כן מפקד פלוגת מסלול. "יצא לי לאורך כל השירות להתעסק עם מל"שבים וטירונים, ואני יכול להגיד שהרוב זה הצלחות. עובדתית, אנשים מסיימים שלוש שנים עם סיפוק, וזו לא תחושת הבטן שלי, זה מספרי. אמרתי להם, 'כואב לי כבן אדם לראות שאתם מוותרים. אתם מפסידים. הצבא לוקח ממך המון, אבל גם נותן לך המון כלים לחיים. יהיה לכם קשה, אבל תתמודדו כמו גברים, צאו מהקופסה, תפתחו את הראש'".
יעקב מספר שהקבוצה מאוגדת ומאורגנת היטב, וההכנות לסירוב ההמוני כללו קבוצת פייסבוק סגורה וכן גם קבוצת ווטסאפ. "הם מאוד מאוגדים, אבל מצד שני, אין להם שום מכנה משותף. אחד לא רוצה מסיבות רפואיות, אחר מסיבות נפשיות ושלישי בכלל אומר 'אני רוצה רק סיירת'. כל אחד בפני עצמו. זה היה מאוד מעניין וגם מאתגר, כי לכל אחד הייתי צריך לדבר בצורה אחרת".
בתשובה לשאלה אם הוא חושב שהשיחה איתו גרמה לכלואים לשנות את דעתם, יעקב נשמע מהוסס. "אני לא נאיבי, אבל בשורה התחתונה אני חושב שיש השפעה. כשבאתי ללכת, אמרתי להם 'אני לא מצפה שתרוצו אחרי, אבל מה שאני מבקש מכם זה לחשוב טוב טוב, לישון על זה ולחשוב על הדברים שדיברנו עליהם, וראיתי בעיניים שלהם איזושהי הערכה'".
יעקב מצביע על סיבה עיקרית שלטענתו, גרמה לחבר'ה האלה לסרב מלכתחילה: תדמית שלילית שיצאה לחיל לאורך השנים. "בתחילת השבוע לדוגמה, בתקרית שבה חוסל כוח מארגון המדינה האסלאמית בגבול סוריה, הוזכרו רק לוחמי גולני שהיו באירוע, אבל היה שם גם טנק ובו חייל שירה פגז. חייבים ליצור את המוטיבציה הזו, הרי זה אחד החילות הכי קריטיים שיש, ובמבצע 'צוק איתן' גם הוכחנו את זה".
כאמור, יעקב מספר שגם הוא כמלש"ב לא רצה בתחילה להתגייס לשריון. "הייתה לי בעיית פרופיל ואמרתי ימות העולם, אני לא אהיה כמו הג'ובניקים בפח מתכת הזה. בדיוק כמו החבר'ה האלה שגמגמו לי, גם אני לא ידעתי כלום", הוא נזכר. "במלחמת לבנון השנייה התנדבתי עם פצועי צה"ל, ליוויתי אותם במשך 8 חודשים בבית החולים, ואפשר להגיד שעברתי תהליך. מאחד שרק רוצה גולני ואומר 'אני לא בנוי לטנקים', הפכתי למורעל. פגשתי חבר'ה שאיבדו את היכולת ללכת, אבל אמרו שהם עכשיו היו חוזרים לפלוגה. הבנתי שיש פה משהו מיוחד: הם מדברים על הטנק באהבה, ויותר מזה, הם מדברים על החברים שלהם באהבה. הפצועים של גולני הציעו לי פרוטקציה, אבל אמרתי 'אין מצב, אני רק שריון'".