טנק עם כנפיים, ציור של פיקאסו ולוחם ספרטני. את הזיכרונות ממבצע "צוק איתן" הלוחמים האלה החליטו לחרוט בדיו על גופם, לנצח.

סמל ניר
 - תותחן בפלוגה ג' של חטיבה 401

סמל ניר (צילום: גל קלדרון, עיתון
לזכרם של חבריו הקרובים, סרן נתן כהן ז"ל וסמ"ר נעם רוזנטל ז"ל |צילום: גל קלדרון, עיתון "במחנה"

הקעקוע:  ציור של טנק עם כנפיים החרוט על רגלו השמאלית, לזכרם של חבריו הקרובים, סרן נתן כהן ז"ל וסמ"ר נעם רוזנטל ז"ל שנפלו במבצע "צוק איתן". הטנק מסמל את היותם שריונרים, הכנפיים מסמלות את מקומם בשמים, והספרה שלוש – את מספר הצוות.

סיפור המעשה:  "נתן היה המפקד שלי, והייתי בטנק כשהוא נהרג. במשך חמישה חודשים תפסנו קו יחד, היינו מאוד קרובים", מספר סמל ניר. "את נעם הכרתי בבה"ד 10, שם הפכנו להיות חברים מאוד טובים. החלטתי לעשות קעקוע מיד אחרי המוות של נתן. אני מאוד אוהב קעקועים, יש לי שריטה גדולה בנושא. גם את אבא שלי שנפטר הנצחתי בקעקוע. הדרך הזו היא חלק ממני". לא מעט חברים ניסו להניע את ניר מלקעקע את עצמו, אך הוא בחר באופן הזה בכל זאת. "אמרו לי, 'אתה תצטער על זה, לא תשכח את זה כל החיים', ואני אמרתי, 'אני בכל מקרה לא אשכח'. אתה לא שוכח שחבר ומפקד שלך מתו, וזו הדרך שלי להשאיר אותם איתי".

דעת קהל:  "אמא שלי חטפה שוק כשהיא ראתה את הקעקוע. היא לקחה את זה קשה. המשפחה כולה לא ידעה איך לעכל את העניין, הם לא הבינו מה באמת עברתי. הקעקוע עזר להם להבין. קשה להם, כי אני הבן הקטן בבית והיחיד שלוחם מבין כל האחים. הם לא אוהבים את הקעקוע כי המשמעות שלו מבחינתם היא קשה, אבל הם אוהבים את העובדה שהוא יצא טוב", הוא מספר. "המשפחה של נתן, האחים שלו וארוסתו מאוד אהבו את הקעקוע".

סמל אריאל
 - לוחם בפלס"ר נח"ל

סמל אריאל (צילום: גל קלדרון, עיתון
"ניסיתי להיזכר בציור שאני אוהב"|צילום: גל קלדרון, עיתון "במחנה"

הקעקוע: דיוקן מופשט של אישה על רגלו הימנית, פרי יצירתו של פיקאסו מתוך הסדרה "מלחמה ושלום" שצייר בשנות ה־40. בציור נזכר סמל אריאל בלילה חם בלב עזה, ושירבט אותו במחברתו.

סיפור המעשה: "אתה מזיע, יתושים מסביבך ואתה מנסה להסיח את דעתך לפני שחייבים להמשיך לעוד משימות", מספר סמל אריאל. "כל לילה קשה יותר מהקודם. אני זוכר את עצמי מעשן בשרשרת, פותח מחברת ומנסה לכתוב משהו. לא כל כך הלך לי, חוץ מכמה דברים לא נעימים. ואז ניסיתי לצייר. אני מאוד אוהב אמנות, זה חלק חשוב בחיים שלי. למדתי צילום ואמנות במשך שלוש שנים. לא הלך לי גם בציור, והרגשתי שאני מאבד הכול. ניסיתי להיזכר בציור שאני אוהב, כי ידעתי שלהמציא ציור חדש אני לא אצליח. נזכרתי בדיוקן מופשט של אישה, ציור של פיקאסו מתוך סדרה שנקראת 'מלחמה ושלום'. החלטתי שאכריח את עצמי לצייר אותו בגלל שהוא קל לציור ועשוי בסגנון שאני מאוד מתחבר אליו. הצלחתי להיכנס לזה, והרגשתי שזה מחבר אותי לעבר שלי. גם שם  היצירה, 'מלחמה ושלום', באותם רגעים היה רלוונטי. השתוקקתי לחזור לשקט, לשלום, לאמנות ולהתעסק בדברים שמביאים לי שלווה".
שבוע לאחר מכן, סמל אריאל מצא את עצמו עומד בפתח חנות הקעקועים. "עשיתי את הקעקוע בלי להודיע לאף אחד, בהחלטה של רגע. שבוע אחרי היציאה, חבר אמר שהוא עומד לעשות קעקוע. הגעתי יחד איתו, להחזיק לו את היד, וממש במקום, תוך כדי, החלטתי שגם אני רוצה. שאלתי את המקעקע, 'יש לך כוח לעוד אחד?' והוא זרם איתי. רציתי לעשות קעקוע של הציור, כדי שתמיד אזכור להעריך את הדברים שיש לי בחיים".

דעת קהל:  "אני חושב שכיוון שזה מופשט נורא, קווי כזה, כל מי שרואה את זה חושב שהקעקוע לא גמור", הוא אומר. "זו התגובה הראשונית של רוב האנשים. רובם לא מבינים שזה קשור למלחמה, ואני לא תמיד אומר, כי זה לא בהכרח עניינם של אנשים אחרים. זה משהו שלי עם עצמי, אני מבין אותו וזה מספיק טוב".

רב"ט מרקו - לוחם בפלוגה המבצעית של גדוד 13 בגולני

רב
קודם כל לוחם|צילום: גל קלדרון, עיתון "במחנה"

הקעקוע:  על גבו מצויר לוחם ספרטני מהסרט “300" המתאר את סיפורם של 300 לוחמי ספרטה נגד האימפריה הפרסית. בסמוך רשומה המילה לוחם באותיות יווניות. הקעקוע נועד להנציח את הלחימה בעזה ולהזכיר לרב"ט אברהם שהוא קודם כל לוחם.

סיפור המעשה: “עשיתי את הקעקוע כמה ימים אחרי הלחימה בעזה וחשבתי הרבה על המשמעות שלו, הוא נובע מלא מעט סיבות", מגלה מרקו. “אין יותר גרוע ממה שעברנו שם, אין דברים קשים יותר ממה שראיתי. לא משנה כמה חרא יהיה לי בחיים - אני תמיד אדע שאני קודם כול לוחם, וזה מחזק אותי יותר מהכול. לא משנה כמה קשה לי או אם אשבר, כשאחזור הביתה ואסתכל במראה אזכר מי אני. אדע שעברתי את הכי גרוע ושגם שם עשיתי הכול על הצד הטוב ביותר. שאחרי הלחימה הזאת אני ילד בן 19 עם חשיבה של אדם בן 30".

גם חברו הטוב, סמל בן וענונו ז"ל, מהרוגי הנגמ"ש של הפלוגה המסייעת מגדוד 13 של גולני, הוא חלק ממשמעות הקעקוע של רב"ט מרקו. “לא עשיתי את הקעקוע כי אני לוחם דגול מגולני, להיות לוחם זה אופי. מי שראה את הסרט ‘300' יבין שאלו אנשים שלא פחדו מהמוות, ואם אני הגעתי למצב שאני פשוט לא מפחד ממה שיהיה אז זה משהו שצריך להנציח. גם בן דגל בזה", מספר מרקו. “הוא לא פחד מהמוות ובטח לא מהחיים. ככה הנצחתי גם את בן, הוא הלוחם האמיתי עם האומץ הכי גדול שראיתי בחיים, כל מה שנגע ועשה היה זהב".

דעת קהל:  את הרצון לעשות קעקוע היה למרקו עוד לפני גיוסו לצבא, אך אז הוריו התנגדו. “ישבתי איתם אחרי עזה והסברתי להם שזה לא קעקוע ליופי אלא לזיכרון, והם הסכימו ואפילו אמרו לי: ‘אל תוציא שקל. אנחנו נממן לך אותו'".

סמ"ר רון - לוחם בגדוד “רותם" בחטיבת גבעתי

סמ
"זה סימן עבורי לכל החיים"|צילום: איתי נבון, עיתון "במחנה"

הקעקוע: חרב הנעוצה באדמה, עליה כתוב: “לא לוותר אף פעם. הקעקוע מזכיר לו את העובדה שהכי הפתיעה אותו בעצמו במהלך המבצע: הוא לא ויתר לעצמו.

סיפור המעשה:  “החרב מסמלת לוחמה, אני נלחם בשביל מטרה מסוימת ועבור דברים שאני מאמין בהם בחיים בכל יום. היא נעוצה באדמה עם מעט נטייה ימינה, זה אומר ששמתי את החותם שלי במקום מסוים שאליו רציתי להגיע", הוא מספר. במשך שנה חשב סמ"ר רון על הקעקוע שמופיע על מחצית מגבו, אבל רק לאחר המבצע החליט להביא את הרעיון לכדי ביצוע, כאשר כל קו ונקודה בקעקוע מסמלים עבורו משהו מסוים היום. “הסדקים באדמה אומרים שהדרך אל המקום אליו הגעתי לא הייתה קלה ולמרות המכשולים, עשיתי מה שרציתי. בתוך החרב כתוב never give up  וזה מתייחס במיוחד למבצע, שם זה בא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר בולטת. לא משנה מה ראיתי, החברים שנפצעו ומתו, הקושי והעייפות - לא ויתרתי לעצמי". חודש אחרי שחזר מהמבצע, סמ"ר רון לא הצליח להירדם בלילות. “לא הצלחתי לישון ולתפקד כמו שצריך, הייתי מקבל פלאשבקים, מתעורר באמצע השינה ולא נרדם. לעשות את הקעקוע זאת הדרך שלי לפרוק מה שקרה שם", הוא משתף. למרות הכאב הפיזי, בתוכו הוא חש הקלה גדולה. “זה סימן עבורי לכל החיים. הרי לא אשכח את מה שעברתי שם, ועכשיו יש לי סימן על הגוף שיזכיר לי מתי ואחרי מה עשיתי אותו. אני לא יכול להרשות לעצמי לשכוח את החברים, אחים שלי שנהרגו ונשארו בתוך עזה, אין לי את הזכות לשכוח את זה".

דעת קהל: “אחותי עובדת סוציאלית והיא מאוד הבינה את הצורך שלי לפרוק את החוויות שלי בעזה לא רק על ידי מילים", הוא מתאר. “היו כמובן תגובות של חברים על כמה שהקעקוע מגניב. לאנשים הקרובים אליי לא הייתי צריך להסביר את פשר הקעקוע, אני חושב שזה היה מובן מאליו."

רב"ט יובל,רב"ט אלי ורב"ט איל -  חניכים בקורס מ"כים. במבצע היו חברים לפלוגת המסלול בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים

קעקוע מצוק איתן (צילום: ספיר ברונזנברג, עיתון
חתימתו של נדב ריימונד ז"ל|צילום: ספיר ברונזנברג, עיתון "במחנה"

הקעקוע: השלושה קעקעו מצד שמאל ללב, על בית החזה, את חתימת שמו הייחודית של חברם הטוב, רב"ט נדב ריימונד ז"ל. הוא נהג לחתום את שמו באנגלית על כל חפציו, או כששלח מכתבים לחברתו. במבט מהיר נדמה שהחתימה היא צירוף האותיות A וR-, אך התבוננות מעמיקה מגלה כי כל האותיות הלועזיות בשמו של נדב נכנסות בה.

סיפור המעשה: “היינו ארבעה חברים ממש קרובים, אני הייתי עם נדב במחלקה והשאר בפלוגה. הוא היה אדם מדהים, תמיד היה מעודד אותך ברגעים קשים", מספר רב"ט יובל. “כמה שבועות אחרי שהוא נהרג היינו עדיין בצאלים, ישבנו שלושתנו ודיברנו על מה שקרה. הבנו שאנחנו רוצים להנציח אותו. בהתחלה חשבנו על שלט עם ראשי התיבות שלו באיזה מעיין, אבל הבנו שזה לא מספיק משמעותי", הוא נזכר.  “אני חשבתי על הקעקוע כבר בדרך חזרה מההלוויה. אני ואלי חשבנו על זה בנפרד אבל החלטנו לעשות את זה ביחד. לא הכרתי אותו הרבה זמן אבל הוא היה מהחברים הטובים ביותר שלי בפלוגה, אדם מדהים שאין הרבה כמוהו. היה לי חשוב להשאיר את הזיכרון שלו", מציין רב"ט איל. “יש עוד חבר'ה מהפלוגה שרוצים גם לקעקע, אבל בינתיים רק אנחנו עשינו את זה", מוסיף רב"ט אלי. “בשביל כולנו זה הקעקוע הראשון. ככה אנחנו שומרים את נדב קרוב ללב, כך שגם בעוד מאה שנה נזכור אותו".

דעת קהל: “במקרה שלי היו תגובות מעורבות", מודה רב"ט איל. “ההורים שלי מאוד התלבטו, חשבו אם זה דבר שנכון לעשות אבל לבסוף הם תמכו ועמדו מאחורינו", הוא מסביר. “המשפחה של נדב הגיבה יחסית טוב. אמא שלו קצת בכתה, הם מאוד התרגשו", מוסיף רב"ט אלי. “הסביבה הצבאית לא בהכרח אהבה את זה אבל רוב החבר'ה חשבו שזה נכון. המפקדים העלימו עין כשהם עוד פיקדו עלינו, אבל אחרי שהפלוגה התפרקה סיפרו לנו שהם מאוד אהבו את הרעיון", אומר רב"ט יובל, “לדעתם זה היה הדבר הכי נכון לעשות. כולם הסכימו שזו הדרך הטובה ביותר לשמר את הזיכרון שלו".

>>לוחמים מפלדה: סוף הכשרת לוחמי פלס"ר 401

>>לסיפורים נוספים הכנסו לעמוד הפייסבוק של פז"ם