אירוע נדיר התרחש ב-18 במרץ, אז תקף חיל האוויר הישראלי מטרות בסוריה. האירוע הנדיר לא היה התקיפה עצמה, אלא העובדה שזמן קצר לאחר מכן פרסם צה"ל באופן רשמי כי "חיל האוויר תקף מספר מטרות בסוריה".
בשנים האחרונות נאלצו אנשי התקשורת להסתמך על פרסומים זרים, או על פליטות פה וחצאי אישורים של פוליטיקאים, בכל הקשור לתקיפות של צה"ל בסוריה. הפעם זה היה הדבר האמיתי. ישראל אישרה שמטוסי הקרב שלה - על פי הדיווחים הזרים, היו אלה מטוסי F-15I (רעם) - תקפו משלוחי נשק לחיזבאללה, חיסלו בכיר בארגון וסימנו באופן ברור ביותר את הקו האדום של ישראל בכל הקשור לנשק איכותי שזורם מאיראן וסוריה לידי חיזבאללה.
על התקיפות בסוריה התחלנו לשמוע כבר לפני מספר שנים. למשל בין ה-3 ל-5 במאי 2013: אז, על פי הדיווחים, הותקפו משלוחי נשק באזור דמשק. קדמה לכך עוד תקיפה מאותה שנה, בחודש ינואר. הייתה גם תקיפה בבעלבכ שבלבנון בפברואר 2014, והיו תקיפות אחרות שכלי תקשורת זרים ייחסו לישראל, כולל עצירה של ספינות בלב ים.
תקיפה ישראלית בשטח סוריה, בטח מאז שהגיעו לשם הרוסים וגם מערכות הנ"מ המתקדמות, היא פעולה מורכבת ומסוכנת. טייסי חיל האוויר גורמים לזה להיראות פשוט, אבל בפועל מדובר במבצעים שמתחילים הרבה לפני שהטייס ממריא מהמסלול. כל תקיפה כזאת כוללת מאמצי מודיעין על גבול הדמיון, שליטה בכל מה שקורה בשכונה שלנו והרבה מאוד מאמץ משותף. בעזרת שני מומחים, דמויות בכירות ומוכרות בחיל האוויר (אל"מ במיל' א') ובמודיעין (סא"ל במיל י'), הצלחנו לקבל מבט מבפנים על המורכבות הזאת.
היסטוריה ארוכה של תקיפות נועזות
התקיפות של ישראל בסוריה הן חלק ממה שמכונה המב"מ, "המלחמה שבין המלחמות" שהחלה בשנים שבין מלחמת לבנון השנייה למבצע עופרת יצוקה. מערכה חשאית ברובה שמתנהלת בצללים ופורצת לחיינו מדי פעם כידיעות על מבצעים מיוחדים. "אנחנו עוקבים אחרי תהליכי העברת האמל"ח בכל גזרות הלחימה. זה דבר שהוא מאוד לא טוב, מאוד מאוד רגיש, ומעת לעת כשיש צורך דברים יכולים להתרחש", אמר בזמנו הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' בני גנץ. ואילו א', מי שהיה בזמנו מפקד מערך המבצעים המיוחדים, אמר: "במערכה שבין המלחמות, שמתקיימת כל הזמן, אתה בעצם מנסה לדחות ככל האפשר את המלחמה עצמה".
בשנת 2009 ייחסו לישראל שלוש תקיפות של משלוחי נשק מאיראן לחמאס ואולי גם לחיזבאללה. בתקשורת הזרה נטען כי באותה שנה תקפו מטוסים ללא טייס שיירת נשק שיצאה מפורט סודאן ולאחר מכן הותקפה מהאוויר שיירת נשק נוספת. הדיווחים מסודן סיפרו על מאה הרוגים כתוצאה מהתקיפות והשמדה של הרבה מאוד נשק. ביום שבו התפרסמו הידיעות הזרות על התקיפה אמר מי שהיה אז ראש הממשלה, אהוד אולמרט: "במקומות קרובים ובמקומות פחות קרובים, בכל מקום שבו אנחנו יכולים לפגוע בתשתיות הטרור אנחנו פוגעים בהן".
על פי פרסומים זרים, שלוש שנים לאחר מכן הותקף מפעל נשק בסודן, ובינואר 2013 הייתה זו סוריה שעלתה לכותרות אחרי תקיפה של שיירה שהובילה נשק מדמשק ללבנון. ראש חטיבת המחקר באמ"ן אמר אז: "משגרי ה-SA-17 שהתפוצצו בסוריה היו כאלה שיועדו להגיע לחיזבאללה". כמה חודשים לאחר מכן שוב פעלו "רוחות רפאים" בסוריה והשמידו בסדרה של תקיפות שיירות ומאגרי נשק שיועדו לחיזבאללה. הפעם נטען כי מה שהושמד היו טילי פאתח 110 איראניים. הפרסומים הזרים מצביעים גם על תקיפה נוספת שהתרחשה ב-2014, ומאז שמענו מדי כמה חודשים על תקיפות נוספות. בהמשך כבר התחלנו לשמוע על ירי נ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר, עד שהגענו לזו של מרץ 2017, שהובילה גם לשיגור טיל חץ נגד טיל ששוגר לעבר המטוסים הישראליים.
כל זה מלמד דבר אחד: לישראל יש שליטה מודיעינית מדהימה בסוריה ובלבנון, ואולי גם באיראן.
המודיעין שיושב על נתיב ההברחות
על פי הערכת מערכת הביטחון, מעבר לגבול הצפון מחכים כ-100 אלף טילים ליום פקודה. גם חמאס כבר שיקם את מערך הרקטות שלו ואף הגדיל אותו מעבר למה שהיה ערב צוק איתן. ועדיין, יש כמה כלי נשק שישראל פשוט לא מוכנה לראות בצד של האויב. למשל טילי פאתח 110, טילי ים-ים מסוג יאחונט או טילי נ"מ מתקדמים כמו ה-SA-26. את כל זה מנסים האיראנים לשלוח לחיזבאללה. יש לא מעט נתיבי הברחה לאזור, רובם ככולם מתחילים באיראן. לא מן הנמנע ששם גם מתחיל שלב המודיעין בצד הישראלי של המשוואה.
לא נפיל הרבה לסתות אם נעריך שהמוסד מאתר כבר באיראן את אמצעי הלחימה שעומדים לצאת לדרך. אחת לתקופה מפרסמים האיראנים חשיפות של חוליות ריגול, ומי יודע. למוסד יש שם לא רע בעולם המודיעין, שם שנרכש בזכות הצלחות ששמו אותו בשורה הראשונה של ארגוני הביון. ראוי להזכיר בהקשר הזה את הסיפור של בן זיגייר, מי שכונה "האסיר X", שלפי התקשורת באוסטרליה היה סוכן מוסד ועבד בחברת קש שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן.
לדברי סא"ל במיל י', שמדגיש כי אינו מדבר על תקיפות בסוריה אלא על מבצעי מודיעין בכלל, "להעביר נשק לא חוקי ממדינה למדינה זה סיפור שמייצר הרבה מאוד כתמים, ואותם מחפשים במודיעין. לא משנה כמה מנסים להסתיר את זה, בסוף יש חברות קש, יש ספינה או שיירה, אנשים שמעבירים מאחד לשנים, פקודות. את זה מחפשים".
נראה שאנשי המוסד מצליחים לשים יד גם על מסמכים רלוונטיים, כך לפחות נטען לאחר אחת התקיפות בסודן: על פי ה"סאנדיי טיימס", סוכני המוסד שחיסלו את מחמוד אל מבחוח לקחו איתם מספר מסמכים, בהם כאלה שחשפו את דבר קיומו של המפעל שהקימו האיראנים בסודן.
באוויר, בים, בחלל
המאבק הזה מגיע עד לחלל. מדינת ישראל מפעילה מספר לווייני ריגול, וסביר שאיראן היא אחד ממוקדי העניין הבולטים שלהם. בראיון שערכנו בעבר עם קצינים מיחידת הלוויינים של צה"ל הם סיפרו לנו שרמת הפירוט מדהימה. כפי שסיפר לנו סמל א', "היום אתה יכול לראות כלי רכב או ספינה ולדעת מה העמיסו עליה ולאן זה מתקדם". באותה כתבה הוסיף סגן ה': "אני יכול לעקוב אחרי נתיב או ציר למטרה חשודה ויש לי אפשרות לנתח אותה. זה יכול להיות מבנה או משהו אחר".
לצד הלוויינים פועלים מטוסי צילום ומטוסים ללא טייס שמגיעים רחוק ורואים רחוק. אלה יכולים לעקוב אחרי השיירות והספינות ולא פעם נמצאים עליהם בכירי הצבא. את זה למדתי מראיון שערכתי בעבר עם רא"ל במיל' שאול מופז, שסיפר לי בהקשר של מבצע ההשתלטות על הקלוס סי: "הייתי יחד עם מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים ממש מעל האנייה. שמענו וראינו הכל ובסופו של דבר אישרנו את הפעולה".
שכבה אחרת של מודיעין מספקים מאות ואלפי חיילים ביחידות ההאזנה, מה שנקרא "מודיעין אותות", שהמפורסמת בהן היא 8200. המאזינים מחפשים כל מילה או משפט שיצביע על הברחה או משלוח נשק, וככל הנראה עושים את זה בין השאר גם בעזרת מתקני האזנה.
מדי פעם מתפרסמת בתקשורת הלבנונית ידיעה על חשיפת אמצעי האזנה משוכללים. פרסומים כאלה "חשפו" רשתות ריגול ישראליות באיראן ובלבנון. לכל אלה יש להוסיף את התצפיות של המודיעין הישראלי, הפרוסות לאורך הגבול, ומערכות נוספות המיירטות כל מידע אלקטרוני שעף באזור.
מודיעין זורם גם מהים. חיל הים חשף שבשנת 2013 יצאו צוללות החיל ל-54 מבצעים מיוחדים; הצוללות של ישראל נחשבות לכלי איכותי לאיסוף מודיעין והמערכות שלהן יכולות לנטר תקשורת מסוגים שונים בכל מקום שבו הן נמצאות. גם ספינות הטילים נחשבות לכלי חשוב במסגרת המב"מ.
סא"ל במיל י': "כל ההשקעה האדירה הזו נועדה לגרום לך להבין מה אתה רואה, האם אתה צריך לפעול, וגם מתי. החוכמה וגם הקושי הם לייצר סינרגיה בין כל האמצעים שעומדים לרשותך - מודיעין אנושי, טכנולוגי, האזנות או כל דבר אחר -ולחבר אותם. בישראל מדברים על כמה מיליארדים עולים מטוסים וצוללות, אבל גם זה דורש השקעה של מיליארדים. יש פה כמות אדירה של אנשים שעושים דברים מדהימים, כל אחד בזווית שלו".
קצין המודיעין מסביר שחלק מהעומס נובע מהצורך להפריד בין עיקר וטפל: "צריך לסנן את המידע מכל הזבל שמציף אותו, כולל זבל שהצד השני מייצר באופן מכוון. קח את מה שאתה רואה בסרטים ותכפיל את זה פי מאה". בסוג של עקיצה המלווה בחיוך רחב לקולגה שלו מחיל האוויר מוסיף י': "הטייס עושה עבודת קצה אחרי שהוא מקבל את כל הסחורה על מגש של כסף. מאחורי כל תקיפה של כמה דקות סיכון מסתתרת סדרה של מבצעים ארוכים".
סגירת מעגל: כשהפצצה מגיעה לכתובת הנכונה
החומר המודיעיני מגיע לחמ"ל מיוחד המשותף לצה"ל ולגופי המודיעין, דומה לזה שהוקם לצורך הסיכולים הממוקדים. המידע מנותח ונבחן מכל הכיוונים ואז מועבר לקציני המבצעים של היחידות המיוחדות, בחיל האוויר ובחיל הים.
"כל פעולה אווירית דורשת לא מעט עבודה", מסביר לי אל"מ במיל' א', טייס קרב עם אלפי שעות טיסה. "אתה צריך להחליט איזה ציפור (מטוס) מתאים לפעולה, באיזה נתיבים וגובה הוא צריך לטוס, איזה איומים יש במרחב ואיזה חימוש מתאים למשימה. זה תכנון של הרבה מאוד אנשים, מהמטאורולוגיה דרך טכנאים וקציני מטה". לאחר שבוחרים טייסת שתצא לדרך, בטייסת עצמה בוחרים את המטוסים שישתתפו במשימה ("בדרך כלל יבחרו במטוס עם ההיסטוריה הכי קטנה של תקלות. בכל זאת, יש פה גם עניין של עין הרע").
תכנון המשימה דורש כניסה ליעד בלי שיבחינו בתוקף. אנשי חיל האוויר מתכננים אפילו את הזווית שבה הפצצה או הטיל יגיעו למטרה, כי כל נתון חשוב. על פי חלק מהדיווחים הזרים, מספר תקיפות בוצעו ממטוסים ללא טייס.
במהלך ביקור בטייסת אבירי הזנב הכתום, מטוסי סופה, סא"ל (כיום אל"מ) ל', מי שהיה אז מפקד הטייסת, הראה לי את לוח הכוננויות של הטייסת. שם מסומנים בשחור המטוסים החמושים, הטייסים והנווטים. "אלה החיים שלנו", אמר ל'. בתקיפות מהסוג הזה, טייסי חיל האוויר יכולים להתכונן זמן רב למשימה או להיות מוקפצים מהרגע להרגע.
כשמסתיים התכנון ובניית מסלול הטיסה, מגיע רגע האמת. מטוסי קרב ממריאים בדממה לעבר היעד שלהם. הם צריכים להתגנב, והם גם צריכים לחזור בשלום. כל טייס יודע שחוץ מהרגש הישראלי לאבדות, מטוס שיפול בסוריה ייצור סופה דיפלומטית עולמית. כדי להימנע מזה, מסביר אל"מ א', "אתה צריך להתחשב באיום של תוואי השטח למטוס, באיומי הנ"מ ובכל מי שיכול לראות אותך".
צבא סוריה רחוק מאוד ממה שהיה בעבר, אבל עדיין מפעיל מטוסי קרב וגם מערך נגד מטוסים שכולל טילי S-300 - הטיל הסורי שיורט החודש על ידי החץ. ליכולות הללו צריך להוסיף גם את הרוסים עם כל האמצעים שלהם. "זו משימה שונה לחלוטין כשההתמודדות היא מול טילי קרקע-אוויר או מול מטרה שאתה צריך למצוא ולתקוף", אמר לי אז סא"ל ל' מאבירי הזנב הכתום. "החיים שלך הם בחלל תלת ממדי".
על פי הפרסומים שמיוחסים לישראל, רוב התקיפות יוצאות לדרך בלילות, ואפשר רק לדמיין את הטייסים קשורים למטוסים שלהם, דוהרים בחושך מוחלט לעבר היעד. לחיל האוויר יש מגוון רחב של כלי נשק מתקדמים שניתן להפעיל ממרחקים ובכך להקטין את החשיפה של המטוסים, וכמובן שגם את הסיכון; חלק מאמצעי הלחימה ניתן להפעיל ממרחק של מאות קילומטרים ויותר. ועדיין, אין תקיפה נטולת סיכונים.
כנראה שגם בעתיד ימשיכו העברות של נשק איכותי להטריד את מערכת הביטחון. אבל אלפי חיילים, קצינים וגם סוכנים "מוכנים לכל אתגר, בכל יום", כפי שאמר לי סא"ל במיל י'.