חודש פברואר השנה. מנושאת המטוסים הצרפתית "שארל דה גול" המריאו מטוסי "ראפאל" לתרגיל תקיפת מטרות בישראל. מטוסי F-16 של טייסת 107 "אבירי הזנב הכתום" היו הכוח המגן בתרגיל.
"נתנו להם יתרון והתוצאות מבחינתנו היו מצוינות", מספר רס"ן ב', סגן מפקד טייסת א'. למרות שלדברי הקצין "הם היו מעולים", הצרפתים הופלו שוב ושוב על ידי הישראלים ונכשלו בתקיפה.
"הגענו לנושאת המטוסים עם תוצאות באמת יפות שהשגנו למרות שהיה לצרפתים יתרון והם היו אמורים לנצח. תחקרנו טקטית, פה עשינו ככה ושם שיגרנו באופן כזה".
לא מדובר בהתרברבות ישראלית ורס"ן ב' הראה שהוא לגמרי עם הרגליים על הקרקע, כשהוסיף: "על הדה-גול יש להם מפה שמראה את כל המזרח התיכון. אמרתי להם תסתכלו על ישראל, הפיסה הקטנה במפה שלכם, עליה אנחנו מגנים. מדינה בלי עומק שאם לא נגן גבולותיה, הם יפרצו. הגנת השמיים זה בחינוך שלנו ואסור לנו להיכשל בזה".
אל טייסת 107 "אבירי הזנב הכתום" מבסיס חיל האוויר בחצרים, הגעתי אחרי יום בו ערכו אימוני פתע ורגע לפני שהם ממריאים לאימוני קרב אוויר זוגות, קא"ז בשפתם. המדינה בסגר כשנגיף משתולל ברחובות, אבל להם אסור לעצור. הצצה נדירה לפעילות של טייסת קרב, בטח בעידן הנוכחי.
אימון כושר זוגי בשמיים
הטייסים שימריאו עוד מעט נמצאים בחדר התדריכים. מתכוננים כאילו זאת מלחמה של ממש. זה עמוק ב- DNA שלהם כחלק מתרבות ארגונית.
מאחוריהם מאות חיילים וקצינים בהם הטכנאים של רס"ן ב', הקצין הטכני, שבלעדיהם אף מטוס לא יגיע למסלול, לא משנה כמה הטייסים שלו טובים, פקידות המבצעים שמחלקות משימות, מש"קיות מנ"ט (מודיעין, ניווט) ואחרים.
רגע לפני שכל האופרציה הזאת מזנקת לאוויר, אני מתיישב לשיחה עם רס"ן ב', סגן מפקד הטייסת שחי ונושם את מטוסי הסופה שלה מאז 2010. "מתאר קרב האוויר זוגות שהם ממריאים אליו לכאורה חלף מהעולם", הוא מסביר, "יש אגב שאומרים שלא".
אז למה אתם יוצאים אליו?
"כמו שאצן, לדוגמה האלוף האולימפי יוסיין בולט, לא מתאמן רק על ספרינטים והולך גם לחדר כושר, אז זה החדר כושר שלנו. האימון הכי קשוח שאנחנו יכולים לתת כהכנה לקרב. לומדים בו עקרונות מבצעיים לכל דבר".
זה קורה כשבזירה הצפונית חיל האוויר הסורי משקם את עצמו בסיוע הרוסים. מחזיר מטוסי קרב לאוויר ולהתאמן. ולא רק הם. "אנחנו עם יד על הדופק המודיעיני שמגיע בקצב יומי ומעבר לזה", מעדכן ב'. "בונים יכולות מבצעיות וכשירויות לכל איום שרק מתחיל להתהוות".
4,239 חימושים הוטלו על מטרות בזירה הצפונית מאז 2017. 873 טילים נ"מ נרו ולא פחות מ-955 מטרות הותקפו בסוריה. זה לא סוד שחיל האוויר פועל בכל זירה, קרובה או רחוקה, ולטייסת 107 יש מרכיב חשוב בכל האירועים האלה.
"מבלי להתייחס למספרים, אנחנו נוגעים בעצבים הכי חשופים של ביטחון מדינת ישראל. יש קשר ישיר בין מה שאנחנו עושים פה מהחייל, דרך הפקמ"צית ועד לטייסים, לבין הגנת המדינה".
הוא מסביר שהם מתמקדים בלהישאר במשבצת שלהם, מה שנקרא. "אנחנו לא נכנסים בקוקפיט לאסטרטגיה. מתמקדים באיך לבצע משימה על הצד הטוב ביותר. לכל משימה יש את המגבלות שלה. יש זירות שממש מנחים אותנו לא לקחת סיכון".
החיים מעבר לגבול בלי דרכון
בעזה למשל ההגבלות יהיו מחמירות דרמטית. "עזה היא סיטואציה מאוד מורכבת", מסביר רס"ן ב'. "בתקיפת תגובה של מטרות חמאס כריבון, נקבל את המטרות עם מגבלות מאוד ברורות ונוקשות של איזה חימוש, מתי התקיפה ואיזה אזהרות נעשה לפני".
איך זה בא לידי ביטוי בשטח?
"אני מחכה בתקיפה שינקו ויסרקו את כל האזור. שיתריעו לאוכלוסייה ויעשו הקש בגג. ממש רואים את האנשים מתפנים ושוב סורקים. לפעמים אנחנו באוויר כל כך הרבה זמן שנכנסות דילמות כשאנחנו קצרים בדלק".
רס"ן ב' מדגיש: "על זה אין פשרות וכל חריגה מנתון שנקבע תתקבל באפס סבלנות. במקומות אחרים נתחקר ונפיק לקחים, אבל פה תהיה ענישה למי שיחרוג. מהסיבה הפשוטה שכל טעות יש לה משקל מעבר".
עד כמה יש הבדלים בין חופש הפעולה למגבלות הוא מסביר: "עכשיו הם טסים לקא"ז כשאני מאפשר להם גמישות מחשבתית ותפעולית. בגיחה מול עזה הדרישה שלי שיהיו רובוט, הטעות הכי קטנה יכולה להביא להתדרדרות משמעותית ופגיעה בבלתי מעורבים, שעל זה נבטל תקיפות".
הטייסים, כולל הצעירים, מבינים היטב את החוקים והסיבות. כמות הגיחות שטייסים צעירים עושים כיום גדולה משמעותית מהימים של רס"ן ב'. "כטייסת צילום התפקיד שלנו זה להביא מודיעין חזותי ברמת נגיעה יומית בזירה, מבלי שאכנס למקומות. הטייסת חוצה קו בסיכון גבוה על בסיס שבועי ויומי".
בכלל, סגן מפקד הטייסת אומר שיש עלייה מאוד משמעותית בכמות הפעילות של חיל האוויר במרחב. "מכל הבחינות. איסוף מודיעין, תקיפות, יירוט ועוד. אנחנו מדברים על גרף שיותר תלול מגרף הקורונה".
רס"ן ב' מצביע על סגן י', "טייס סדיר שבגיל 23 חצה קו גבול הרבה מאוד פעמים ולקח לא מעט סיכונים. גם בגלל דברים שפה בטייסת יודעים לעשות בעולם המודיעין. חבר'ה שקיבלנו לפני כשנה כבר חצו קו לא מעט פעמים, תקפו ומזנקים פה בכוננויות. אם תהיה עכשיו סירנה הם יהיו באוויר תוך מספר דקות קטן מאוד. הם עשו ועושים את זה בצורה מאוד מקצועית".
סגן י' עצמו, מזכיר שטייס חוצה קו ארבע וחצי שנים מיום הגיוס שלו, במקרה הטוב. הוא משתף שהמציאות לא מתקרבת למה שהוא דמיין לפני קבלת הכנפיים. "אחרי בית הספר לטיסה מרגישים קפיצת מדרגה שקשה מאוד להסביר אותה".
באופן טבעי רוב המשימות בהן השתתף מסווגות. כאשר שאלתי אותו האם כטייס התקיפות תחת מגבלות בעזה לא מתסכלות אותו לפעמים, ענה באופן נחרץ: "אם צריך לא לתקוף כדי למנוע נזק אז זה מה שצריך לקרות. אנחנו שלמים עם זה במאה אחוז".
"ברור לי שכל טייס שתוקף, מבין איזה תהליך היה לפני שזה הגיע אלינו", הוסיף סגן י'. "אין פה מקום לאמוציות וברור לך שאתה חלק מסיטואציה מקצועית עם אחריות עצומה. בסוף יש פה החלטות של דרגים גבוהים שאנחנו מבצעים".
בלעדיהן הטייסים לא יכולים להניע
בקיץ האחרון ציין חיל האוויר 40 שנה למערך ה-F-16. שני המטוסים הראשונים נחתו בתחילת יולי 1980. גם היום, בעידן החמקנים, לטייסות הסופה יש הרבה מאוד מה לתת.
"הסופה תטוס עוד הרבה מאוד שנים", קובע רס"ן ב' שמקבל חיזוק מהמספרים. ברחבי העולם טסים כיום מעל ל-3,000 מטוסי F-16 מתוך 4,588 שיוצרו. היצרנית "לוקהיד מרטין", פרסמה לאחרונה תחזית לחציית הרף הכולל של 5,000 מטוסים בשנים הקרובות, בעקבות הזמנה מהפנטגון למגוון מדינות שלא פורסמו.
כמות האנשים מאחורי כל גיחה, אימון או תקיפה, פשוט אדירה ומגיעה בקלות למאות. אנשי מטה, מודיעין וטכנאים. פקמ"ציות שאחראיות על המנהלה ומש"קיות מנ"ט, שטוענות את המטוסים והטייסים בנתונים.
כשהלוחמים נלחמים בקא"ז, הצוות הטכני מחכה שיחזרו. אנשים שאוכלים מטוסים לארוחת בוקר, שבזכותם הסופות עלו לאוויר אך לא התפרקו בשמי הים התיכון. מספיק בורג אחד שלא יהיה במקום הנכון כדי שזה יקרה.
"הגף הטכני אמון על הוצאת המטוסים למשימות בדגש על בטיחות, כשכל זה חייב לעמוד בזמנים ובאיכות", אמר רס"ן ג', הקצין הטכני של טייסת 107. עוד הוא אחראי להכשרת הטכנאים מקצועית ופיתוח אישי.
"כאשר הטייסים מקבלים פקודה לגיחה הגף הטכני מקבל פקודת ביצוע שאומרת לנו כמה מטוסים להכין, איזה חימוש יהיה עליהם ובאיזה שעה יהיו מוכנים. מטוס קרב זה לא כמו רכב שבן אדם יכול לבוא ולהניע. יש כמות של טכנאים שמוציאה את הגיחה כשאנחנו לא מדברים על מטוס אחד ולפעמים על הרבה מאוד".
הוא מספר שבתקופות של מתיחות והסלמות הדברים מתעצמים ויותר לחוצים בזמנים, "אין מקום לטעויות ואירועי בטיחות. אבל אני חייב להגיד שאופן העבודה שלנו זה כאילו כל הזמן אנחנו בחירום. המערך הטכני הוא מערך מאוד גדול, זה חוד החנית של חיל האוויר".
האנשים שלו מתחלקים למקצועות, מי אחראי למנוע, לאלקטרוניקה, מערכות פנימיות אחרות או לחימוש. ממש לא מדובר על תלייה של פצצה וזהו, כל חימוש מתחבר באופן שונה למטוס ולמערכות שלו על כל המשתמע מכך.
בגלל שהטייסת מאוד פעילה, גיחות מבצעיות כבר הפכו לשגרה. "כל הזמן יש צוות קרקע, חיילים וחיילות, שממש ישנים בדת"קים ודואגים שתהיה כמות מטוסים שמוכנה למשימה. החיילים פה אולי לא מוגדרים כלוחמים בצבא, אבל זה מה שהם מבחינתי", אמר הקצין הטכני.
"למערך הטכני מגיעים צעירים שמבינים למה הם שותפים", הוא מוסיף. "הם רואים את המטוסים ממריאים, ככה שגם כשלא יודעים מה המשימה, יש להם גאווה אדירה. בסוף אם אין לך את הטכנאית שתוציא את הגיחה לא יקרה כלום. בלעדיה הטייסים לא יכולים לבוא ולהניע".
מי שעוד נמצאות מאחורי הקלעים ודואגות שהמכונה המשומנת הזו תעבוד, הן הפקמ"ציות (פקידות המבצעים) שיושבות ב"מוח" של הטייסת. "בטייסת יש גף טכני וגף טיסה, אני זו שמקבלת את המידע על טיסות שצריך לעשות ומדווחת לגף הטכני איך להכין את המטוסים", מסבירה סמל עדי פקמ"צית ב-107.
אותו הדבר היא עושה בתפקידה גם מול גף טיסה, להם היא מוציאה דפי טיסה ומכינה תמונת מצב. "בעצם כל התיאום, מול מגדל פיקוח, מול מערך הבקרה, הכל יוצא מהפקמ"ציות".
הן אלה שמאיישות את הגיחות, בין אם לאימונים או מבצעי. "אנחנו עובדות במשמרות, כשיש פקמ"צית שבונה את יום הטיסות ולמחרת יש מי שדואגת שזה יצא לפועל, כולל לוודא שכל הגפים יודעים מה הולך לקרות".
כשהטיסות יוצאות לפועל, הן מוודאות שהכל מתנהל כמו שצריך. "אם למשל יש תקלה במטוס שצריך להמריא זה מגיע אליי ואני מפזרת את זה לכל מי שזה רלוונטי אליו, גף טכני או יחידת בקרה". בשבוע לחימה אגב, הלחץ גדל והמשמרות הופכות ל-12-12. "הכל פשוט יותר גדול עם הרבה יותר בל"תמים".
השיחה איתה נקטעת ברעש אדיר של מנועי סילון כשעוד מטוסי סופה עולים לאוויר. אני מנצל את הרגע לשאול את סגן י' כמה הפקמ"צית חשובה להם, הטייסים.
"זה פשוט מטורף כמה התפקיד שלהן קריטי", אמר. "פקמ"צית טובה זה נכס לטייסת. בסוף יש לנו עומס גדול כצוות אוויר והיא פשוט מנהלת את העניינים, כשכל זרימת העבודה תלויה בהן".
סמל עדי מוסיפה ש"טיסה לא יכולה לצאת בלעדינו. יש לנו תקשורת ישירה עם צוותי האוויר וזה מה שאני אוהבת בתפקיד שלי, הקשר עם כמות גדולה של אנשים מכל מיני תחומים".
תפקיד נוסף שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה, זה של מש"קיות המנ"ט. "התפקיד שלנו זה להכין את כל החומרים לטיסה", מסבירה סמל ע'. "יש סוג של קלטת כמו USB לשם אני מכניסה את כל הנתונים שרלוונטיים יחד עם טייס סדיר שאחראי על מתאר הטיסה".
מדובר גם על נתוני הטיסה מבחינת גבהים ומהירות. "אני מתכננת את הכל במערכות שלנו ומוציאה להם מפות רלוונטיות, מטרות ועוד. על פי זה הם גם עושים את התדריכים שלהם".
לפני הטיסה אותה קלטת מתחברת למטוס. ככה יש להם את כל הנתונים הרלוונטיים למשימה במערכות. "מאחורי כל גיחה במבצעית יש מש"קית מנ"ט וזה מאוד מספק לדעת שהייתי שותפה למשהו חשוב". בסיום הטיסה הן דואגות להוציא את הקלטת ולפרוק אותה, כשעל פי זה הטייסים עושים את כל התחקירים.
המבצע הכי חשוב בשמי הארץ
הטייסים יוצאים בינתיים מהתדריך והמכונאים כבר סיימו להכין את המטוס. אחרי התארגנות ועלייה על ציוד הם צועדים לדירים במראה שמזכיר סרטים אמריקאים. המסכות על פניהם מחזירות אותנו אל המציאות המורכבת עוד יותר.
טייס ונווט מזנקים לכל סופה ורעש הסילון האדיר מכווץ את האוזניים. אני עומד עם סגן י' לצד המסלול כשסופה ראשונה מזנקת ממקומה ברעש אדיר, מגיעה תוך שניות למהירות המראה ומתנתקת. זמן לא רב לאחר מכן הם כבר בשמי הים התיכון מנסים "להפיל" אחד את השני בג'י גבוה ומהירות מטורפת.
בדרך כלל שפוגשים טייסים נתקלים בדמויות מחושבות מאוד, שומעים מהם על המשימות, התדרוכים והתחקירים. כשאני שואל את סגן מפקד הטייסת רס"ן ב' על גיחה מרגשת שעשה, הוא לא מספר על תקיפה בסוריה או בעזה.
"לפני שלוש שנים השתתפתי במטס יום הזיכרון שם טסים רביעייה מעל הר הטייסים עם המשפחות השכולות", נזכר. "ברגע הצפירה יש מטס חסר, מטוס אחד נפרד מהמבנה לזכר הנופלים. זה המקום שאתה מרגיש את הסיפוק שאיתו אנחנו הולכים לישון".