הימים שקדמו שקדמו למבצע חומת מגן היו רוחשים בפעילות מבצעית ולחימה בלתי פוסקת. הפיגועים, הדאגה לחיילים שבחזית, נוכחות החיילים במרכזי הערים והאימה היו נחלת חלקם של כל אזרחי המדינה.
באותם ימים סרן טל, היום קצין האמל"ח של שייטת 13, היה לוחם בשייטת ונלחם בקרבות קשים אשר נצרבו בזיכרון. עשר שנים אחרי סרן טל עדיין נלחם, אך הפעם נוספה לו חזית חדשה - דעת הקהל העולמית. הערב (ג') טל ישתתף בדינר של ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שם הוא יתרום את חלקו לייצוג של צה"ל, אך רגע לפני שהוא עלה על המטוס ביום ראשון, הוא סיפר לנו על התקופה הכי קשה בשירות הצבאי שלו – ועל התקרית שהוא לא ישכח לעולם.
"ניהלנו לחימה מטווח אפס"
"השירות שלי התחיל בשייטת 13 בשנת 1997. התגייסתי ישר לשייטת בתקופת טרום היציאה מלבנון. הייתי בשירות סדיר כלוחם ואז נכנסתי לתקופה העמוסה של האינתיפאדה השנייה עד תחילת שנת 2003", הוא מספר. "בחומת מגן נדרשנו להיכנס בראש חץ לפני כולם. אנחנו היינו הצוות הראשון שנכנס לג'נין על מנת לנקות את הכבישים הראשיים כדי שכולם יוכלו להיכנס. נכנסנו לג'נין וניהלנו במשך שלושה שבועות לחימה רציפה. בסוף תקופת חומת מגן, אחרי היציאה מג'נין נהרג חבר לצוות שלי, ניר קריצ'מן, בעצירה בא-שימליה בהתקלות עם מחבלים מטווח אפס".
את האירוע הזה, האירוע שבו קלט בפעם הראשונה כמה הוא פגיע כלוחם קומנדו הוא לא ישכח לעולם. "הלכנו למבצע לאיתור המבוקשים. ידענו שיש שני חבר'ה מאוד בכירים, ידענו שהם באזור. ביצענו סריקות ממש באור יום. הלכנו בסוג של יישור קו על מנת לסרוק כמה שיותר טוב ובצורה אחידה. ניר נתקל במחבלים פנים אל פנים בטווח אפס. הם יצאו מאחורי המחסה. אני זוכר את המחבל יורה לו כדור בראש. ניר נופל. לקח לנו שניה או שתיים להתאפס על עצמנו".
זוהי לא ההתקלות הראשונה של טל עם מחבלים והוא כבר מתורגל בפעילויות מהסוג הזה, אבל זו הפעם הראשונה שהוא רואה חבר נופל בקרב ומבין שהוא לא כל יכול. "פתאום קופץ עליך חמוש. רואים שהוא לוחם מיומן שזה לא אדם שיצא הרגע מהבית. הוא ידע להתכונן. היו שם לוחמים מחופרים. ניהלנו איתם לחימה מטווח אפס. למזלנו לא היו עוד הרוגים, על אף שנפל רימון הוא לא התפוצץ. הצלחנו להרוג את שני המחבלים. לצערי הרב בתקרית הזו איבדנו את ניר".
טל מספר שמלבד התקרית הזאת הוא מצא את עצמו לא מעט תחת אש, אבל זו הפעם הראשונה שהוא ראה חבר נהרג. "זו הפעם הראשונה שהרגשנו באמת פגיעים".
להראות את התמונה האמיתית לעולם
בשנת 2003, אחרי שש שנים על מדים, טל משתחרר ונוסע יחד עם חבר מהיחידה לטיול של אחרי השירות הצבאי בניו זילנד ובאוסטרליה. בניו זילנד הוא נקלע שוב לקרב מטווח קרוב – הפעם על מזבח ההסברה הישראלית. "נקלענו שם לאיזה כנס של המאורים (הילידים המקומיים בניו זילנד) שהשוו את עצמם לפלסטינים", הוא מספר. "זה שיגע אותי. הייתי חייב להגיד משהו. היה שם מישהו שצעק עם דגלי פלסטין. בסוף הלכנו אליו ואמרנו לו שעל פי מה שהוא אמר, הוא בחיים לא קרא ויקיפדיה. הצענו לו שישמע את הדעה שלנו. בוא, שמע קצת עובדות, קצת היסטוריה. הוא לא רצה לשמוע. הוא היה אנטי. זה היה אירוע ההסברה הראשון שלי בחו"ל. אבל לא יצא לי לעשות משהו רשמי".
לאחר הטיול, טל חוזר ארצה ונרשם ללימודים אקדמאים. הוא לומד לתואר הראשון בממשל תוך התמחות בטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה ולתואר שני בביטחון לאומי ובדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב. "במהלך התואר הראשון עבדתי באסדת הגז ים טתיס. במהלך התואר השני עבדתי בחברת בת של רפאל. בין לבין, ניהלתי מסעדה. ניהול", מציין טל, "זה כמו פיקוד".
במהלך הלימודים, טל בוחר לקחת חלק פעיל בארגון Stand with Us – ארגון הסברה סטודנטיאלי בעל שלוחות בכל העולם הפועל באופן משמעותי מול מובילי דעת קהל בעולם כולו. "לצד השני לא הכל ברור. היה לי חשוב להסביר את זה ולהראות את התמונה כמו שאני רואה אותה ולא איך שאחרים רואים אותה, איך אני חוויתי את זה על הבשר שלי. ב-Stand with Us יש כל שנה אירוע מרכזי שזה הכנס בהרצליה שהוא מאוד גדול שמביאים אליו אנשים מכל העולם. שם לא יצא לי לדבר כי דוברים שם אנשים בדרג של ראש הממשלה ושר הביטחון. בכנס יש גם שיחות בחדרים צדדים שאנשים מביעים את בהן את הדעות שלהם ואיך הם מרגישים מול המציאות במזרח התיכון. אתה מקשיב גם אם זה דעות שלא נעים לשמוע אותם. חשוב לשמוע ולהבין את התמונה המלאה. זה הדברים שמשפיעים עליך. זה הדיונים הקטנים שעשינו בינינו והמיילים ששלחנו. אלו בעיקר האירועים שהשפיעו עלי בהיבט ההסברתי".
בשנת 2009, טל מקבל טלפון מהצבא. הפעם לא בשביל מילואים, ההצעה הפעם היא לחזור לשירות סדיר ולפקד על יחידת סנפיר בעיר אילת. "חשבתי על זה. הייתי כבר במקום אחר בחיים. הייתי נשוי עם ילדים, אבל עדיין ראיתי בזה משהו חשוב, ראיתי בזה אתגר. זה משהו שרציתי. אני בוגר פנימייה צבאית זה זורם בתוכי כבר מגיל צעיר, אז אני מאוד שמח שחזרתי". לאחר השירות באילת, טל חוזר לשייטת 13 כקצין אמל"ח, במסגרת תפקידו הוא מאפיין, ובוחן את האמצעים שלוחמי השייטת נדרשים לעשות בהם שימוש.
"הולך להגיד תודה ולאנשים שנותנים לנו כוח להמשיך"
אך תפקידו של טל בתחום ההסברה לא תם. האירוע בו ישתתף הערב הוא אירוע ההסברה השני בחשיבותו של ידידי צה"ל בארצות הברית, FIDF. מדובר באירוע גאלה בהשתתפות בכירי הקהילה היהודית, שחקנים ובכירים בתעשיית הבידור בהוליווד ומובילי דעת קהל מהחוף המערבי. טל יהיה בן 30 החיילים והקצינים שייקחו חלק באירוע המיוחד.
"מעבר מלספר על עצמי, אני הולך להגיד להם את ההערכה שלי למה שהם עושים. על הכוח שהם נותנים ללוחמים ולחיילים. לתת את ההערכה הכנה והמלאה לפעילות והתמיכה שלהם. זה המסר שאני רוצה להעביר לאותם האנשים שרואים אותנו בתור החבר'ה ששומרים על המדינה. זה לא טריוויאלי כל מה שהם עושים. זה יפה ומכובד ועושה טוב בלב לדעת שאנשים מאות קילומטרים ממך שרוצים שיהיה לך ולחיילים שלך טוב ושיהיה לך כוח מנטלי ונפשי מהמדינה. להגיד תודה".
טל מספר שבמסגרת האירוע הוא גם יבקר בבתי ספר שונים בלוס אנג'לס וידבר שם עם החבר'ה הצעירים – "שלא כל כך יודעים מה זה חייל ישראלי. בסופו של דבר מגיעים משם לא מעט אנשים שמגיעים לשרת כחיילים בודדים. אולי נצליח להביא חייל או שניים להתגייס לכאן".