רקטות מלבנון, סוריה ועזה. פיגועים קשים בתוך הארץ. בחודשים האחרונים המצב הביטחוני התדרדר ורבים, כולל במערכת הביטחון ובדרג המדיני, טוענים שזה לא מקרי. שמאחורי ההסלמה עומדת איראן, שהצליחה ליצור ולנהל קואליציה של "ציר ההתנגדות" נגד ישראל.
בצה"ל כבר מדברים על מערכה רב זירתית, דבר שהאיראנים פעלו לבנות שנים ארוכות והצבא מנסה לנטרל. "אחד ההבדלים העצובים והבולטים בנינו לבין איראן הוא שאצלם יש הסתכלות ארוכת טווח ובנייה של אסטרטגיה ואצלנו בישראל זה לא קיים", אומר על כך ל-mako ערן עציון, לשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל).
איראן נמצאת בראש הכותרות בישראל כבר שלושה עשורים. איום הגרעין, ההשפעה האזורית והטרור האיראני, נמצאים ראש סדר העדיפויות הישראלי ולאורך השנים האלה, שתי המדינות מנהלות ביניהן מערכה חשאית, שמדי פעם עולה מעל לפני השטח. בעיקר בהתנגשות בסוריה ובעזה. בניגוד לישראל, האיראנים הוכיחו סבלנות מרשימה, לצד יכולת לספוג מכות קשות ולהמשיך קדימה באסטרטגיה שלהם, מה שאין לישראל.
נראה גם שההצלחה של האיראנים בתקופה האחרונה הפתיעה את ישראל. את זה ניתן להבין מדבריו של מי שהיה ראש השב"כ וחבר הקבינט המדיני ביטחוני כיום, השר אבי דיכטר, שבסוף השבוע אמר ב"אולפן שישי" כי "קרו כמה דברים, צריך לזכור, בתקופה האחרונה. הגוף המשמעותי ביותר היא איראן. היא שחקן מרכזי שתפסה ותופסת בתקופה האחרונה שיפור במעמדה שאני מודה, מפתיע את כולנו".
"ככל שאיראן פחות מאוימת, היא משנה את המאזן"
נווט הקרב, עמר דנק, לשעבר בכיר במחלקת תכנון המערכה ובחטיבה האסטרטגית באג״ת, וכיום חוקר במכון אל רום, אומר בשיחה עם mako שמי שעקב אחרי התהליכים האזוריים בשנים האחרונות, לא אמור להיות מופתע. "המזרח התיכון מתייצב בסדר אזורי חדש שכבר אפשר לראות את סימניו".
מדינות ערב, לדבריו: "מקבלות את עוצמת השפעתה של איראן דה פקטו. הן עושות איתה הסכמים, הסעודים מגיעים להפסקת אש בתימן, כלומר גם שם תהיה דריסת רגל איראנית ומדינות האזור מקבלות את זה. זה אומר שבמקרו, יש סימני התהוותו של סדר אזורי חדש, כולל נוכחות סינית ויציאה של הרוסים, כי המלחמה באוקראינה לא עושה להם טוב. והיחידה שעוד לא התאימה את עצמה זאת מדינת ישראל".
את דבריו מסביר דנק בכך ש"ככל שאיראן מאוימת פחות ממדינות האזור, מארה"ב וצריכה להשקיע פחות במלחמה בתימן, במלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק, כך היא יכולה לנסות לשנות את המאזן האסטרטגי שישראל ניסתה לערער עליו".
ישראל, לדבריו: "התכחשה למגמות וחשבה שניתן לערער על זה, למשל דרך המב"מ (המערכה שבין המלחמות, בעיקר התקיפות המיוחסות בסוריה) שלמרות ההצלחות הטקטיות את המגמה זה לא שינה. הלחצים על מדיניות החוץ של איראן פחתו משמעותית וזה מאפשר לה לנסות ולאתגר את מדיניות הפעלת הכוח האזורית של ישראל, בזהירות הראויה אבל קצת יותר".
בתהליך שנמשך שנים רבות איראן הצליחה לייצר מצב אסטרטגי חדש ומטריד עבור ישראל, במסגרתו יש לה כוחות "פרוקסי" - אותן מיליציות הנאמנות להם – בלבנון, סוריה, עזה, יהודה ושומרון - ורחוק יותר בעיראק ובתימן. כל אלו מטרתן להיות כוח תגובה וכוח צבאי שבמקרה של מלחמה או תקיפת אתרי הגרעין האיראנים, יהיו יחד קואליציה שתביא למלחמה רב זירתית.
"יש כאן תהליכים שנמשכו הרבה מאוד זמן", מתייחס לכך ערן עציון, לשעבר סגן ראש המל"ל וכיום מנכ"ל "רייז איט". אחד ההבדלים "העצובים והבולטים בנינו לבין איראן", לדבריו, "זה שאצלם יש הסתכלות ארוכת טווח ובנייה של אסטרטגיה כשאצלנו בישראל זה לא קיים".
"יש פה מצד אחד דברים שאינם חדשים, שאיראן בנתה לאורך זמן ולצד זה, הצטברות של דברים ושינוי כמותי ואיכותי, ברמת היכולות של המבצעים מטעמם וברמת התיאום, שהיה גם בעבר וכנראה שגם זה עלה מדרגה". האיומים סביב ישראל מעזה, שטחי הגדה, לבנון או סוריה אינם חדשים. נראה שמה שהאיראנים הצליחו לעשות זה לייצר סוג של ברית אינטרסים שמחברת את כולם לאיום אחד משמעותי נגד ישראל.
"לאסטרטגיה האיראנית של בניית פרוקסי יש יתרונות, אבל יש גם חסרונות", מסביר עציון, "כי בסופו של דבר זה לא חלק אינטגרלי ממנה. זה לא ניהול היררכי כמו שחלק מנסים לייצר בישראל. יש פה תיאום מאוד הדוק. אבל זה בין שחקנים שהאינטרסים שלהם סותרים לפעמים. הנקודה שיש מכנה משותף רחב, ההתנגדות לישראל, ויש זיקה משתנה לאיראן".
הוא מוסיף ואומר כי "לחשיבה הישראלית זה לפעמים קצת קשה, אבל מה שיש פה זה קואליציות 'הד-הוק' שמייצרות מחנה משותף רחב מספיק בשביל שיתקפו אותנו גם מסוריה, לבנון ועזה ואולי מאיו"ש ועוד זירות. ולשיטתם זה מצוין. אבל אם עוד חודש חודשיים אחת מהחוליות בטבעת הזאת תצטרך לקחת צעד אחורה מסיבות פנימיות שלה, היא תעשה את זה. יש פה גמישות".
נקודת המפנה – אירועי שומר החומות
האיראנים עקשנים שמסתכלים שנים קדימה, מומחים בניהול קואליציה מהסוג הזה. במובן מסוים ישראל עוזרת לאיראנים כשהיא מבדלת מתוך החלטה בין הזירות השונות, מהסיבות שלה. "גם צה"ל על כל התחכום והעוצמה שלו, וזה נכון לצבאות העולם, מעדיף לא להילחם בכמה זירות במקביל. עדיף לנו למדרג בין הזירות וזה היה נכון תמיד ולא השתנה", מסביר עציון.
הוא ממשיך ואומר כי "האויב מבין את זה ומודע למגבלות שלנו ולכן, האסטרטגיה שלו עובדת הפוך", כלומר ליצור את ריבוי הזירות הזה. "צריך להסתכל בעיניים פקוחות ולהבין שזה המצב ולנתח אותו בלי שאנחנו שבויים בקונספציות".
איראן אמנם מנהלת משחק מוצלח מבחינתה של ניהול קואליציות וסיכונים נגד ישראל. אולם לא הכל קשור לאיראנים ובכלל, אומרים המומחים, ישראל עושה טעויות רבות שמסייעות לאויבת הגדולה שלה.
"צריך להיזהר לקשור באופן ישיר את איראן למה שקורה כאן בשלושת החודשים האחרונים", מסביר דנק. "באירוע האחרון אנחנו רואים שישראל החליטה להיות יותר אגרסיבית בהר הבית וזה גרר תגובת שרשרת צפויה. ואיך אנחנו יודעים שזה היה צפוי? בזה שהמשטרה שינתה בימים האחרונים את המדיניות שלה".
אירועי הר הבית היו נפץ שעליו האיראנים רכבו ככל הנראה, אולם זה לא היה קשור אליהם באופן ישיר. "העובדה שזה התלכד למה שראינו בשבוע האחרון, זה למעשה סימפטום שמסמל את המגמה, אבל לא בהכרח קרה בגלל האיראנים. התנהלות יותר חכמה של ישראל יכולה הייתה לצמצם את חלק מנקודות החיכוך שהתלכדו יחד", אמר דנק.
האסטרטגיה הישראלית לבדל בין הזירות, למשל עזה מיהודה ושומרון, הייתה נכונה ועבדה טוב במשך שנים. "זה שירת אותנו גם בהקשר האיראני ועובדה שהצלחנו עד היום להימנע ממערכה רב זירתית", מתייחס לכך עציון. "היכולת לעשות את זה כיום מוגבלת יותר", אמר כשהתייחס לשיפור ביכולות איראן שצוין מצד אחד לבין המשבר הפנימי בישראל וגם התקררות היחסים עם ארה"ב.
דנק מסביר מצדו שמדיניות הבידול של מדינת ישראל "היא מה שאפשר לכנות זיכרונה לברכה". ולדבריו זאת משום ש"מדיניות בידול הזירות הכי חשובה הייתה בין עזה לאיו"ש ו'זיכרונה לברכה' היה במבצע שומר החומות, שמוטט את האירוע באופן סופי". האיראנים וגם בעזה הצליחו אחרי שנים של ניסיונות לחבר את הטרור שלהם לשטחי הגדה, ירושלים ופנים מדינת ישראל.
בצבא מבינים את זה ואת מגבלות הכוח. המקום בו היו צריכים לנתח, להחליט ולהתאים למצב המשתנה הוא בדרג המדיני, שמתפקידו להנחות את הצבא על פי ניהול הסיכונים. כמו שזה נראה, כרגע זה לא קורה.
ערן עציון מעלה עוד נקודה מעניינת והיא שבניגוד למה שנדמה לנו כאן ישראל היא בסך הכל עוד חזית עבור האיראנים וממש לא העיקר. זה נדמה כך בין השאר משום שעבור ראש הממשלה בנימין נתניהו איראן היא גולת הכותרת של מורשתו. "בהסתכלות אמיתית של הביטחון הלאומי האיראני, אנחנו לא מטרידים אותם", אמר עציון. "מספר האיראנים והפרוקסי שלהם שישראל הרגה ב-20 שנים האחרונות עומד על מאות רבות".
עציון ממשיך ומסביר: "מנגד, כמה ישראלים נהרגו על ידי האיראנים באופן ישיר? כנראה אפס, בידי פרוקסי איראנים המספרים נמוכים הרבה יותר. הרגנו בהם הרבה יותר משהם הרגו בנו. שנית, מכיוון שהם כל כך רחוקים, היכולת שלהם לפגוע בנו באופן ישיר נמוכה. כשפורטים את האיום האיראני רואים שזה מטריד אבל בניגוד לרטוריקה, הביצועים בפועל שונים. הם משקיעים בחיזבאללה, בג'יהאד האסלאמי בעזה, איראן היא איום כמובן, אבל גם אם מחר איראן תיעלם מהמפה האיומים האלה יישארו".
"אפילו ארה"ב לא יכולה לנצח מלחמה לבד"
דנק מסכם את הדברים ואומר כי "המגמות הגדולות של העשור הקודם השתנו לחלוטין בעשור הנוכחי ולישראל אין מדיניות חדשה. על אסטרטגיה אין מה לדבר בכלל. אנחנו עסוקים בכיבוי שריפות שמתעוררות וגם זה בקושי. אנחנו תקועים עם מחשבה על איראן גרעינית, למרות שזאת לא הבעיה הכי מטרידה, ולא מוכנים לזה שאיו"ש ממשיכה להיות בעיה גדולה. יש פה אירוע רב-ממדי שישראל לא נערכת אליו".
הוא ממשיך ומסביר שבמזה"ת מקבלים את מעמדה של איראן. מדינות ערב מעדיפות לאור המצב להתנהל מול איראן בהידברות. "וזה מאפשר לאיראן קשב רב יותר מול ישראל ולכן, אנחנו צפויים לראות יותר מהלכים משולבים מצד איראן. למשל כמו האיום שחמאס יצר מלבנון, שם הם בסביבה מוגנת יותר, כי ישראל מוגבלת בתגובות שלה שם, כדי לא להביא למלחמה מול חיזבאללה".
שהסלמה מתחילה מהר הבית, זה כבר לא יגמר יותר בירי כמה רקטות מעזה, אלא גם בירי מלבנון ומסוריה. אבל דנק מבקש להסתכל בהקשר הרחב יותר ובשלב זה הוא לא אופטימי.
"יש פה משהו מאוד חשוב. במציאות הזאת ישראל צריכה להדק את שיתוף הפעולה עם המערב, עם ארה"ב, לקחת צד במלחמה באוקראינה כי זה פוגע בקשר שלנו עם בעלות הברית. רק שכמדיניות, עשינו הכל הפוך. הלכנו על רפורמה שמחלישה את הכלכלה, ונדרשת כלכלה חזקה, ערערנו גורמים פנימיים, כולל באיו"ש שהחלישו את הסיכוי לשיתופי פעולה שלנו עם מדינות ערב וישנה פגיעה בקשרים שלנו עם ארה"ב".
דנק מסביר ש"אנחנו רוצים להיות חלק ממערכת היחסים האזורית ולא בודדים במערכה מול איראן. כל מרכיבי המדיניות שלנו בשלושת החודשים האחרונים הפוכים לתמונת המצב האסטרטגית. אפילו ארה"ב הגדולה לא יכולה לנצח לבדה את המלחמה באוקראינה, הם צריכים את האירופאים ועושים בריתות במזרח אסיה".
"בעולם המודרני", מוסיף דנק, "אין יותר יכולת לנצח לבד. ישראל היא בסופו של דבר מדינה קטנה עם משאבי כוח אדם מוגבלים, כי לא כל האוכלוסייה פה מתגייסת. יותר מזה, חלק מדימוי העוצמה של ישראל הוא האמריקאים. החשיבות האמריקאית אדירה לישראל בהרבה ממדים וזה נפגע". האיראנים רואים את זה ומבינים שהם יכולים למתוח עוד יותר את החבל מול ישראל.