רוני דניאל (ערוץ 2) – "אם לא עשית את זה בעצמך, לא תוכל לדעת עד כמה זה מורכב"
גיל: 61
רקע צבאי: התגייס לגדוד 906 של הנח"ל באוקטובר 1965. במלחמת ששת הימים שירת כמפקד מחלקה, לחם בחזית המצרית ונפצע מרסיסים. לאחר המלחמה קודם למפקד פלוגה, ומאוחר יותר מונה למפקד גדוד מילואים של גולני.
דרגה: סגן אלוף במילואים.
עד כמה הרקע הצבאי משמעותי?
רקע צבאי זה חשוב, אבל לא הכרחי. הרקע הצבאי נותן לך להבין יותר טוב את החוויה, את הסיטואציה ואת התחושות כי היית שם, אבל האם בלי זה אי אפשר? אפשר גם בלי זה. האם זה נותן רק יתרונות? זה יכול לתת גם כמה חסרונות. שים לב שהפרשנים הצבאיים הכי מובהקים לא היו גנרלים גדולים.
היות שעשיתי הרבה מאוד בתוך עזה, אני מכיר את המקום מצוין, מכיר את המציאות מצוין. כשחיילים טועים, מי שהיה שם יודע להבין יותר טוב איך מתרחשת טעות כזאת. אני מכיר הרבה סיטואציות שקורות בשטח דרך הניסיון האישי שלי. המורכבות של לחימת שטח בנוי – אם לא עשית את זה בעצמך, כמה שלא יגידו לך מורכב, לא תדע. במקרים כאלה הניסיון עוזר לך לתת דיווח אמיתי יותר. מעבר לזה – כתבה צבאית היא ברמת הניתוח, ולא בהכרח קשורה לניסיון.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
בצבא. מלחמת ההתשה של קיץ 1970 היתה הרבה יותר משמעותית ממה שאנחנו רואים עכשיו. כנ"ל לגבי יום כיפור. מלחמת לבנון הראשונה. אז היו דברים יותר דרמטיים ממה שאנחנו רואים עכשיו.
לא הספקנו לשאול את דניאל כמה הוא נהנה מהעבודה, אבל במקרה ושכחת: בעת מבצע עופרת יצוקה סרב דניאל לנטוש את עמדת השידור של ערוץ 2 בשדרות כאשר בשידור חי נשמעה אזעקת הקסאמים, והסביר בחיוך כי "אני פה בשביל לשדר ולא לברוח מהמסך בשעת מצוקה". תסיק את המסקנות בעצמך.
ניר דבורי (ערוץ 2) – "העבודה מספקת לי אדרנלין. כמה אנשים אתה מכיר שנהנים לקום בבוקר לעוד יום עבודה?"
גיל: 35
רקע צבאי: יחידה מובחרת – גם במילואים.
דרגה: השתחררתי סמל ראשון, לא יודע מה זה אומר במילואים.
מה התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי?
להיות סקרן, לדעת, להבין, להיות מדויק, לאהוב את מה שאתה עושה, להיות הגון ואחראי.
עד כמה הרקע הצבאי משמעותי?
כשמדברים על התקלות מטווח של מטר, או על מארב ששכב בלילה, או על תחקירים מבצעיים, אתה מכיר את זה ממקור ראשון. אתה יודע מה זה להיות תחת אש, גם אתה שכבת במארב, אתה מכיר את הפחד, אתה יכול להבין למה תקלות קורות. אתה יודע שבשטח, בגובה האדמה, כשיש בלגן, ההנחיות וההגדרות והפקודות של אנשי הניאונים לא תמיד חופפות את המציאות.
מצד שני, זה לא הדבר המשמעותי והמכריע ביותר; יש כתבים שלא היו ביחידות קרביות, אבל הם שנים בתחום, ורמת היכולות שלהם גדולה מאוד בלי קשר.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
השירות שלי היה בתקופה שבה הצבא ישב בלבנון, עוד לפני הנסיגה. זאת היתה תקופה אינטנסיבית עם הרבה אירועים ביטחוניים: מארבים, היתקלויות, פצועים, הרוגים. גם במסגרת העבודה אני משתדל להיכנס פנימה כמה שיותר, אם זה בלבנון או בדרום. באחד המקרים ירו עלינו צלפים, זה היה מאוד קרוב. שלא לדבר על כמות הקסאמים והגראדים שנפלה לידנו.
איך זה משפיע על החיים הפרטיים?
בניגוד לכתב אחר, כתב צבאי זו דרך חיים. מעצם המשמעות והמציאות בישראל, אתה מחובר 24 שעות לאירועים הביטחוניים, אתה מתרגל לביפרים שמצפצפים בלילה. זה אורח חיים, והקרובים אליך שותפים לדבר הזה. זה יכול לתפוס אותך באמצע משהו משפחתי, זה יכול לתפוס אותך במקלחת (ואז בת הזוג יודעת מה לעשות עם הביפר). שמע, כשאתה יודע על אירוע בזמן אמת, כשאתה יודע על נפגעים, אתה כבר לא נרדם יותר בלילה.
זה שווה?
בוא נגיד את זה ככה: אני נהנה לקום בבוקר, העבודה מספקת לי גם התרגשות, סיפוק ואדרנלין. כמה אנשים אתה מכיר שנהנים לקום בבוקר לעוד יום עבודה?
אור הלר (ערוץ 10) – "זה מפחיד כשמיגים טסים לך מעל הראש"
גיל: 31
רקע צבאי: שירות ביחידה המובחרת גלי צה"ל: כתב צבאי.
מילואים: נושא בעייתי. אני רשום בדובר צה"ל, אבל לצערי לא עושה מילואים בגלי צה"ל בגלל פרופיל.
דרגה: השתחררתי בדרגת סמל ראשון.
מה התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי?
להטיל ספק, לאהוב שלום, להיות מוכן למלחמה.
כמה חשוב הרקע הצבאי לכתב צבאי?
בוודאי שזה תורם. כמו שחשוב לכתב משטרה להיות שוטר, לכתב משפטים להיות עורך דין או לכתב בריאות להיות רופא. אבל אפשר לחפות על זה בהרבה לימוד.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
המלחמה שסיקרתי בגיאורגיה בקיץ היתה הרבה יותר מפחידה מבחינת הסיקור העיתונאי – כשהמיגים טסו לך מעל הראש והיו נגדך ולא בעדך כמו מטוסי חיל האוויר בעזה. הפציעה הקשה של צדוק יחזקאלי מידיעות אחרונות הוכיחה עד כמה עיתונאים לא חסינים משום דבר.
בשלב הזה, הצלם דניאל חג'בי שנמצא ברכב עם הלר, מוסיף:
וגם צלמים כמובן!
והלר מסכים:
גם צלמים מסתכנים בשטח האש. הם הראשונים להיות בכל מקום, אבל הם לא זוכים בכל תהילה.
אלון בן דוד (ערוץ 10) – "המילואים הם הזדמנות לראות את הצבא מלמטה"
גיל: 41
רקע צבאי: שירות בגל"צ, מילואים בתותחנים.
דרגה: רב סמל.
מה התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי?
סקרנות, כמו כל עיתונאי. חשוב ללמוד את המקצוע, להכיר את הנושא, לאהוב אותו. לא בהכרח חשוב שתהיה בעל ניסיון כמפקד. קח לדוגמא את הכתב הצבאי זאב שיף – הוא אף פעם לא היה איש צבא, אבל זה לא מנע ממנו להיות הפרשן הצבאי הכי טוב שהיה לישראל אי פעם.
עד כמה הרקע הצבאי משמעותי?
בסדיר עשיתי מה שאני עושה היום, אבל דווקא המילואים זו הזדמנות לראות את הצבא מלמטה. לראות את הצבא בתוך חייל, ולא מהעיניים של עיתונאי. בגלל זה התנדבתי – אני ממשיך לעשות מילואים למרות שאני פטור.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
סיקרתי את כל הסכסוכים והעימותים של ישראל ב-23 השנים האחרונות, וגם אירועים בעולם כמו ה-11 בסטפמבר. אפשר להגיד שראיתי כמה דברים בחיי.
רגע מכונן?
כמו כל מי שהיה בניו יורק באסון התאומים, זה משהו שאני אקח איתי לכל החיים.
יואב לימור (ערוץ 1) – "יותר פעמים יצאתי מסרט מאשר השלמתי סרט"
גיל: 40
רקע צבאי: כתב "במחנה".
מילואים: סיימתי לאחרונה. השלמתי את חלקי.
דרגה: לא זוכר. רב סמל או משהו כזה.
כמה חשוב הרקע הצבאי לכתב צבאי?
ההיסטוריה של הכתבות הצבאית מלאה בדוגמאות לכתבים צבאיים מצוינים שלא היו לוחמים מהוללים, וללוחמים מעולים שהתגלו כפרשנים קטנים מאוד. מגיל 18 אני עובד בעיתונות, גם בצבא, זה נותן פרספקטיבה וניסיון, שהם חשובים מאוד למקצוע בכלל ולתחום הזה בפרט, כי באמת מכל התחומים בעיתונות הישראלית במציאות המטורפת שלנו, זה התחום הכי רגיש והכי סבוך לכיסוי.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
כמו על כולם גם עליי ירו, הפעילו עליי מטענים ונפלו עליי קטיושות – זה חלק מהחיים במקצוע הזה. אנחנו כולנו בגדול לא מהמתרגשים. רגשות זה לא הז'אנר החזק אצלנו.
איך זה משפיע על החיים הפרטיים?
כשאתה אבא לשלושה ילדים אתה לא מצליח להשקיע בהם כמו שאתה רוצה – אבל הם מבינים. זו תקופה כזאת ומדינה כזאת, ובמילא מי שנכנס לתחום הזה מבין את רמת התובענות הגבוהה שלו. לאורך כל השנים שאני כתב צבאי, יותר פעמים יצאתי מסרט מאשר השלמתי סרט.
זה שווה?
יש גם צדדים שמפצים – העניין והאקשן. בסוף להיות עיתונאי באמת זה בא מהנשמה, זה לא מקצוע משרדי, ומי שזה לא בא לו מהבטן לא באמת יעשה את זה.
אמיר בר שלום (ערוץ 1) – "החוויה הכי לא נעימה? כשצלף החליט להוריד את הקצין שעמד לידי ולא אותי"
גיל: 42
רקע צבאי: מ"פ בגבעתי. עברתי היתקלויות בלבנון. הספקתי להיות בצור ב-1984, לפני הנסיגה לקו הסגול.
מילואים: קצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר בפיקוד מרכז. אני לא חייב ללכת למילואים, אבל אני עושה מילואים בשביל עצמי.
דרגה: רב סרן.
מה התכונות החשובות ביותר לכתב צבאי?
קור רוח. שזה אומר גם אומץ לב כשיורים עליך, וגם – לא לרוץ מיד לשדר כל מה שאתה יודע, כי יש לזה פוטנציאל נזק אדיר. לדוגמא: "חילופי אש קשים בג'בליה". אני מעדיף לא להשתמש במונח שיכול לרמוז שיש נפגעים.
איפה ראית הכי הרבה אקשן?
לא חסר. בכניסה האחרונה לעזה ראו במצלמה אובייקטיבית חוליה שהתקרבה לטנק וירו בה – חוליה שהיתה 300 מטרים מאתנו. צילמתי פעם חיסול של מחבל מתאבד בחאן יונס. בציר פילדלפי נתקעתי עם פינקי בבית בלי גג כשצלפים יושבים עלינו – היה צריך להביא מחלקת טנקים שיוציאו אותנו משם. החוויה הכי לא נעימה אולי היתה כשצלף החליט להוריד את הקצין שעומד לידי ולא אותי. אגב, להיכנס לעזה זה הרבה פחות מפחיד מאשר לשדר בשטח פתוח, כשאתה לא יודע איפה תיפול הרקטה.
איך זה משפיע על החיים הפרטיים?
כל אדם נשוי יבין את המשפט הבא – כשאתה אומר לאשתך: בוקר טוב, אני נעלם לשלושה שבועות.