"חובש, אני לא רוצה למות", נשמע הצרחה שהפכה לי את הקרביים והעובדה שזה קרה באולם ממוזג בלב בסיס צה"לי, לא ממש משנה – זה הרגיש כאילו אנחנו בלב לבו של שדה קרב מדמם. המקום מלא עשן, חובשים ופרמדיקים שרצים מצד לצד וצווחות האימה בוקעות מכל הכיוונים: "אימא תצילי אותי".
"גש אליו, תראה אם יש לו בכלל דופק", צעקה מי שהוגדרה כמנהלת האירוע. פצועים מלאו את החדר, חלק מהם בלי גפיים, יש דם בכל מקום. "מסוק בדרך", צועק מישהו. הסיוט הזה מסתיים בשאגה: "סוף תרגיל". עוד קרב הסתיים בסימולטור המתקדם של חיל הרפואה בעיר הבה"דים.
"כשאני הייתי בקורס חובשים התאמנתי על חברים שלי"
רס"ן אייל לוין, מפקד מדור הטראומה בשנה האחרונה, מוביל אותי בסיור במתקן החדשני. זה המקום שבו אנשי הרפואה של צה"ל מיישמים הלכה למעשה את מה שלמדו ומגיעים הכי קרוב לשדה הקרב המדמם מבלי לפגוע באף אחד בדרך. "האתגר שלנו נמצא במקום שבו צריך לעבוד עם הידיים. לצורך העניין, הרופא יכול לדעת לעשות משהו טוב מאוד בבית החולים, אבל לא ידע לעשות את זה בשכיבה על הרצפה. בשדה הקרב יהיו גם איומים נוספים כמו טילים או צלפים".
לוין עצמו משרת בחיל הרפואה מאז תחילת שנת 2002, אז עוד שירת כלוחם בגבעתי בלי רקע רציני ברפואה. "כשאני הייתי בקורס חובשים התאמנתי על חברים שלי. אחד היה שוכב והיינו מטפלים בו. לעומת זאת, הסימולטור מאפשר להגיע לרזולוציות שאני יכול לטפל בפציעות מאוד קשות על הבובות החכמות. המדריך שולט בהם בעזרת מערכת ממוחשבת. הוא יכול לאפשר להם לנשום, להוריד דופק ולדמם ממכלים עם חומר דמוי דם. זה מכניס את החיילים לראבק", מסביר לוין.
בזמן שאנחנו מדברים, בפרוזדור לידנו, החניכים רצים מצד לצד עם ציוד מלא כדי להעלות דופק. הם נכנסים לסימולטור שהוחשך, ברמקולים מושמעות צרחות ועל הארץ מפוזרים פצועים, כולל כמה קטועי רגל או יד. הדם זורם שם כמו מים והמראה לא פשוט גם כשברור שזה רק מדמה ולא שדה הקרב. "רוב הסימולציות שמתורגלות פה הן הפעלת מטען בזמן הליכה מבצעית או נפילת טיל בשטח פתוח. החיילים נכנסים לפה בחושך מוחלט והמדריכים בחדר הבקרה מפעילים את הרעש, העשן ושאר הדברים", מסביר לוין. בכניסה לכל חדר מספרים לחיילים את התרחיש ומה קרה. כשהם נכנסים לתוך הסימולטור הם רואים את הבובות לבושות במדי צה"ל ועם ציוד לחימה. את הפצועים המדומים מאפרים, יש בובות עם סימני פיח בפה, שזה מה קורה בדרך כלל באירועים של מטען. יש תרחישים שבהם יהיו למשל רסיסים באיברים פנימיים שאותם החיילים לא רואים אך צריכים למצוא ולדעת לטפל".
בסימולטור ישנם שמונה חדרים של טיפול בפצוע בודד, כשלכל חדר יש את הייחודיות והתפאורה שלו כמו למשל חדר בבית, כביש ועוד, ושני חדרים מאוד גדולים לאירועים רבי נפגעים – האחד מדמה שטח פתוח והשני בית מרוהט וחצר. כל אולם כזה כולל חלון ענק, מאחוריו מוצבים מקומות ישיבה כמו בקולנוע ומשם אפשר לראות בצורה מאוד נוחה מה קורה בפנים. כמובן שהכל מרושת במצלמות וכחלק מתהליך הלימוד עוברים ובוחנים צעד אחרי צעד כדי לדעת מה היה טוב ומה צריך לתקן.
"זה הכי קרוב למציאות וזו הדרך הטובה ביותר להכין את חיילים לאדרנלין וללחץ שיהיה בזמן אמת. הם עומדים בפני דילמות וצריכים להחליט, בין היתר גם איפה לטפל בפצועים. במקרה של בית שספג טיל, ויש חשש שיספוג אחד נוסף. הם צריכים ללמוד שבמקרה אחד עדיף יהיה לטפל בחצר ובמקרה אחר בתוך הבית". בזמן שהחיילים מתרגלים, המדריך מבקש דיווחים בקשר, מתי מגיע הפינוי, איך מכינים את מנות הדם. רואים איך הם מזיעים, בלחץ ובכל זאת שומרים על סדר עבודה שמאוד חשוב לתפקוד שלהם.
לוין מאפשר לי לחוש את הבובות. כשאני מודד דופק, הוא מעלה ומוריד את הקצב דרך המסך שאצלו. מראה לי איך החזה עולה ויורד לפי קצב הנשימה שהוא קובע. ב"צוק איתן" מדריכים של לוין יצאו לשטח עם הבובות החכמות ותרגלו את הצוותים לדבר האמיתי. "אנשים רבים פה על הסימולטור, אני גם נותן שרות לכוחות מבחוץ שמגיעים לפה כל הזמן להתאמן. רק אתמול הגיע לפה צוות של חטיבת כפיר", מסביר.
"כ-30% מתים מבעיות בנתיב הנשימה ודימומים"
על פי מחקרים שנעשו בתחום, כ-84% מהפצועים בשדה הקרב מתים מדימום בשעתיים הראשונות מרגע הפגיעה. במלחמת יום כיפור, עמד אחוז הפצועים מסך ההרוגים (כאלו שנפטרו מהפציעה שלהם) על 30%, בלבנון הראשונה על 22% ובמלחמת לבנון השנייה ירדנו ל-14.5%. האמריקאים, אגב, כבר הגיעו ל-7% בעיראק ובאפגניסטן. לכן בשנים האחרונות בחיל הרפואה שמים דגש על חיזוק הדרג הקדמי ורכישת ציוד רפואי מתקדם. אבל את כל הקונצרט הזה צריך לדעת לנגן ולא פחות חשוב - לתזמן. לפה בדיוק נכנסים האימונים ובהם הכוכב: הסימולטור.
"במלחמת השחרור על כל מאה פצועים, 50 מהם היו מתים. היום אנחנו במדד של פחות מ-10 אחוז. מה שכן, ככול שאתה מציל את הפצועים, מדד המקרים הדחופים עולה וצריך לדעת להתמודד עם זה. הסימולטור הוא ללא ספק משהו חשוב בהצלחה הזו. בסימולטור אני יכול להכין אותם לאירוע רב נפגעים מנפילת פצמ"ר כשיש לך חמישה נפגעים, מהם שלושה פצועים ואתה צריך להחליט את מי אתה משאיר בצד כי אי אפשר לטפל בו. זו סיטואציה לא פשוטה לכל גיל וזה משהו שחווינו בצוק איתן. היו שם אנשים שעבדו הרבה מאוד זמן על חיילים שהיו 'איקס'".
המחקרים מלמדים, כפי שהסביר, שבעוגה הזו בה יש מאה אחוז פצועים, כ-30 אחוז מתים מבעיות בנתיב הנשימה ודימומים, "בעיקר דימומים" מדגיש לוין. שליש נוסף מת בבית החולים ובכניסה לחדר ניתוח, והשליש הנותר הם אלה שאפשר להציל. "בסוף אנשים מתים. אנחנו מתעסקים במי שאפשר להציל. בגלל זה אנחנו עובדים איתם הרבה על טיפול בדימום פורץ".
לא מזמן רס"ן לוין חזר מסיור עבודה של משלחת צה"ל בגרמניה וראה בעיניו את ההבדלים בין שיטות העבודה של צה"ל לצבא זר שללא ספק נחשב למתקדם. הוא מעיד בלי שמץ של היסוס ש"בבה"ד 10 של גרמניה ראינו שאנחנו לא נופלים מהם בכלום. לפעמים עושים דברים יותר טוב. ראינו תרגולים של צוות רפואי לפני פריסה לאפגניסטן, הטיפול טוב אבל שלנו יותר. אני לא יודע לשים את האצבע למה, פשוט הטכניקות שונות. אצלנו למשל פגיעת בטן חובשים מלמעלה ושם דוחפים פנימה. בסוף פצוע כזה צריך פינוי כמה שיותר מהר לבית חולים, אצלנו זה מאוד קרוב. גם הציוד שלנו לא פחות מתקדם משלהם".