חיל האוויר של ארצות הברית תוקף בעוז את מעוזי דאע"ש בסוריה, אך לפי נתונים שפרסמה רשת BBC, פחות מעשרה אחוזים מהגיחות (90 מתוך 949) שיצאו נגד המדינה האסלאמית הסתיימו בהפלה של פצצות על מטרה. נראה שהקשיים של הקואליציה האווירית שארה"ב מנהלת גדולים, כאשר עיקר הבעיה של הטייסים זה מחסור במודיעין איכותי ובנוסף חשש מפגיעה בבלתי מעורבים. השוואה להתקפות האוויריות במבצע צוק איתן מלמדת שצה"ל הצליח לשלש את כמות המטרות במה שמוגדר כ"בנק המטרות", בזכות שליטה מודיעינית איכותית.
אין חיילים על הקרקע, אין מודיעין
לאמריקנים, וגם לבני בריתם, אין כמעט אנשי מודיעין שנמצאים בחזית והם נאלצים לסמוך על מטוסי סיור וארגונים שמתנגדים למדינה האסלאמית. אך בעוד שבעירק לא חסרים כאלה ארגונים, בסוריה הם כמעט ולא קיימים. למעשה המתנגד העיקרי לדאע"ש זה צבאו של אסד, וספק אם זה יהיה חבר בקואליציה.
המגבלה שהציב נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בדבר חיילים על הקרקע (Boots on the Ground) מורגשת בעיקר בחלק הסורי של המבצע. ארה"ב שלחה לעירק כמה מאות לוחמים מפיקוד הכוחות המיוחדים, אולם לפחות באופן רשמי אסור להם להיות מעורבים בלחימה. מותר להם לייעץ, בעיקר לכורדים, או להכווין תקיפות ממרחק בטוח. לפני כחודש פרסמה רשת CNN שכמה מאנשי הכוחות המיוחדים שנשלחו לעירק הם לוחמי הטייסת הטקטית המיוחדת ה-24 – יחידה שמתמחה בחדירה לאזורים עוינים והכוונה של תקיפות אוויריות. הם יודעים לדבר עם הטייסים ומצוידים בציוד הכוונה חדיש, ונראה שהם מאוד חסרים בסוריה.
מלבד הבעיה בהכוונה של כלי הטיס התוקפים, המגבלה על אנשי הכוחות המיוחדים מורגשת כאמור במחסור של מידע מודיעיני, שזה החלק הנסתר אולם העיקרי בכל תקיפה. "אני כטייס משמש למעשה כסוג של משתמש קצה", מסביר רס"ן במיל א', טייס סופה שהשתתף בלא מעט מבצעים כולל צוק איתן. "התקיפה היא סיום של תהליך ארוך שכולל בניית תיק מטרה שם ניתן למצוא נתונים חושבים החל במיקום המטרה, הסוג שלה ועוד ועוד ועוד. התקיפה של הטייסות זה הסיום של התהליך והיא לא תצא לפועל בלי המודיעין".
לדברי רס"ן במיל א' "גם סגירות מעגל מהירות מתבססות על מודיעין. זה יכול להיות הכוח שנתקל בשטח או אמצעי תצפית מגוונים ואפילו חוקרי שבויים". בראיון למגזין הצבאי "דיפנס ניוז" אמר תא"ל עמיקם נורקין, ראש להק מטה חיל האוויר, כי לישראל היה "מודיעין ויזואלי על 100 אחוזים מהמטרות שתקפנו במלחמה, לפני ההתקפה, במהלכה ולאחריה". למעלה מ-6,000 מטרות הותקפו בצוק איתן, למעלה מאלף מהן על ידי מטוסי F-16 ש"הוצמדו לחטיבות המתמרנות".
במבצע צוק איתן זכתה כל חטיבה, כל גדוד ולפעמים גם פלוגה, לסיוע צמוד של מטוסי ומסוקי קרב. בזכות קציני סיוע אוויר, מטוסי סופה של חיל האוויר סגרו מעגל מהיר על מטרות חמאס ותקפו עם פצצות של טון במרחק של 350 מטרים בלבד מהיחידות המתמרנות.
גיחות של שעות ודלק על חשבון חימוש
בעיה נוספת של הקואליציה האווירית זה המרחק הגדול שהמטוסים עושים ליעד. מלבד הבריטים שממריאים מקפריסין, שגם היא רחוקה כמה מאות ק"מ מהמטרות, מטוסי הקואליציה ממריאים מבסיסים בסעודיה נסיכויות המפרץ ונושאות מטוסים. כדי להגיע למטרה הם נאלצים לעבור מסע של 1,500 עד 2,300 ק"מ. "זה אומר טיסה ארוכה ומתישה", מסביר רס"ן במיל א. "וגם הרבה מאוד תדלוקים אוויריים. הטייס האמריקני מאוד מיומן בטיסות מהסוג הזה אבל עדיין זה בכלל לא פשוט".
ב-BBC ציינו בנוסף שבגלל טווח הטיסה מטוסי התקיפה "ממריאים עם פחות חימוש שהמקום שלו נתפס על ידי מכילי דלק (בידונים). עד לאמצע ספטמבר התנהלו במהלך המבצע 1,449 תדלוקים אוויריים".
כמובן שבעזה המרחק היה קטן הרבה יותר והמשמעות של זה גדולה מתחום "עייפות הטייס". רס"ן א' מסביר: "עזה זה פה. אומנם זה מקום קטן שקשה לדחוס לתוכו הרבה אווירונים אבל אני יכול לשמור על סוג של רצף אווירי שיהיה זמין עבורי. את התדלוק האווירי אני שומר כדי להעצים את האפקט שלי כתוקף".
כוונתו היא שמטוסי הקרב יכולים לשהות באוויר שעות ארוכות, מרחק של שניות מהרצועה, ולרדת למטה רק כשיש מטרה – משגר שאותר, כוח שנתקל או מידע איכותי שמצביע על מטרה מידית. על פי הריאיון שהעניק תא"ל נורקין, במהלך מבצע צוק איתן חגו בכל רגע נתון כ 40 כלי-טיס של חיל-האוויר בשמי הרצועה.
כדי להתגבר על הבעיה ארה"ב הציבה מסוקי קרב מסוג אפאצ'י שפועלים מבסיס בבגדד. "האפקט שלהם גדול הרבה יותר. הם זמינים וקטלניים יותר אבל מצד שני גם פגיעים הרבה יותר ונותנים סוג של חתימת מגפיים על הקרקע", ציינו ב BBC.
חשש מפגיעה באזרחים
בעיה נוספת של הקואליציה זה החשש מפגיעה בבלתי מעורבים. המחסור במודיעין כמו גם באנשים על הקרקע מגביר את הסיכון בכל הנוגע לפגיעה באזרחים. מדובר בנושא שמדינות הקואליציה מאוד רגישות אליו, משום שפגיעה כזו יכולה פשוט לפרק את הקואליציה ובנוסף תגרום לאיבוד תמיכה של שבטים שכרגע נלחמים בדאע"ש.
ברור שלא מדובר בכישלון מוחלט. "בסוף אני בטוח כשהם שומעים מנוע של מטוס הם בורחים. מה שכבר עושה את האפקט שלו", מציין רס"ן א. "הם מסתתרים, מה שאומר שהם משקיעים בזה חלק מזמנם במקום לתקוף. והם מתקשים לפעול בכוחות גדולים מה שמקל על המגן". נראה שזו הסיבה לשינוי שחל בימים האחרונים בקובאני, שם הצליחו, שוב נכון לזמן זה, לבלום את אנשי המדינה האסלאמית ואף לכבוש חזרה חלק מהשטח.
כדי להגביר את אפקט התקיפות ומפה את ההצלחה יהיה על האמריקנים להגדיל את כמות המטוסים, קרב סיור ומודיעין, ולקרב אותם לאזורי התקיפה. למשל לבסיסים בעירק וטורקיה. בנוסף יהיה עליהם להגדיל את הכיסוי המודיעיני, במיוחד בסוריה, וזה אומר יותר חיילים על הקרקע אולי גם הפעלה של סוכנים. המשמעות היא סיכוי גבוה יותר לנפגעים, שלא לדבר על שבויים.