באחרונה חזר לסדר היום שמו של עודה טראבין, אזרח ישראלי בדואי שנעצר על ידי שלטונות מצרים בשנת 2000 לאחר שעבר באופן לא חוקי לשטחה, והואשם בריגול לטובת ישראל. איננו יודעים האם אכן מדובר במרגל שנתפס או שמא מדובר בעלילת שווא – אבל אי אפשר שלא לחשוב שוב על הסיכונים שאכן לוקחים על עצמם אלו המרגלים לטובת ישראל, בין אם ממניעים אידיאולוגיים, מתוך בצע כסף או מכל סיבה שלא תהיה. כל מרגל שנשלח לבצע משימה מגן על חייהם של אלפי אזרחים, שאפילו לא מודעים לכך שמישהו מטעמם, המעמיד פנים במדינה רחוקה, שומר עליהם.
אז מי הם האנשים הללו, שיודעים הכל – אבל עליהם לא יודעים דבר? אספנו עבורכם את סיפורם של ארבעה ממרגלי ישראל שאת זהותם אנו כבר יודעים, ואת סיפוריהם כדאי שתשמעו. סביר למדי שיש עוד רבים הממשיכים היום את מורשתם, שמותיהם עוד עלומים. אנו כאן בזכותם.
אלי כהן: אפילו האח שעבד במוסד לא ידע
אלי כהן נחשב עד ימינו לאחד מגדולי המרגלים ששירתו למען ישראל – או לפחות אחד הגדולים עליהם אנו יודעים. כהן, שנולד בעיר אלכסנדריה במצרים, עסק בתרגום מערבית לעברית ובהנהלת חשבונות לפני שהחל לעבוד כמרגל בשירות המוסד.
הקשר של כהן למוסד החל לקראת גיל 30, כאשר נדרש לשכור דירה במצרים עבור חולית ריגול שלקחה חלק ב"מבצע סוזנה", או כמו שהוא מוכר יותר כיום – "עסק הביש". שש שנים לאחר מכן, בשנת 1960, גויס כהן ליחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל כמרגל. מספרים שאפילו אחיו הקטן של אלי, מוריס כהן, שעבד אף הוא במוסד בתחום הקריפטוגרפיה ושיטות ההצפנה, לא ידע שאחיו הגדול מועסק במוסד, וגילה זאת במקרה כאשר פענח קוד מוצפן שעסק בו.
כהן נשלח לרגל בסוריה, לא לפני שעבר בארגנטינה, שם נבנתה לו הדמות אותה גילם – כאמל אמין ת'אבת, סוחר ערבי נדיב ופטריוט סורי. הוא התקרב מאוד לקצינים הגבוהים בצבא הסורי, ואף הגיע למצב בו הוזמן להשתתף בסיורים צבאיים לאורך הגבול. קצינים בכירים היו משתפים אותו בסודות צבאיים. כך הצליח אלי כהן לסכל מספר תכניות נגד ישראל ולאסוף מידע מודיעיני שלא יסולא בפז. במסגרת אחד התרגילים המוצלחים ביותר שלו, המליץ לסורים לטעת עצי אקליפטוס ליד המוצבים והבונקרים בגבול עם ישראל, על מנת לספק צל והסוואה. העצים האלו סימנו למעשה את אותן נקודות אסטרטגיות בעבור ישראל.
אלי כהן נתפס בינואר 1965 בביתו, בזמן ששידר לעבר ישראל, כפי שעשה באופן קבוע. על אף שהסורים הבינו שככל הנראה קיימת חפרפרת בקרבתם המעבירה מידע לאויביהם, כהן נתפס רק לאחר שהצבא הסורי הורה על דממת אלחוט למשך 24 שעות – דממה שעליה כהן לא ידע. עקב כך, הצליחו הסורים לאתר את מקור האותות, ועצרו את כהן. הוא נכלא ועונה במשך תקופה לא קצרה, כאשר הסורים מסרבים לקבל כל הצעה שהציעו מתווכים מטעם ישראל על מנת לשחררו. הוא הוצא להורג בתלייה בכיכר בלב דמשק. מאז ועד היום עצמותיו לא הוחזרו לישראל, אך כבר קיימת חלקת קבר המחכה לו בהר הרצל.
ג'ונתן פולארד: האיש שלנו באמריקה
אחד מהשמות שעולים לאחרונה שוב לכותרות העיתונים הוא ג'ונתן פולארד. פולארד הוא יהודי יליד ארצות הברית שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקאי. מעניין לגלות ששנתיים לפני שהחל לעבוד שם, ניסה פולארד להתקבל לעבודה ב-CIA, אך נדחה לאחר שעלו לגביו חששות הנוגעות לבעיות אמינות. חוות הדעת של סוכנות הביון האמריקאית לא הגיעה משום מה אל הצי, ופולארד התקבל לעבודה. בשנת 1981, שנתיים לאחר שהחל את עבודתו בצי, קיבל פולארד סיווג ביטחוני גבוה, והחל להיחשף לחומרי גלם מודיעיניים, וביניהם גם מידע מסווג שקשור לישראל.
במקרה של פולארד, היה זה הוא שיצר קשר עם ישראל לצורכי העברת מידע מודיעיני, בתחילת שנת 1984. המסמכים שהעביר היו בעלי ערך גבוה לישראל, ובין השאר עזרו ליצור היערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של מדינות ערב, ואף סייעו להוצאה לפועל של פעילויות מעבר לקווי האויב, כאשר המפורסמת בהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה בסוף שנת 1985.
פולארד נתפס לאחר שהממונים עליו בצי החלו לחשוד בו. במשרדו התגלו מסמכים מסווגים שלא היו קשורים לעבודתו, והוא אף נראה במצלמות האבטחה אוסף מסמכים סודיים. פולארד נעצר בסוף נובמבר 1985, לאחר שה-FBI פשט על ביתו. על אף שישראל הכחישה כל קשר לפולארד, היא מימנה את עורכי דינו במהלך המשפט. במרץ 1987 גזר בית המשפט האמריקאי מאסר עולם על יונתן פולארד, וחמש שנים על אשתו אן, בגין שיתוף פעולה. רק בשנת 1998 הכריזה מדינת ישראל כי פולארד אכן שירת כסוכן ישראלי, ולפיכך מדינת ישראל מכירה במחויבות שלה אליו, ומוכנה לשאת באחריות הנובעת מכך.
עד היום קיים דיון ער לגבי מניעיו של יונתן פולארד לשרת כסוכן ישראלי. בעוד שהוא טוען כי מניעיו נבעו מרצון להגן על קיום מדינת ישראל, שכן לפיו ארה"ב הסתירה מידע מישראל שהתחייבה לספק לה לפי מזכר הבנות שנחתם על ידי השתיים, יש הטוענים שמניעיו היו כספיים. סוכנת ה-FBI שחקרה אותו טוענת כי הוא העביר מסמך גם לדרום-אפריקה, ואף הודה בפניה שהציע את שירותיו למדינה נוספת.
ג'ונתן פולארד מוחזק עד היום במאסר בארצות הברית, ולאור בריאותו המתדרדרת, נעשים מאמצים מצד גורמים ישראליים להביא לשחרורו.
וולפגנג לוץ: מרגל השמפניה
וולפגנג לוץ (אשר שמו העברי לאחר מכן היה זאב גור-אריה) נולד בשנת 1921 בגרמניה, ועלה לארץ יחד עם אמו הגרושה בשנת 1933, לאחר שהיטלר עלה לשלטון, שכן היו יהודים. שש שנים מאוחר יותר, במהלך מלחמת העולם השנייה, גויס ליחידת מודיעין בצבא הבריטי, עקב שליטתו בשלוש שפות: גרמנית, אנגלית וערבית. במלחמת העצמאות כבר היה סרן בצה"ל, ובמבצע קדש כבר היה רב-סרן שפיקד על חטיבת חי"ר.
לאחר מבצע קדש פנה אגף המודיעין ללוץ וביקש לגייס אותו לשורותיו. בשנת 1959 נשלח לגרמניה על מנת לבנות לו סיפור כיסוי – איש עסקים בעל עבר כקצין בצבא הנאצי, שעסק בגידול ובהשבחת סוסים באוסטרליה, וכעת מגיע למצרים על מנת להקים בה מועדון רכיבה. לוץ התיידד מהר מאוד עם אנשי ממשל וצבא בדרגות גבוהות, וביניהם גם מפכ"ל המשטרה המצרית, וקנה את לבם בעזרת מתנות ואירוחם בביתו ברוחב לב.
המידע שהשיג היה מגוון ומועיל. בין השאר, הצליח לוץ לשכנע את סגן ראש המודיעין הצבאי המצרי, שהיה ממונה על הביטחון באזור תעלת סואץ, להראות לו את אמצעי ההגנה ושיגור הטילים בסיני. בשנת 1962 אף שלח מעטפות נפץ למומחים גרמנים שהועסקו על ידי המצרים, לאחר שהצליח לשים את ידיו על רשימת המומחים.
לוץ היה ידוע בהרגלי השתייה וחיי ההוללות שטיפח לעצמו, ועל כן זכה לכינוי "מרגל השמפניה". אחד הסיפורים המפורסמים לגביו הוא שבאמצע שנת 1961, לאחר שהות בפריז שם נפגש עם מפעיליו, הכיר אישה בשם ולטראוד, התאהב בה ונשא אותה לאישה – זאת ללא שדיווח על כך למוסד, ולמרות שהיה נשוי בארץ לאישה אחרת.
לוץ נעצר בתחילת 1965, מספר שבועות לאחר מעצרו של אלי כהן, אך בניגוד אליו, מעצרו היה לחלוטין במקרה. עקב ביקור של מנהיג מזרח-גרמניה, ולטר אולבריכט, שביקר במצרים, החליט נשיא מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר, כמחווה לאולבריכט, לעצור למספר ימים מספר אזרחי מערב-גרמניה ששהו במצרים, וביניהם לוץ ואשתו החדשה. לוץ היה משוכנע שנתפס, ולכן התחיל לספר לחוקרים שהוא אזרח גרמני שפותה לרגל לטובת ישראל בעבור בצע כסף והפעלת לחצים כבדים, ומבלי שאשתו ידעה על כך דבר. מאחר ואכן הצליח לשכנע את חוקריו כי אינו ישראלי, הוא נשפט כגרמני ונגזר עליו מאסר עולם עם עבודות פרך.
שנתיים וחצי לאחר מכן, בשנת 1968, שוחרר לוץ יחד עם אשתו מהכלא במסגרת חילופי שבויים. חמש שנים לאחר מכן נפטרה אשתו, והוא חזר לגרמניה, שם נפטר בגיל 72. לאחר מותו, הובא לוץ לקבורה בישראל.
אשרף מרואן: קרוב המשפחה של נשיא מצרים בשירות ישראל
אשרף מרואן נולד במצרים בשנת 1944. לאחר שסיים את לימודיו לתואר ראשון בכימיה, נשא לאישה את בתו השלישית של נשיא מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר, והחל מאותו רגע הפך להיות קרוב אל האיש שבשלטון. את התואר השני שלו כבר למד בלונדון, ועל מנת להשיג מספיק כסף כדי לספק לעצמו רמת חיים גבוהה, ניהל רומן עם אשתו של שייח כוויתי, שסיפקה לו תמיכה כלכלית. כאשר התגלה הדבר לשגרירות המצרית, דרש נאצר שיחזור למצרים. על אף שאשתו סירבה להתגרש ממנו, נאלץ מרואן להסתפק באורח חיים צנוע יותר.
היה זה מרואן שיצר קשר עם המוסד בשנת 1969. לאחר שבישראל הבינו כי מדובר באדם המעוניין ברמת חיים גבוהה יותר מזו בה הוא חי, ועל אף שעלה חשד כי עשוי להיות מדובר בסוכן כפול, החליטו במוסד להיפגש עמו. לאחר שראש מפקדת המוסד באירופה התרשם כי לא מדובר בסוכן כפול, הוחלט לגייסו לשורות הארגון.
המידע שהעביר מרואן למוסד היה רב ערך. עם זאת, קיימות טענות כיום הגורסות שעל בסיס חלק מהמידע שהעביר מרואן לישראל, החלה הצמרת המדינית והצבאית בארץ לבסס את תיאורית "הקונספציה", לפיה מצרים לא תתקוף את ישראל – תיאוריה שהופרכה כמובן עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. על אף כל זאת, יומיים לפני פרוץ המלחמה העביר מרואן למפעילו דיווח לפיו עומדת לפרוץ מלחמה. עם זאת, ב-5 באוקטובר, יום לפני פרוץ המלחמה, החליטו בצמרת המדינית להתעלם מהדיווח. רק לאחר שצבי זמיר, ראש המוסד עצמו, נפגש עם אשרף מרואן באותו יום, הצליח הסוכן לשכנע אותו שאכן עומדת לפרוץ מלחמה בעוד מספר שעות, וזה העביר את הידיעה כי הסיכויים לפרוץ המלחמה עומדים על 99.9%.
לאחר מלחמת יום הכיפורים עלתה השאלה האם מרואן היה למעשה סוכן כפול. לאחר חקירה, קבע המוסד שלא, בעוד שחקירת אמ"ן לא העלתה תוצאות חד-משמעיות. אחד התומכים העיקריים בתיאוריית הסוכן הכפול היה האלוף אלי זעירא, שעמד בראש אמ"ן במהלך המלחמה, וספג ביקורת קשה בתור האחראי העיקרי לכישלון המודיעין לפני המלחמה. בין השאר, טען זעירא שמרואן נתן התרעת אמת על המלחמה רק 40 שעות לפני שפרצה, מאחר וידע שהזמן אינו מספיק כדי שצה"ל ייערך כראוי.
על פי פרסומים, מרואן המשיך לשרת את המוסד עד שנת 1975. ב-2004, כחלק מראיון שנתן זעירא לקידום ספרו על המלחמה, נקב זעירא בשמו של מרואן וציין כי לדעתו היה סוכן כפול. שבוע לאחר מכן תקף צבי זמיר את זעירא במהלך ראיון, וציין שחשף את אחד המקורות הבכירים ביותר של ישראל במצרים.
מרואן נמצא ללא רוח חיים מתחת למרפסת הדירה שלו ביוני 2007, ועד היום לא ידוע האם נפל, התאבד או נדחף, ואם כן – בידי מי.