חלק לא מבוטל ביום-יום של טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות הוא ההתמודדות עם סקרנות. פעמים רבות, כך נראה, אנשים מגלים סקרנות רפואית כמעט, והשאלות שהם שואלים לא תמיד מנוסחות ברגישות המרבית. זה הגיוני, מתבקש כמעט, ולכן שמחנו מאוד לראות את השיחה של מייקל אלרוי ודודו בחצר בית האח, בפרק ששודר אתמול:
בישירות רבה סיפר מייקל על ההתבלטות בנושא ניתוח תחתון, צעד כירורגי יקר ולא פשוט, שמהווה רק חלק מהמעבר בין המגדרים, ובו מתקנים את הרופאים את מערכות השתן והרבייה של המנותח. מידע נוסף על שרשרת ההליכים הזמינים לטרנסג'נדרים FTM (מי שנולד בגוף נשי ורוצה לעבור לחיים בגוף גברי) אפשר למצוא במדריך המפורט של יד טרנסית, או לקרוא את הדיונים בפורומים היעודיים של איגי – ארגון הנוער הגאה.
מייקל שוחח עם דודו על תחושת החוסר שמלווה אותו, והודה שאם היה מובטח לו ניתוח ללא סיבוכים, היה מיד מתחיל לחסוך. ניתוחים מהסוג הנ"ל כרוכים בהוצאה כספית נכבדת (למרות השתתפות חלקית של המדינה), ועלותם מגיעה גם ל-150,000 ש"ח.
נהנינו גם מהשיחה של גילי ואור במטבח. השיחה, שגרסאות שלה מוכרות בוודאי לא רק למי ששקל לעבור ניתוחים תחתונים ועליונים, אלא לכל מי שאינו מזדהה עם הגדרה בינארית של מגדר (גבר במובהק או אישה במובהק). גילי שואל מה יש למייקל בין הרגליים – בדיוק אותה השאלה שמייקל בעצמו משתמש בה כדי להדגים את הסקרנות בה הוא נתקל בכל פעם שהוא חושף את סיפורו. "זה ממש כמו גבר", גילי אומר, ומיד מתקן - "זה גבר".
עוד במאקו גאווה: