ב-17 באוגוסט 2007 הכריז ולדימיר פוטין, שחזר בחודש מאי האחרון להיות נשיא רוסיה, שמפציצים של חיל האוויר הרוסי יחזרו לטוס ברחבי העולם. פוטין ציין שחיל האוויר יחזור למצב של כוננות קרבית, זאת אחרי שטיסות אלו הופסקו ב-1991 כאשר התפרקה ברית המועצות. חודש אחרי ההכרזה התקרבו זוג מפציצים מסוג טופולוב 95 לקנדה. בתגובה, חיל האוויר הקנדי הזניק מטוסי קרב שאילצו אותם להתרחק. לאחר אותה תקרית אמר מפקד חיל האוויר של קנדה, גנרל אנגוס ווט: "מדובר באתגר ותיק שחזר". ואכן, דיווחים מהתקשורת העולמית מספרים על כך שספינות הצי הרוסי ומטוסי סיור והפצצה מסיירים ממש כמו בימי המלחמה הקרה בסמוך לבריטניה, נורבגיה ארה"ב – ולאחרונה גם חזרו לחלקו המזרחי של הים התיכון.
המסר ברור: רוסיה בהנהגתו של פוטין רוצה לחזור לימים בהם הייתה מעצמה עולמית. לצורך כך היא מעלה באופן משמעותי את תקציב הביטחון – זאת למרות המצב הכלכלי – ומייצרת כלי נשק חדשים שנחשבים למתקדמים. החזרה של רוסיה משפיעה גם על מדינת ישראל הקטנה וזאת משום שהרוסים רואים במזרח התיכון מקום דרכו הם יכולים לבסס את ההגמוניה שלהם; מלבד העובדה שלרוסים יש אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים, המזרח התיכון משמש כנקודת לחץ רגישה על ארה"ב. לאמריקאים יש באזור זה התחייבות צבאית וכלכלית שכוללת את מקורות הנפט, העימות מול אירן, המלחמה באפגניסטן והסכסוך הפלסטיני-ישראלי. ההיגיון הרוסי אומר ששימוש באמצעי לחץ במזרח התיכון יסייע להם לשלוט בהתנהלות של ארה"ב באזורים אחרים, ובמיוחד במדינות ברית המועצות לשעבר.
ייצור נשק חדש ומכירה לכל המרבה במחיר
התחום שבו המדיניות הרוסית נראית לעין יותר מכל דבר אחר זה התחום הצבאי. בעשור הראשון להתפרקות ברית המועצות היה מצבו של הצבא הרוסי גרוע, בלשון המעטה. חיילים לא קיבלו משכורות, הצבא היה רווי בשחיתות ובחוסר יעילות, האמצעים לא תוחזקו והמורל היה בשפל. הדברים השתנו מאז. למרות שביחס לתקציב האמריקאי (500 מיליארד דולר) התקציב הרוסי קטן, ניתן לראות שבחמש שנים האחרונות הוא עלה בעשרות אחוזים ועל פי הגארדיאן הוא עומד השנה על 72 מיליארד דולר. הרוסים כבר עקפו בתחום הזה את צרפת ובריטניה והם מתכננים בשנים הקרובות להעלות את התקציב בעוד 53 אחוזים.
לרוסים יש את כמות הטנקים הגדולה בעולם, כ-20 אלף טנקים, ולמרות ש-30 עד 40 אחוז מהם מושבתים מסיבות של תחזוקה לקויה, עדיין יש בידם כמות אדירה שבהחלט הופכת את חיל השריון הרוסי למעצמה. הטנקים הרוסיים, בעיקר ה-T-90 שנכנסו לשירות בתחילת שנות ה-2000, הוכחו כבעלי עבירות ומיגון גבוהים במהלך המלחמה בצ'צ'ניה והמערכה מול גאורגיה. ברוסיה גם עובדים על אב טיפוס חדש, T-95, שנועד להיות טנק העתיד של הצבא, אם כי הפרויקט הזה תקוע כבר שנים ארוכות מסיבות תקציביות. כל הטנקים המיוצרים ברוסיה, אגב, נמכרים למדינות רבות בתמורה למטבע זר שהכלכלה הרוסית זקוקה לו נואשות.
חיל האוויר הרוסי, שנחשב שני בגודלו בעולם, מפעיל יותר מ-3,000 מטוסים מהם כמה מאות מטוסי מיג 29 וסוחוי 27, ששווים ביכולתם למטוסי ה-F-15 וה-F-16. בימים אלו עובדים שם על ייצור עוד מטוסי תקיפה מסוג סוחוי 35, וכן על החמקן הרוסי החדש T-50. החשש הגדול הוא שמטוס זה יגיע למדינות עוינות לישראל, כמו למשל אירן.
על פי ה-Janes הרוסים מתכננים להכניס עוד מספר שיפורים ביחידות הצבא השונות, ביניהם הכנסה לשירות של עוד צוללות גרעיניות עם יכולת לשגר טילים בליסטיים. כמו כן בצבא רוסיה מתכננים להגדיל את כמות טילי הנ"מ S-300 והדגם המתקדם יותר S-400 – מערכות קטלניות נגד מטוסים שמדאיגות מאוד את מערכת הביטחון בישראל. המערכות נמכרו בעבר למדינות כמו טורקיה, אלג'יריה, לוב וכנראה שהגיעו גם לאירן.
במאמר של חוקרי המכון למחקרים אסטרטגיים, צבי מגן, יפתח שפיר ואולנה מלדבסקי נכתב ש"רוסיה בונה מחדש את מעמדה באזור, תוך כדי יזום הסכמים להספקת נשק לשחקנים מקומיים". לדברי החוקרים, "דוגמאות לכך שהשיקול המדיני של רוסיה זה השיקול הדומיננטי במזרח התיכון זה הנכונות לספק נשק לרשות הפלסטינית (50 נגמ"שים) או מסוקי קרב חינם אין כסף ללבנון". על פי החוקרים הרווח הרוסי לא יהיה הכספי כי אם הנוכחות צבאית פיזית באותם יעדים. רוסיה מוכרת נשק במיליארדים למדינות ציר הרשע כמו אירן וסוריה אך גם למדינות כמו מצרים ונסיכויות המפרץ.
לא רוצים להיתפס כחלשים
מלחמת האזרחים בסוריה מציגה באופן הברור ביותר את דרכי הפעולה של הרוסים, כמו גם את כך שברוסיה פועלים רק על פי האינטרס של רוסיה. ישנה תחושה של חזרה לימי המלחמה הקרה, לאחר שהרוסים וארה"ב מחליפים בניהם האשמות על בסיס יומי בכל הקשור למצב בסוריה. חשוב לזכור שמלבד העובדה שסוריה היא בעלת ברית מסורתית, הרוסים מחזיקים כוח צבאי בנמל טרטוס בסוריה. משם הם מוציאים ספינות שמפגינות נוכחות בים התיכון, מפעילים בסיס מודיעין, ומשתמשים בנמל כנקודת מעבר לאמצעי לחימה שהם מוכרים.
ב-6 למאי התפרסם מאמר בעיתון הרוסי "Nezavisimaya gazeta" ובו חשפו גורמים במשרד ההגנה הרוסי תכנית חדשה של הפעלת כוחות צבא רוסיה ביעדים שונים בעולם, כולל בסוריה. לפי העיתון יחידות צבא החלו לתרגל משימות לאכיפה שלום במדינות זרות, ולפי מתווה האימונים עולה שפעילות הצבא להשכנת שלום תהיה משולבת בלחימה. הדיביזיה המוטסת ה-76 של צבא רוסיה תרגלה תרחישים של השכנת שלום בסוריה, יחידות של ה "ספצנאז" תרגלו לחימה ופעילות בזירה הסורית ולאחרונה הפליגו שתי ספינות, "ניקולאי פילצ'נקוב" ו"צזאר קוניקוב", לכיוון נמל טרטוס. על הספינות יש מספר נחתים שאמורים להישאר בסוריה ו-12 טנקים. גורמים ברוסיה מסבירים את העמידה לימינו של אסאד בכך שבעבר האמריקאים עשו כרצונם במדינות כמו יוגוסלביה, עיראק, אפגניסטן ולוב. אי עמידה לצידה של סוריה ייתפס בעולם (ע"פ הרוסים) כחולשה.
תחום נוסף שמשפיע על ישראל זה ההתקרבות של הרוסים לחיזבאללה ולחמאס. כבר בשנת 2010 הם חיזקו את הקשרים שלהם עם חמאס, ובצורה פחות גלויה גם עם חיזבאללה. מלבד הניסיון העקר שלהם ליצור פה תהליך שלום שימתג אותם כמעצמה, רוסיה מעוניינת לחזק את מעמדה בעולם המוסלמי, בין השאר באמצעות חיזוק הקשרים עם חמאס וחיזבאללה. רק נזכיר שמרבית הנשק שספג צה"ל בלבנון השנייה היה מתוצרת רוסית, כולל טילי נ"ט קטלניים מסוג קורנט.
דרכי פעולה שרואים רק ברוסיה
למרות שהאוריינטציה הרוסית במזה"ת היא פרו ערבית, וכפועל יוצא אנטי ישראלית, כשהאינטרס הרוסי מצדיק זאת הם יעזרו למדינת ישראל במקביל לסיוע שהם נותנים לאויבים שלה. כאשר פרצה המלחמה השנייה בצ'צ'ניה פנו הרוסים לישראל בכדי שזו תעביר לה מהניסיון שלה בלחימה בטרור. מדינת ישראל הייתה מהיחידות בעולם שתמכו בלחימה של רוסיה נגד הטרור הצ'צ'ני.
כשצריך הרוסים יודעים ללכת רחוק יותר, או כך לפחות עולה ממסמך של ויקיליקס שדלף בתחילת השנה. על פי המסמך שמקורו באחד מגופי המודיעין של ארה"ב, בשנת 2008 נחתמה עסקה סודית בין רוסיה לישראל. במסגרת אותה עסקה מדינת ישראל העבירה לרוסיה את הקודים של הכטב"מים שישראל מכרה לגאורגיה. הרוסים העבירו בתמורה את הקודים של מערכות ההגנה שמכרו לאירן.
בשנת 2008 ביקר בישראל לאוניד מלמד, מנכ"ל חברת הננו-טכנולוגיה "רוס-נאנו". לדבריו "ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום ההיי-טק בכלל ובתחום נאנו-טכנולוגיות בפרט, והעובדה שמחצית מהמומחים הישראלים בתחומים אלו הינם דוברי השפה הרוסית, הרי שישראל הופכת מבחינתנו לשותף טבעי". לא מעט מידע טכנולוגי מוחלף בין המדינות, למורת רוחה של ארה"ב. על פי המכון ליצוא היקף המסחר בין ישראל לרוסיה, נכון לשנת 2011, עומד על 2 מיליארד דולר.
רוסיה עדיין רחוקה מלהיות המעצמה המאיימת והמשפיעה שהייתה בתקופת ברית המועצות, אולם בתקופה שנחשבת לקצרה הצליח ולדימיר פוטין להחזיר את רוסיה ממדינה על סף התפרקות למעצמה עולה שתופסת את מרכז הבמה העולמית. למרות שהצבא הרוסי עדיין סובל מתחזוקה לקויה ומחסור חמור באמצעים חדשים, מצבו השתפר פלאים בשנים האחרונות וכפי שזה נראה המגמה רק תתחזק. ההשקעה בצבא החזירה את רוסיה כגורם משפיע בכפר הגלובלי ופוטין עושה הכל בכדי להחזיר לרוסים את הגאווה הלאומית, לרוב על חשבון החולשות של ארה"ב. כפי שזה נראה רוסיה תמשיך להגדיל את ההשפעה שלה במזה"ת באמצעים צבאיים ופוליטיים בעיקר בשל המאבק מול ארה"ב. פעילות זו מעלה באופן משמעותי את רמת הנפיצות במזרח התיכון, שגם ככה לא נחשב למקום יציב במיוחד.