שני לווייני תצפית שפותחו ונבנו בתעשייה האווירית, OPTSAT3000 ו"ונוס", שוגרו היום (ב') לחלל על גבי המשגר האירופאי Vega של חברת Arianespace מאתר השיגור קורו שבגיאנה הצרפתית. לראשונה עבור לוויינים ישראלים זה קרה בשיגור כפול - שני לוויינים על טיל אחד.
ישראל הקטנה היא מעצמת חלל, ודומה שהתרגלנו לידיעות על שיגור לוויינים ולמראות המרהיבים של הטיל שעולה בעוצמה לחלל. אבל הסיפור הזה הוא סרט באורך של שנים, ומה שקורה מאחורי הקלעים הוא לא פחות מרשים. אז תפסנו לשיחה את עופר דורון, מנהל מפעל חלל בתעשייה האווירית, שסיפק לנו כמה נתונים מעניינים על הלוויינים הישראלים, משנות הפיתוח דרך כמות החלקים ועד למה שקורה בחדר הבקרה כשכל העוצמה הזו עולה לחלל.
"זה יום מרגש עבורנו", מספר דורון. "זה הרבה שנות עבודה של הרבה אנשים, גם שלי אישית. אלה הכנות מטורפות ואופרציה מעבר לבניית הלוויין שהיא מאוד מורכבת".
איך לוויין נולד? כמו תינוק
לשיגור קדמו שנים של הכנות - החל בחתימה על חוזה השיגור וכלה בעבודות טכניות מקדימות (עבודות הנדסיות, סימולציות ופעולות אחרות שמטרתן לבדוק שהכל דופק והכל מתאים). ברגע שהלוויינים היו מוכנים, כחודש וחצי לפני השיגור, הטיסו אותם לגינאה על ג'מבו 747, מטוס שמיועד בדיוק למטרה זו – להטיס לוויין עם כל הציוד שלו.
ברגע ששני הלוויינים נחתו בגינאה נעשו שלל פעולות - בדיקות, תדלוק והתאמה למנשאים ולמשגר. בינתיים בארץ הקודש, "עשרות אנשים הכינו את חדרי הבקרה. זה שיגור מאוד מורכב כששני לוויינים שעולים יחד על אותו המשגר".
דורון אומר שבשלב הזה, הלוויין הוא "כמו תינוק שנולד. הוא אף פעם לא עבד לפני בתנאי חלל. ניסינו לדמות בחדרי העינויים שלנו איך זה יעבוד, אבל אחרי השיגור זה קורה בחלל בפעם הראשונה. יש תהליך שבו בודקים שהכל בסדר והוא שרד את השיגור כמו שצריך ועובד בסדר. חודשיים-שלושה יעבדו צוותים סביב השעון, עשרות מומחים יעבדו על הכנסת הלוויין לפעולה משני חדרי בקרה נפרדים. לוויין התצפית מקיף את כדור הארץ פעם בשעה וחצי ואנחנו רואים אותו ארבע פעמים ביום למשך עשר דקות בערך. פעמיים לפני הצהריים ופעמיים בערב המאוחר. זה נקרא חליפה, ובכל חליפה כזו אנחנו עוקבים אחריו עם האנטנות הגדולות והוא מספר לנו מה הוא ראה ומה עשה במשך היום. באותו הזמן, אנחנו אומרים לו מה אנחנו רוצים שהוא יעשה ביום הבא".
דורון מתאר כאן את סופו של תהליך מורכב וממושך: "קרוב לאלף אנשים עסקו בדברים שקשורים ללוויין, כל אחד בתחומו המקצועי, וזה רק אצלנו. עוד מאות נגעו בו בשאר התעשיות, וזה המון אנשים. לוויין זה מאות שנות אדם של מהנדסים, טכנאים ומדענים ישראלים מושקעים בלוויין כזה". הוא לא סתם עולה הרבה כסף. הלוויין מורכב מעשרות אלפי חלקים. קשה להגיד, ואולי גם אסור כמה בדיוק. דורון מציין "עשרות אלפי חלקים". בואו נראה כמה נתונים:
משך בניית ה-OPTSAT: כחמש שנים. תוחלת החיים של הלווין - לפחות שבע שנים.
בניית "ונוס": יותר משבע שנים (משך חיים: לפחות ארבע וחצי שנים).
ה-OPTSAT במספרים: משקל 368 ק"ג, ממדים 1.7 מ' על 1.2 מ'. הלוויין יעקוב אחר 110 אתרים שונים מהחלל למטרות מחקרי סביבה.
ונוס: 264 ק"ג, 3.35 מ' על 1.2 מ'.
המצלמות: על הלוויינים מצלמות של אלביט. "יופיטר" היא מצלמת חלל מתקדמת במשקל קל המספקת רזולוציה מרחבית של 0.5 מטר מגובה של 600 ק"מ. "ונוס" היא מצלמת חלל מתקדמת בעלת 12 פסים ספקטרליים, המספקת רזולוציה מרחבית של 5.3 מטר מגובה של 720 ק"מ.
המשגר: Vega הוא משגר אירופאי המיועד ללוויינים קלי משקל, גובהו 29.9 מטרים, מיועד לשגר מטען של עד 1500 ק"ג ומשקלו 1.37 טון, זו משימתו העשירית של משגר זה.
מונית שרות לחלל: הפרדת הלוויין הראשון OPTSAT3000 מהמשגר: לאחר 42 דקות ו-49 שניות מרגע השיגור, בגובה של 450 ק"מ. הפרדת הלוויין השני "ונוס" מהמשגר: לאחר שעה ו-37 דקות ו-17 שניות מרגע השיגור בגובה של 720 ק"מ.
כמעט כמו בהוליווד
מכירים את הרגע הזה בסרטים של נאס"א שמוחאים כפיים אחרי השיגור? אז זהו, שלא: בשלב הזה דממה בחדר הבקרה. "מלא אורחים מסתכלים מהחלון, כולל אני, והאנטנות מחכות לאות הראשון של הלוויין. אתה מחכה לו, ואז הוא מתחיל להידלק ואתה מבין שהוא חי, אבל מנסה להבין עוד כמה דקות אם הוא חי בסדר. שעה וחצי אחרי הניתוק מהמשגר אין לנו מושג מה קורה עם הלוויין, רק שהוא שרד את העסק. הוא מקיף את כדור הארץ ועושה סט פעולות של תחילת החיים, מפתח ריאות, מתחיל לנשום, שוטף את עצמו, כמשל התינוק. רק בעשר וחצי בבוקר, חמש שעות אחרי השיגור, הוא עובר מעלינו בפעם הראשונה".
ורק אז מגיע הקטע כמו בסרטים של נאס"א. "ראש הפרויקט עושה עם האגודל שהכל בסדר ויש את הקטע עם מחיאות הכפיים והצעקות. זה קורה, מתח מטורף שמתפרץ החוצה. אגב, זה קורה שוב אחרי שבוע, כשמגיעה התמונה הראשונה".
ואלף העובדים? "הם כבר מזמן עובדים על הלוויין הבא".