בערב חמישי האחרון, יצא סא"ל א', מפקד בית ספר ביחידת יהל"ם, מביתו לתרגיל מסכם שהיה אמור להסתיים בבוקר למחרת. אבל דקות ספורות אחרי שנכנס לרכב, "הקפיצה" אותו אשתו שגית, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, לטובת אירוע אחר לגמרי.
"לפני שהוא הלך ביקשתי ממנו שיהיה זמין, כי כבר הייתה לי תחושה שיכול להיות שזה יקרה, אבל חשבתי שאולי ייקח כמה שעות - א' יילך לתרגיל המסכם, יהיה שם כמה שהוא יכול, וכשהוא יחזור, ניסע", משחזרת שגית.
הדקות עוברות, סא"ל א' כבר עושה את דרכו לתרגיל והצירים של רעייתו הולכים והופכים תדירים יותר. לקראת 22:30 היא מרגישה שדברים משתנים: "בהתחלה לא התרגשתי ואמרתי לעצמי שבכל זאת אנסה להירדם. אבל רבע שעה אחרי שא' יצא הם התחילו ממש לכאוב לי. הגעתי לצירים כבר כל 5 דקות, הם היו מאוד כואבים".
בשלב הזה שגית כבר מבינה שלהירדם היא לא תצליח ומיד מתקשרת לבעלה שיסתובב ויחזור הביתה, ובמקביל מזעיקה גם את הוריה, לשמור על שתי הבנות הקטנות.
"התחלנו את הנסיעה על כביש 6", ממשיכה שגית, "הצירים הלכו והתגברו, בכיתי, ואז ממש חמש דקות אחרי שיצאנו מהבית אמרתי לא' שאני מרגישה שאני לא מספיקה".
"אני כבר מרגישה שהיא יוצאת"
כיאה ללוחם מנוסה, השתלט סא"ל א' על העניינים במהירות ותפקד בקור רוח: "הוא התקשר למד"א, הסביר בדיוק מה המצב ואיפה אנחנו נמצאים, והם מיד שלחו אמבולנס לכיווננו. בינתיים עצרנו בתחנת דלק - הבנתי כבר שאני מרגישה שהתינוקת יוצאת, והוא מיהר להחנות את רכבו ולהגיע".
"בעלי אמר לכל הנוכחים בתחנה שאשתו כורעת ללדת, והם כמובן נרתמו לסייע ועזרו להכווין אלינו את מד"א. אני הייתי חצי שכובה במושב מקדימה, ביקשתי מא' שיצא אליי ויסתכל - הוא ניגש, הסתכל ואמר לי 'התינוקת כולה בחוץ'. הוא עטף אותה בפליז הצבאי שלו מהיחידה והניח אותה עליי. בדיעבד זה היה הכי סמלי. זה משקף בדיוק את אורח החיים שלנו והשילוב בין המשפחה לצבא".
"כל מה שנשאר לי היה לקחת את הילדה ולשים אותה עליה - שגית פשוט שיחקה אותה", מוסיף סא"ל א' הנרגש, "אני מאוד הופתעתי - שגית אמרה לי 'בוא תבדוק אני מרגישה שאני מתחילה לידה', וכשבדקתי היא כבר סיימה את הלידה - היא לא ויתרה לעצמה, היא ממש לוחמת אמיתית".
"הייתי מאוד המומה. אחרי כמה דקות הגיעו מד"א, לקחו אותי ואת התינוקת באמבולנס וא' נסע ברכב אחרינו", שגית משתפת. בבית החולים בדקו את התינוקת, וכמובן את האם האמיצה, ואישרו שהכול בסדר והלידה המיוחדת עברה בשלום. "אחרי הדרך שהיא הגיחה לעולם מיד הבנו שהיא צריכה שם עוצמתי וקראנו לה נעמי".
כמה ימים לאחר שעיכלו את האירוע הדרמתי, שגית מסכמת: "אנחנו מאוד נרגשים ומבינים שזה סיפור לא שגרתי ושמחים שבעיקר הכל נגמר". לדבריה מיד מצטרף סא"ל א': "אני חשבתי שזה משהו שקורה הרבה - שנשים יולדות בכל מיני מקומות הזויים, הרי זה משהו שאי אפשר לתכנן עד השנייה האחרונה. כל המשפחה והחברים שלנו מופתעים מהעוצמות של שגית וכמה היא לוקחת את הדברים בקלות, ועכשיו נשאר רק לאחל שהמשך החיים של נעמי יהיו טובים והיא תחליק ותשתלב בקלות כמו האופן שבו בחרה לבוא לעולם".
