"קוני 2012" – צירוף מילים שלפני חודש לא היה אומר לכם דבר, ועכשיו נחשב לשתי המילים החמות ביותר בנמצא. הדיון הציבורי הנוקב אודות ג'וזף קוני, שעומד בראש ארגון הגרילה האפריקני "צבא ההתנגדות של האל" (The Lord's Resistance Army), הפך ויראלי כמו סרטון הוידאו שהצית אותו. "קוני 2012", הסרטון הדוקומנטרי שכבר זכה ליותר מ-75 מיליון צפיות מאז עלה לרשת ב-5 במרץ, הוכיח שכל מה שסיפור מזוויע צריך כדי לעורר ביקורות קשות הוא רשתות חברתיות ולחיצות חוזרות ונשנות על כפתור ה"Share". אבל הזוועות הללו, שקיבלו את הכותרת 2012 מתוך הכוונה לעצור את ג'וזף קוני לפני תום השנה הנוכחית, החלו כבר ב-1987.
מטרת הסרט בן חצי השעה, הנקרא גם "הילדים הבלתי נראים" ושאותו הפיצה עמותה אמריקאית באותו השם, ברורה. היא הלבן בשחור-לבן: צריך לעצור את קוני, מנהיג מיליציה שחרתה על דגלה חטיפת וניצול ילדים ושטיפת מוחם, גיוסם כחיילים והפנייתם כנגד בני עמם. אין ספק שמדובר באחד מפושעי המלחמה הנבזיים בהיסטוריה.
רק שהיוזמה המבורכת, אליה הצטרפו גם סלבריטים כמו ג'ורג' קלוני, ליידי גאגא וג'סטין ביבר, זוכה גם לביקורות – וזאת בעיקר באוגנדה, המקום בו צולם הסרט ושהוא קורא להצילו. בין השאר, נאמר כי הסרט מסלף את ההיסטוריה המורכבת של הסכסוך הארוך, ופוטר את הממשלה מכל אשמה. בניגוד לרושם המטעה שיוצר הסרט באשר למיקומו ולגודלו של צבא ההתנגדות של האל, מקובל לחשוב כי חייליו של קוני מונים בימים אלה לא יותר מכמה מאות, ושנמלטו לקונגו, בראשות קוני עצמו, כבר ב-2006. בכל מקרה, נאמר על ידי רבים, נעשה ניסיון לפשט את הדברים. מהן העובדות המרכיבות את הסיפור הנוראי הזה, שכבר גבה כל כך הרבה קורבנות? ומיהו האדם ש"קוני 2012" החליט להפוך למפורסם? האם הוא יודע שכולם נושאים היום את שמו?
היה נער כנסייה ורופא אלילים
ג'וזף קוני, בן המיעוט האצ'ולי, נולד באודק, כפר בצפון אוגנדה, ב-1961 או ב-1962 – תלוי את מי שואלים – מה שהופך אותו לבן 50 או 51. אביו לואיזי אובול ואמו נורה היו חוואים. אביו היה קתולי ואמו אנגליקנית. ג'וזף עצמו היה נער כנסייה במשך מספר שנים, אבל הפסיק לפקוד את הכנסייה בערך כשהיה בן 15, אז גם נשר מבית הספר. לפי מספר דיווחים, על אף שהיה ביחסים טובים עם אחיו, כשרב איתם היה אלים במיוחד.
כבן עשרה, קוני התמחה כרופא האלילים של הכפר. אחיו הגדול ג'יימי ברוו הוא שחפף אותו. כשזה מת, קוני החליף אותו. דווח כי קוני טען שרוחות מנחות אותו ואת מעשיו. פעם טען שאחד ממחנכיו הוא רוחו של גנרל סיני. הוא עזב את כפרו ב-1987, שנה אחרי שהחל בפעולותיו המרדניות. הפשיטה הראשונה שלו הייתה על העיר הסמוכה לכפרו, גולו. כיום, ידוע כי יש לקוני נשים רבות.
נביא מטעם עצמו
הנביא מטעם עצמו ג'וזף קוני החל לפעול בצפון אוגנדה כמנהיג כוח מורד מצליח יחסית לאחר שהנשיא יוורי מוסבני, אז מפקד צבא ההתנגדות הלאומית, עלה לשלטון ב-1986 בהפיכה. הנשיא המודח היה בן מיעוט האצ'ולי, כמו קוני, ושאר בני המיעוט חששו כי יאבדו את השליטה המסורתית שהייתה להם בצבא האוגנדי, וכי זה יפעל נגדם.
קוני הופיע לראשונה כמדיום בתחילת 1987 וזכה בתחילה לתמיכה רבה. לאחר שביצע כמה מתקפות במסגרת "הצבא הדמוקרטי של אזרחי אוגנדה", הוא הפנה אליו עורף ותקף את אחד מבסיסיו. אז הקים את "צבא האל". קוני בחר בלוחמת גרילה המבוססת על מתקפות פתע על מטרות אזרחיות, מתוך אידיאולוגיה של "טיהור רוחני" שהושג באמצעות התנגדות אלימה לממשלה החדשה שהוקמה ולמי ששיתף איתה פעולה. הטקטיקות שלו, שכללו חטיפה "מתגייסים" והריגת אזרחים, הרחיקו, באופן מובן, תומכים רבים.
הילדים הם חיילים, עבדים ושפחות מין
רבים אומרים, וכך גם בסרט "קוני 2012", שלקוני אין אידיאולוגיה לבד משמירה אובססיבית על כוחו, בכל מחיר. ייתכן שהמניעים עליהם דיבר היו רק כיסוי, ייתכן כי אלה התחלפו באחרים. כך או כך, בעבר טען קוני כי הוא נלחם על מנת "להגן על עשרת הדברות".
צבא ההתנגדות של האל נודע לשמצה בשל חטיפת ילדים ושימוש בהם כחיילים וכ"נשים". הקבוצה חטפה ילדים מכפרים ומבתי ספר והכריחה אותם להרוג, לפעמים גם את הוריהם, ולבסוף שטפה את מוחם עד להפיכתם לחיילים נאמנים. המורדים מחזיקים בנערות צעירות כשפחות מין, ובשבויים אחרים כעבדים. חלק מהילדים שוחררו אחרי מספר ימים. חלקם לא נמלטו לעולם. מה שפחות ידוע הוא שגם נשיא אוגנדה מוסבני, הנמצא כיום בקשרים הדוקים עם ארה"ב, לא היסס לגייס בעצמו ילדים-חיילים לצבאו. בסרטון הזה הוא מסביר שבאוגנדה מדובר בטקטיקה קבילה.
פשעים נגד האנושות
במהלך יותר משני עשורים של אלימות, הספיקו אנשי צבא ההתנגדות להרוג או להטיל מום באלפי אנשים, לחטוף רבים אחרים ולעקור מיליונים ממקומם. אחרי שהוברחו ממולדתם על-ידי הצבא ואזרחים זועמים, שהו אנשי צבא ההתנגדות של האל בסודן, עד שהממשלה שם החליטה לנתק אותם כלכלית ולוגיסטית. בית הדין הבינלאומי בהאג הוציא צווי מעצר כנגד קוני וארבעה מסגניו, שהואשמו בפשעים נגד האנושות.
ב-2006 הגיע קוני לשולחן המשא ומתן, אך עד 2008 קרסו שיחות השלום. קמפיין צבאי נרחב צמצם את מספר המורדים בצבא ההתנגדות לכ-200 עד 400 בלבד, אבל לא הצליח ללכוד את ההנהגה הבכירה. קבוצת הגרילה של קוני הודיעה שלעולם לא תחתום על הסכם שלום סופי אלא אם כן בית הדין הבינלאומי ימשוך את כל האישומים כנגד מנהיגיה. נשיא אוגנדה מוסבני, שפנה להאג ב-2004, ניסה למשוך את פנייתו לבית הדין על מנת שלא להכשיל את המאמצים להגיע להסדר שלום כולל. נמתחה עליו ביקורת בשל כך.
אסון הומניטרי
ביקורת נוספת נמתחה על מוסבני בשל העובדה כי בחר להקים מחנות בעבור כמעט שני מיליון אנשים, כחלק מהאסטרטגיה ללוחמה בטרור של קוני – מה שהוביל דווקא לאחד מהמשברים ההומניטריים הקשים בעולם.
הישרדות בכל מחיר
באמצע שנות ה-2000 ברח צבא ההתנגדות של האל לתוך היער הסבוך בצפון מזרח קונגו ובדרום הרפובליקה של מרכז אפריקה. הקבוצה זנחה מאז כל זכר לאידיאולוגיה פוליטית; המטרה הבודדת היא הישרדות, בכל מחיר. השיטה העיקרית היא תקיפת ובזיזת כפרים, תוך גיוס ילדים נוספים כחיילים.
"הילדים הבלתי נראים"
אבל גם נגד העמותה שפועלת כנגד ג'וזף קוני בקמפיין הנוכחי יש לא מעט ביקורת. כעמותה רשומה לא למטרות רווח, התקציב שלה נתון לבחינת הציבור. בשנה שעברה, הארגון הוציא 8,676,614 מיליון דולר. רק 32 אחוז מהסכום הזה הגיע למה שקרוי "שירותים ישירים". השאר נותב למשכורות, הוצאות, נסיעות והפקת סרטים. ה"Charity Navigator", אתר הקורא לעצמו "מדריך לנתינה אינטילגנטית", נתן ל"ילדים הבלתי נראים" שני כוכבים מתוך ארבעה, כיוון שניהול החשבונות שלהם לא היה פומבי מספיק. אבל הביקורת ממש לא נגמרת כאן.
"הילדים הבלתי נראים" תומכים בהתערבות צבאית, והכסף שלהם משמש לתמיכת הצבא והממשלה באוגנדה, כמו גם כוחות צבאיים נוספים. רק שהבעיה היא שגם הצבאות האלה לא נחשבים למוסריים מדי, ולא חסרות האשמות לפיהן חיילי צבא אוגנדה אונסים ובוזזים באופן קבוע. כיוון שקוני לא נמצא באוגנדה מאז 2006, יש המבקרים את הבחירה לממן ולהגן על כוח שמבצע פשעים נוראיים ומזוויעים, כשאין שום סיכוי שהכוח הזה ימנע את הפשע ה"נורא יותר".
מאה חיילים-יועצים
ב-14 באוקטובר 2011 יצא נשיא ארה"ב ברק אובמה בהצהרה היסטורית: כמאה יועצים צבאיים נשלחו למרכז אפריקה, על מנת לעזור במאמצים לנטרל את אחת מקבוצות המורדים הידועות לשמצה ביבשת – הצבא של קוני. נאמר אז כי היועצים האמריקאים יעזרו לצבאות אוגנדה, דרום סודן, קונגו והרפובליקה של מרכז אפריקה – שהתאגדו על מנת לתפוס או להרוג את דרג ההנהגה של צבא ההתנגדות. אובמה שולח את מאה החיילים הללו אחרי שנים של לחץ מצד לוביסטים וקבוצות בינלאומיות לזכויות אדם, שבפיהם היה שם אחד: ג'וזף קוני. בבואו לקרוא תיגר על צבא ההתנגדות של האל, קיבל אובמה מנדט מהקונגרס האמריקאי: ב-2010 חוקק חוק לפיו צריכה ארה"ב לגבש אסטרטגיה לנטרול הכת המסוכנת. היועצים שנשלחו לאזור הגיעו בעיקר מקרב הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, בתקווה שאלה יאמנו את הכוחות המקומיים ויעבירו ידע טקטי חשוב שיוביל לבסוף לעצירת מסע הדמים של ג'וזף קוני.
האינטרס האמריקאי
כל זה לא קורה כמובן רק על מנת להציל אזרחים חפי פשע ולרצות ארגונים לזכויות אדם: במקרה של אפריקה, רואה אמריקה באוגנדה בעלת ברית חשובה באזור, בשל מחויבותה למאמצי שלום בסומליה; הצעד שתעשה לקראתה על ידי הפלת צבא התנגדות של האל עשוי להיות השקעה קטנה יחסית, שעשויה להניב רווח משמעותי בטווח הארוך.
האם צבא החיילים-ילדים יובס?
אפשר להגיד שארצות הברית הייתה אלרגית בכל הנוגע להצבת חיילים באפריקה מאז קרב מוגדישו בסומליה ב-1993, שגבה את חייהם של 18 חיילים אמריקאים. ואחרי עשור של מלחמות בעירק ובאפגניסטן, לא רבים בארה"ב ששים לשלוח את חייליו ליבשת. עתה מנסים אנשי הקמפיין "קוני 2012" להפוך את ג'וזף קוני למפורסם, על מנת שממשל אובמה, שחרת על דגלו את הצורך להגן על אזרחים במצוקה, יעשה יותר מלשלוח כמה יועצים. עם שליחת מאה היועצים לאפריקה, הסבירו גורמים בארה"ב כי למרות שאלה יהיו כמובן חמושים, הם לא ייקחו חלק בקרבות ובמבצעים עצמם.
פריסת היועצים היא, נכון לעכשיו, הניסיון המשמעותי ביותר שיזמה ארה"ב להפלת צבא ההתנגדות; אך האם האמריקאים אכן יצליחו בסופו של דבר לעזור לאפריקאים להביס את צבא החיילים-ילדים של קוני? כל מי שצפה ב"קוני 2012" מקווה שכך יקרה. מפקד כוחות ארה"ב באפריקה, הגנרל קארטר האם, סיכם זאת כשהצהיר כי "המעשים של קוני צריכים להסיר כל ספק לכך שהרשע קיים בעולם".