גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
גיורא אבן, אלוף העולם בהפלת מטוסי סילון|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן

כשחבריו הטייסים חזרו מעוד קרב אווירי מוצלח והפילו לראשונה בחייהם מטוס קרב מצרי או סורי, הם נהגו לחגוג בטיסה נמוכה מעל הבסיס ולקנח באקרובטיקה אווירית של כמה גלגולים ופתיחת בקבוק שמפניה. חלק אפילו קיבלו בזמנו טיסות חינם באל-על, חופשות בבתי מלון והטבות שונות.

אלוף משנה גיורא אבן, לשעבר אפשטיין, לא חגג את ההפלה הראשונה שלו. לא בגלגולים, לא בטיסה נמוכה ולא בשמפניה. "זה היה מטוס סוחוי 7 מצרי במלחמת ששת הימים", הוא מספר. "זה היה בהחלט אירוע מיוחד בשבילי, אבל לא הרגשתי צורך לחגוג. הציפייה ממני כטייס קרב הייתה להפיל מטוס אויב. אחרי אף אחד מ-17 המטוסים שהפלתי לא חגגתי".

אני שואל על הפעם ההיא שהפיל שמונה מיגים בתוך 30 שעות. בכל זאת, ראוי לפחות להרמת כוסית. "גם אז לא חגגתי, ואני חייב לומר שלא הייתי מותש מבחינה פיזית או נפשית", הוא אומר. "מה שכן, אני זוכר שבקושי יכולתי לקום ממושב הטייס".

אבן הוא פייטר. זה חלק מהאישיות. האיש הפיל לא רק מטוסים, אל גם כמה קירות בדרך להפוך מהצנחן שצה"ל עשה ממנו לטייס שהוא תמיד רצה להיות. "אתה יודע מה, הרבה יותר קל להפיל מטוס אויב מאשר להילחם במערכת. אבל יש לי תכונה חשובה אחת: כשיש לי מטרה, אני לא מוותר ולא מרפה עד שאני משיג אותה. אני תמיד נלחם עד הכדור האחרון ועד הליטר האחרון".

פעם טייס

גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
גיורא כילד, לצד הוריו בקיבוץ נגבה. כבר בילדות ידע שהוא רוצה להיות טייס קרב|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן


אבן נולד בקיבוץ נגבה, וכבר בילדותו ידע אבן שהוא רוצה להיות טייס קרב. הוא בלע ספרים על תולדות התעופה ובעיקר על הקרבות האוויריים במלחמת העולם השנייה. בתיכון התנדב לגדנ"ע סיירים בקיבוץ גבעת ברנר, וכשראה את המטוסים מבסיס חצור חולפים מעל הקיבוץ הבין שהייעוד שלו הוא להיות טייס קרב. "טייסי הבסיס היו מתאמנים במרחב האווירי של הקיבוץ", הוא נזכר. "היה גם מקרה של מטוס מוסקיטו שהתרסק מעל הקיבוץ, אבל אני כבר הבנתי שלטוס זה מה שאני רוצה".

אבן עבר בהצלחה את המיונים לקורס טיס, אבל מלחמת קדש שפרצה ב-1956 קטעה את הקורס והוא נשלח יחד עם חבריו לחמש מטוסים בבסיס. בית הספר לטיסה נסגר וכל המדריכים שהיו טייסים נשלחו לחזית. כשביקש לחזור לקורס נאמר לאבן שהוועדה הרפואית לא מאפשרת לו להיות טייס, אבל הוא כן יוכל לשרת בכל יחידה קרבית אחרת. הסיבה הרפואית מעולם לא נמסרה לו ותיקו הרפואי נותר חסוי.

אבן שירת כלוחם בצנחנים (גדוד 890), עבר קורס מ"כים והתנדב כמדריך בבית ספר צניחה של צה"ל, "בגלל שהנושא האווירי היה עמוק בעורקים שלי. זה משך אותי. בתוך תוכי ידעתי שאני לא מוותר על הגשמת החלום להיות טייס קרב".

גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
במהלך שירותו בצנחנים. "בתוך תוכי ידעתי שאני לא מוותר על הגשמת החלום להיות טייס"|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן

ב-1959 השתחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ, עבד בדיר ובחקלאות. ב-1961 חזר לשלושה חודשי מילואים בתנאי קבע כמדריך צניחה. בין השאר אימנו הוא וחבריו את המשמר הנשיאותי של קיסר אתיופיה, היילה סילאסי. "אימנו אותם בארץ ובאתיופיה וזכינו ללחוץ את ידו של הקיסר. בשנים ההן השתתפתי גם באליפויות עולם בצניחות (ברזומה שלו יש כ-700 צניחות – ש.א)".

בין לבין יצא אבן למלחמה בוועדה הרפואית שפסלה אותו. לאחר שפנה לבכירי חיל האוויר - בהם מי שישמשו בהמשך כמפקדי החייל, מוטי הוד ועזר ויצמן - הוחלט להעביר את תיקו הרפואי לבדיקה של קרדיולוג מומחה בארה"ב. הוא עבר שורה של בדיקות א.ק.ג מעמיקות ונקבע חד משמעית כי אין מניעה שיהיה טייס קרב.

"באותם ימים לא ישב בוועדה הרפואית קרדיולוג אלא רק רופא שחרץ גורלות", אומר אבן. "אני החלטתי שאני לא מקבל את הדין והופך עולמות. התברר שהלב שלי הוא ספורטיבי, מוגדל, לא סטנדרטי. הדופק נמוך גם היום. כשהמומחה קבע שאני כשיר להיות טייס קרב הייתי על גג העולם".

איך לעצבן את ויצמן

בגיל 24 מצא את עצמו אבן שוב בקורס טיס, והפעם הוא סיים אותו בהצטיינות. עם סיומו שמע ששובץ לשרת כטייס מסוקים ולא כטייס קרב - ושוב יצא למלחמה. "כשאמרו 'טייס מסוקים' ירדו לי המים", הולך אבן על דימוי לא שגרתי. "הייתי בקרשים. הרי סיימתי קורס טייס בהצטיינות, זה לא היה הגיוני. החלטתי לערער על ההחלטה, אבל אמרו לי שיש יותר מדי טייסי קרב ושבינתיים אהיה טייס מסוקים בטייסת 124'".

אבן פנה למפקד החיל דאז, עזר ויצמן, ושטח בפניו את טענותיו. ויצמן היה קשוב מאוד לסגן הצעיר והבטיח לתת לו תשובה. "למחרת ויצמן התקשר אליי ואמר לי: 'יא חתיכת חרא. לא ישנתי בגללך כל הלילה. תאסוף את החפצים שלך ולך לטייסת קרב, שיותר לא אשמע ממך', וטרק לי את הטלפון. הייתי בעננים מרוב שמחה. הצלחתי להיות טייס קרב אחרי שבע שנים של מאבק. יש כאלה שהיו מתייאשים ומרימים ידיים, אבל לא אני".

מפקד טייסת המסוקים שסירב לוותר על הטייס המצטיין נאלץ בלית ברירה לקבל את רוע הגזרה. בתחילה שובץ אבן לטייסת סופר-מיסטר ולאחר מכן שודרג למיראז' 3 - טייסת בפיקודו של תא"ל במיל' רן פקר. את ההפלה הראשונה שלו, הסוחוי 7 המצרי, רשם ביומה השני של מלחמת ששת הימים.

>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו

"בששת הימים לא היו הרבה קרבות אוויר-אוויר", אומר אבן, "והאמת היא שקצת התרגשתי. זה היה קרב קצר, ובסופו יריתי צרור קטן שחדר למנוע. היה פיצוץ אדיר והמטוס המצרי צלל לאדמה".

במלחמת ההתשה הפיל אבן ארבעה מטוסי קרב מצריים: שני מיג 21, סוחוי 7 ומיג 17. במלחמת יום כיפור שימש כראש מדור במחלקת מבצעים בחיל האוויר; זה היה תפקיד מטה, ואבן חובב האקשן לא התכוון לשבת בחיבוק ידיים. "ביקשתי לחזור לטייסת ולסייע בקרב האווירי. איימתי שאם לא יתנו לי אני עורק, אז הסכימו שאצא לקרבות", הוא אומר.

גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
לצד מטוס הנשר עליו טס במלחמת יום כיפור|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן

אבן צורף לטייסת 101. הוא טס במטוס נשר, שדרוג של התעשייה האווירית למיראז' 5 שצרפת סירבה לספק לישראל לאחר שהטילה עליה אמברגו נשק. עד לסיום המלחמה הספיקו אבן והנשר שלו להפיל 11 מטוסי קרב ומסוק אחד.

מי נגד מיג

זה התחיל ב-18 באוקטובר, כשאבן הפיל מסוק מי-8 מצרי סמוך לתעלה. למחרת הוא הפיל שלושה מטוסי סוחוי, 7 ו-20. המטרה של מטוסי הקרב הייתה לחסל את סוללות הטילים המצריות ובמקביל לסייע לכוחות צה"ל לצלוח את התעלה בלי להיות חשופים לירי של מטוסי קרב מצריים.

גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
בסיום שירותו הצבאי, גיורא העניק את כנפי הצניחה שלו לעזר ויצמן, דאז נשיא המדינה, כאות תודה על עזרתו|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן

ב-30 שעות אבן הפיל שמונה מטוסי מיג 21 בירי טילי שפריר וכדורים. לא פעם מצא את עצמו לבד מול כמה טייסים מצריים. "עשינו פטרול מול התעלה, השמש עמדה לשקוע, ופתאום אנחנו מקבלים הודעה שיש תקיפה ב'חצר' - מקום ההתכנסות של כוחות צה"ל שהיו אמורים לחצות את התעלה. היינו עשרה מטוסי נשר מול 20 מטוסי מיג 21, וככה יצא שב-30 שעות הפלתי שמונה מיגים. לא הרגשתי שעשיתי שום דבר מיוחד".

על קרב מול עשרה מטוסי מיג 21 סיפר אבן לאתר חיל האוויר: "ליתר המטוסים נגמר הדלק או שהתגלו בהם בעיות והם חזרו לבסיס. נשארתי לבד, אבל מה, נשארו עוד איזה חמישה זוגות של מיגים. תוך כדי איסוף המהירות הייתי פונה כך שלא יוכלו לשגר טיל. ברגע שהם התקרבו לטווח התותחים - שברתי, נתתי להם לחלוף קדימה וניסיתי לתפוס אותם. כל מה שיכולתי לעשות זה להתכווץ בתא הטייס. כך זה נמשך כל כמה דקות. באמצע הספקתי להפיל אחד ולאט המספר שלהם הלך וירד".

גיורא אבן (צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן)
מקבל את עיטור המופת|צילום: רפרודוקציה: שמעון איפרגן

בחיל האוויר כינו את אבן "עיני נץ" בגלל היכולת הנדירה שלו לזהות מטוס ממרחק 40 ק"מ. "אני לא חושב שיש לאיזה טייס בעולם ראייה כזו. אבל, האמת - זה נותן לך יתרון קטן בפתיחת הקרב, כלומר זמן לתכנן אותו. לא יותר מזה".

אז מה כן הפך אותו לאלוף צה"ל בהפלת מטוסים? למה דווקא הוא נחשב לאלוף העולם במקצה הספציפי של הפלת מטוסי סילון? "יש לי כמה תכונות אישיות בולטות: אני לא מפחד משום דבר, זה לא קיים אצלי בכלל. אני גם בלתי לחיץ. יש לי קור רוח נדיר ואני לא מתרגז, לא נעלב. ובתוך תוכי יש לי ג'ולה מפלדה".

"מופת לכל הטייסים"

אבן, 78, הוא אב לשלושה וסב לשבעה. בטייסת הכיר את אשתו שרה, שהייתה פקידת מבצעים. אני שואל אותו מה נשתנה מאז הימים שנגע בשמים, ואבן משיב: "מבחינה טכנית, הטייסים של היום טובים יותר. כמובן שיש להם יותר אמצעים משוכללים וחדישים. מבחינת יכולת תמרון, אני ממש לא יודע להגיד לך".

גיורא אבן (צילום:  שמעון איפרגן.)
כיום. "הטייסים של היום טובים יותר"|צילום: שמעון איפרגן.

במאי 1975 קיבל אבן את עיטור המופת מהרמטכ"ל דאז, מוטה גור ז"ל. "באומץ ליבו שימש מופת לכל הטייסים" נאמר בנימוקים להענקת העיטור. ב-1977 פרש מחיל האוויר, מונה כטייס בחברת אל על וקיבל מינוי של מפקד טייסת מילואים. עדיין צורם לו שאלוף חיל האוויר דאז, דוד עברי, מנע מטייסת המיראז'ים שלו להשתתף במלחמת לבנון.

ב-1997 טס אבן בפעם האחרונה ופרש סופית מחיל האוויר. הרקורד שלו בחיל: כ-9,000 גיחות בכ-5,000 שעות טיסה. כל זה, וג'ולה מפלדה.