הפקודות בצבא הבריטי, מתייחסות לכללי הטקס באופן קפדני מאוד ומכילות סייגים מפורטים מאוד באשר להתנהלות היומיומית של החיילים. מסכת פקודות שלמה מתייחסת לאופן הצעידה של חיילים במסדר, כאשר חלק מהפקודות מתייחסת לעניין המגדר – באיזה חלק מהמסדר יצעדו נשים ובאיזה האופן. הבריטים פסקו באופן פדנטי, שאורך צעד של אישה במסדר, בגלל השוני האנטומי מגברים, תהיה באורך של 68 ס"מ (לעומת גברים שנדרשים לעשות צעדים באורך של 73 ס"מ). עוד נקבע כי מהסיבה הזו, שהשורה הראשונה במצעדים תהיה שמורה לנשים כדי שאלו יכתיבו את קצב ההליכה במסדרים שגם נשים וגם גברים יכולים לעמוד בו.
שלוש נשים ששירתו בעבר בחיל האוויר המלכותי הבריטי, סיימו השבוע מאבק ארוך, קשה ומייגע במסגרת תביעה שהגישו לפני חמש שנים ובה טענו כי אולצו לצעוד המשך כמה שבועות יחד עם הגברים בשורות מעורבות ובצעדים זהים לאלו הנשרשים מגברים כשהן נושאות משקלים עצומים על גבן, כמובן שבניגוד לפקודות. השלושה טענו כי כתוצאה מכך סבלו מפציעות שונות בעמוד השדרה ובאגן. התביעה הסתיימה בפיצוי של 100 אלף פאונד לכל אחת מהן - יותר מחצי מיליון שקלים. הסכום הוא כפיצוי על אבדן כושר עבודה בתשע השנים שלאחר הפציעה וכן על תשלומי הפנסיה לאותן השנים.
אחת מהנשים הללו היא טרייסי דיוויס (29). טרייסי התגייסה בשנת 2006 כשהיא הייתה בת 22 בכוונה לשרת כפקחית טיסה. למרות שהתפקיד שיועד לה הוא תפקיד משרדי, היא נדרשה לעבור אימוני שדה, ביניהם גם אימוני הצעידה. אחרי תשעה שבועות בהכשרה, היא סבלה מכאבים קשים עד כדי כך שלא הצליחה להתלבש בכוחות עצמה.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
"הגברים היו גבוהים מאוד, אז הייתי צריכה להגביר את הצעדים שלי מאוד". היא משתפת. "כשהתחילו הכאבים באגן, אמרו לי להמשיך ללכת בכל זאת. סמכתי על החובשים שידעו יותר טוב ממני מה טוב בשבילי, אבל בסופו של דבר, לא יכולתי לשאת עוד ומיררתי בבכי. צילום רנטגן מצא שסבלתי מארבעה שברי מאמץ בעמוד השדרה". טרייסי מספרת שהיא נשלחה הביתה לחופשת מחלה כשהיא נעה על קביים, תקופת ההחלמה שלה התארכה מאוד ובסופו של דבר היא שוחררה לאחר כשנתיים על סעיף רפואי.
כדי לכסות את עלות הטיפול הרפואי היא קיבלה מהצבא באותם הימים 3,000 פאונד, אלא שמאוחר יותר היא החליטה לדרוש גם פיצויים על אבדן כושר העבודה שהסבה לה הפציעה ושכרה עורך דין על מנת שייצג אותה מול המדינה בתביעה. הקו המרכזי של ההגנה היה שהבנות הגזימו והחצינו מאוד את הסימפטומים של הפציעות שלהן כדי להעלות את גובה הפיצויים. אולם, לאחר חמש שנים מייגעות, קבע בית המשפט שהפציעות שלה נגרמו כתוצאה מכשל של הצבא ושהיא ושתי חברותיה זכאיות לפיצויים שהן דרשו. הכאבים, כך היא מספרת, חלפו רק לאחר כמה שנים, אבל השפיעו עליה לא מעט שנים קודם לכן.
בממלכה נשמעה לא מעט ביקורת על הפיצוי הגבוה שקיבלו הנשים – פיצוי הגבוה יותר מפיצוי שמקבל חייל שנפצע מירי באפגניסטן. הביקורת נסבה בעיקר סביב העובדה שתקציב הביטחון בממלכה צומצם מאוד בשנים האחרונות.
אותן הנשים בכל אופן, עשו היסטוריה, למען כל שאר הנשים שיצעדו אחריהן, למען הסר ספק, בצעדים שלא יעלו על 68 ס"מ.