הוא פותח את דלת הדירה לבוש בחולצת טישרט קצרה עם כיתוב של חברת ספורט איטלקית ומכנסי שורטס. השיער שלו צבוע צהוב, לראשו כיפה חומה והציפורניים שלו ארוכות וצבועות בלק ורוד. "זה אמיתי, לא פייק", הוא מתגאה בציפורניים במבטא ברזילאי ומציע לי לשתות. ישראל וולף רק בן 27 אבל כבר הספיק לצבור מספיק חוויות לסרט דוקו באורך מלא: כשחי בברזיל הוא למד בישיבה דתית, עבד בשחיטה, בניקיון דירות ובמכירת בראוניז כשהוא מופיע כמלכת דראג. כשהיה בן 20, כמעט התחתן עם אישה אך בסוף הגיע לישראל ולמד בישיבה בירושלים. לאורך ילדותו בברזיל סבל מהתעללות קשה מצד אביו ("ועדיין קשה לי להגיד דברים רעים עליו"). התעללות שהסתיימה כשאביו עזב את הבית והוא עבר לריו דה ז'נרו, שם סבל מהומופוביה מצד חברים קרובים, שכנים וזרים גמורים.
"אבא שלי היה בשבילי כמו מבחן ובגלל זה היום אני מנסה להפוך כל דבר שלילי לחיובי. כל מה שהיה אסור לי כל החיים שזה לאפר ולהתלבש איך שבא לי – עכשיו אני יכול לעשות". לפני שנה הוא עלה לישראל, וכאן הוא סוף-סוף יכול להיות האדם הייחודי שהוא ובלי פחד. הוא בולט וייחודי אפילו בתל אביב, מעוז הליברליות והקהילה הגאה: פאנסקסואל ("ג'נדר איז אובר"), שומר מצוות ודראג קווין ו-1.85 מטר של חוצפה ישראלית ומזג ברזילאי.
בימים אלו, הוא אחד המתמודדים בתכנית ראליטי חדשה בהנחיית אנה ארונוב, שבה תשעה יוטיוברים עם תשוקה לעולמות הביטוי והרשתות החברתיות, מתחרים על תואר "הביוטר.ית הבא.ה של ישראל".
"אמא שלי אמרה שזה מגעיל להיות הומו ואני האמנתי לה"
וולף נולד בפורטו אלגרה לפני 27 שנים, לאב לא יהודי ולאמא יהודייה. כשהיה בן 8 חווה התעללות פיזית ומילולית קשה מצד אביו שנמשכה עד שהוריו נפרדו ואביו עזב את הבית. "מגיל צעיר מאוד הייתי ארטיסט. ניגנתי, לבשתי בגדים של אחרים ואהבתי לשים מוצרי טיפוח," הוא נזכר, "אבא שלי לא קיבל את זה בכלל. הוא תמיד הזכיר לי שלוקאס, שזה היה השם שנולדתי איתו, זה שם של גבר. בפעם היחידה ששמתי לק כחול על הציפורניים והשתמשתי באיזה מוצר ניקוי לפנים, קיבלתי ממנו מכות רצח. כל זמן שאבא לא היה בבית, יכולתי להתנהג כמו שבאמת רציתי. כבר אז ידעתי שאני אעזוב את הבית ברגע שאוכל".
אביו מנע ממנו לעשות הרבה דברים שהאמין שהיו "נשיים", כמו לרקוד בלט. "הוא הסכים שאני אלמד תיאטרון אבל תמיד אמר לי לשחק גברי יותר. אחד המורים היה הומו וזה יצר בעיה גדולה במשפחה. אמא שלי אמרה שזה מגעיל להיות הומו ואני האמנתי לה, וחשבתי להפסיק ללמוד רק בגלל זה".
בגיל 15 כשהיה חניך בתנועת הנוער "הבונים דרור", הוא התחיל ללמוד על המסורת והדת היהודית. הוא התחיל לצום, ללכת עם ציציות ולשמור שבת. שנה לאחר מכן, הוא עזב את הבית והתחיל ללמוד בישיבת "אור ישראל" בסאו פאולו, עבר ברית מילה ושינה את שמו מלוקאס לישראל. "כבר אז ידעתי שאני אוהב נשים וגברים ועזבתי לישיבה כדי להבין מי אני ולקבל תשומת לב ואהבה. המשפחה שלי לא הייתה דתייה בכלל, ובבית לא הייתה המון משפחתיות, שכן קיבלתי בערבי שישי ובשבתות. בבית שלנו אף פעם לא אכלנו ביחד ובישיבה זה מה שעשינו כל הזמן," הוא משתף. "אני לא מגדיר את עצמי דתי או חרדי, אני קודם כל יהודי. בתורה לא כתוב שדתיים צריכים להניח תפילין או ללכת עם כיפה – יהודים צריכים".
כעבור כשנה, הוא חזר לגור עם אמו בפורטו אלגרה אבל לא הצליח למצוא עבודה בגלל ששמר שבת. "הייתי חייב כסף ולא הייתה לי ברירה להפסיק לשמור. עבדתי בכל מה שמצאתי אבל לא הרווחתי כמעט כלום, והבנתי שאני חייב לחשוב איך להרוויח הרבה יותר. התחלתי להכין סנדוויצ'ים ובראוניז ומכרתי אותם ללקוחות מזדמנים וקבועים וגם באירועים. סוף סוף הרווחתי המון כסף, שאת רובו גם בזבזתי, ועל הדרך כמעט הגשמתי חלום ילדות – להיות בעלים של בית קפה".
"כמה ימים לפני החתונה התקשרו אליה וסיפרו לה שאני הומו"
"הומופוביה בברזיל תמיד הייתה קיימת," הוא מודה. כשהיה בן שש, הוא נישק בן בפעם הראשונה וכשסיפר לאמו, היא התייחסה אליו באדישות. "מאוד פחדתי להיות הומו בקהילה היהודית בפורטו אלגרה, שהיא עוד יותר סגורה וקטנה מהקהילה הגאה בארץ," הוא משתף. "יצאתי עם בנים ובנות מגיל צעיר מאוד ובגיל 16 היה לי בן זוג ראשון והיינו ביחד שנתיים".
לאחר מכן, הוא שוב עזב את הבית, חזר ללמוד בישיבה וכמעט והתחתן עם אישה בשידוך. "כמה ימים לפני החתונה התקשרו אליה וסיפרו לה שאני הומו. היא הייתה בשוק, החזירה לי את הטבעת וביטלה את החתונה, אפילו ששנינו אהבנו אחד את השנייה".
ההצעה ללמוד בישיבה דתית בירושלים עודדה אותו להשאיר את הכאב מאחור, ולפתוח דף חדש בארץ ישראל. "תמיד אהבתי מאוד את המדינה וכשהייתי בפעם הראשונה מול הכותל בכיתי. רציתי להישאר כאן אבל אחרי שמונה חודשים לא קיבלתי את המסמכים הדרושים, והייתי חייב לחזור לברזיל". הוא חזר לעיר בה נולד והגשים חלום ילדות שני – להתאפר ולהופיע.
מתי התחלת להופיע כדראג קווין?
"בגיל 22 התחלתי לעשות ביוטי דראג במסיבות רווקות בפורטו אלגרה. לא ידעתי לאפר וביקשתי מאנשים שילמדו אותי. לאורו המליו וטוליו דיארמני היו הראשונים שלימדו אותי הכל, והם עוזרים לי עד היום. בפעם הראשונה שהופעתי בדראג, גיליתי כמה זה יקר והחלטתי לשלב בין שתי האהבות – לאפות ולהופיע. אז התחלתי למכור בראוניז כשאני בדמות של הדראג וככה נולד העסק הראשון שלי Drag Brownies".
אבל ההומופוביה שנטועה היטב בברזיל מנעה ממנו לחיות איך שהוא באמת רוצה. אחרי אחת הפעמים שראו אותו לבוש בבגדי נשים, לא נתנו לו להיכנס יותר לבית הכנסת שבו התפלל. לא רק הקהילה היהודית דחתה אותו, גם בריו דה ז'נרו איימו עליו שיהרגו אותו בגלל ההופעה כדראג קווין. באומץ הוא המשיך למכור בראוניז ברחובות, בחתונות, במסיבות רווקות ובברים והצליח להתפרנס.
לא פחדת שמישהו יהרוג אותך?
"פעם אחת באחד הברים הסטרייטים שעבדתי, לקוח הצמיד בקבוק זכוכית לצוואר שלי ואמר לי לעוף משם. אפילו החברה הכי טובה שלי העיפה אותי מהדירה, כי חבר שלה לא אהב את זה שאני עושה דראג. לא היה לי איפה לגור אבל לא היה אכפת לה. עברתי לגור בפבלה בריו, שזה מקום מסוכן מאוד. פחדתי מאוד כל הזמן שיקרה לי משהו. חייתי כמו כלב, לא היה לי מה לאכול, לא היה לי ריאל וכמה אנשים טובים, שגם להם לא היה כלום, עזרו לי".
"כשעליתי לישראל הרגשתי כמו עם ישראל שיצא ממצרים"
ההטרדות וההצקות הבלתי פוסקות לא עצרו בעדו מלהמשיך בקריירה. הוא הופיע בתוכניות טלוויזיה בתחום האפייה והתחיל לדגמן. מפיקת פרסומות שראתה אותו באחת התכניות, הציעה לו להשתתף בקמפיין גדול והוא הסכים והתחיל להתפרסם לאט-לאט. הרבנים בישיבה שראו את הפרסומת, שבה היה לבוש בבגדי נשים, גירשו אותו באופן סופי מהקהילה היהודית.
ועדיין, הוא המשיך לחיות בברזיל מתוך אמונה שיצליח לשלב בין נטייתו המינית לבין אהבתו להופיע ולאפר – עד לפני שנה. הניצחון בבחירות לנשיאות של ז'איר בולסונארו, בעל הדעות ההומופוביות והגזעניות, היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא החליט לעשות עלייה, ארז את כל החפצים ואת שני החתולים שלו ועלה על המטוס לישראל.
למה החלטת לעלות לארץ?
"כשעליתי לישראל הרגשתי כמו עם ישראל שיצא ממצרים. בברזיל תמיד היה מסוכן להיות הומו ואחרי שבולסונארו נבחר, המצב נהיה מסוכן הרבה יותר. אני אמרתי לעצמי שאם כזה נשיא הומופובי ינצח, אני לא אוכל לחיות פה יותר. אחרי שהוא נבחר, פחות להט"בים יצאו מהארון ויותר לה"טבופובים הרשו לעצמם להתבטא נגדנו והמצב נהיה מסוכן יותר. במקום שיעשה משהו נגד הקורונה, הוא אמר שללבוש מסיכות זה של הומואים".
אמא שלו גם עלתה לישראל כמה חודשים מאוחר יותר. במשך תקופה קצרה, הוא גר יחד איתה ועם בן זוגו בדירה קטנה בתל אביב. בן זוגו, שעזר לו בשיווק ובפרסום באינסטגרם המצליח שלו עם 11 אלף עוקבים, חזר לברזיל בתחילת השנה.
הוא לומד עברית בכוחות עצמו ועובד בתור מאפר בחברת "סמאשבוקס". "כשהגעתי לישראל לא היה לי שום דבר וברור שהייתי חייב כסף. אז נכנסתי לחנות שלהם ואמרתי להם ככה: 'אני ישראל וולף מברזיל, דראג קווין ורוצה לעבוד פה'. הצלחתי לשכנע אותם שאני לומד עברית מהר. אני ממש בכיתי כשהם קיבלו אותי לעבוד והסכימו שאעבוד עם כיפה ושלא אעבוד בשבת. זה משהו שאני יכול לעשות רק בישראל".
איך החיים בישראל ביחס לברזיל?
"בישראל אני מוציא את כל מה שהיה סגור אצלי במשך שנים. חזרתי לשמור מצוות ובשבת הפלאפון שלי סגור וזה לא משנה איזה קמפיין יציעו לי. שבת זה הזמן היחיד שלי להירגע משבוע עבודה מטורף של 20 שעות עבודה ביממה וארבע שעות שינה. אני גם מצליח לקנות פה אוכל כשר וטבעוני. גם הבראוניז שאני מוכר הוא טבעוני, ובכלל אני משתדל כמה שיותר לא לקנות ולפרסם מוצרי קוסמטיקה שעושים ניסויים בבעלי חיים, לשמור על איכות הסביבה, למחזר ולא להשתמש בכלים חד-פעמיים".
אתה מרגיש בטוח ללכת בתל אביב עם ציפורניים ורודות וכיפה?
"בטח, הרבה יותר מברזיל ויש הרבה ישראלים טובים שדואגים ועוזרים לי. אבל יש גם הומופובים. פעם הייתי בשוק הכרמל ומישהי צעקה עליי 'למה אתה הולך עם כיפה וציפורניים?'. היו גם אנשים שצעקו עליי כל מיני פרקים מהתורה. תל אביב יקרה מאוד, אבל אני אישאר לגור פה כי רק כאן מקבלים אותי. בירושלים ובבאר שבע אני מפחד ללכת ככה, אפילו שהייתי בכותל ואף אחד לא אמר לי כלום".
ואתה מרוצה ממה שיש לקהילה הגאה בעיר להציע?
"ש המון גברים בארץ חתיכים מאוד אבל אין לי תמיד כוח להומואים. הרבה מהם הומופובים מאוד ורוצים שאני אהיה יותר גברי. מלא פעמים אומרים לי שלא רוצים אותי כי אני נשי מדי, בדיוק כמו שאבא שלי רצה, וזה מעציב אותי. אני יודע שאני אדם טוב, נראה טוב ושיש לי הרבה דברים לתת. אני חושב שהומואים בישראל צריכים להפסיק לבקש שוויון וכבוד מהחברה הסטרייטית, בזמן שבתוך הקהילה אין לנו כבוד אחד לשני. אם מישהו קצת לבוש אחרת או מתנהג אחרת, הוא לא מקובל ואנחנו קודם כל צריכים לשפר את זה".
אז איך תענה לשאלה הנפוצה מאוד באפליקציות – "נשי או גברי"?
"יום אחד אני נשי ויום אחד אני גברי. גם לא אכפת לי אם פונים אליי ב'את' או ב'אתה'. ג'נדר איז אובר. לפני כמה חודשים, דיברתי עם מישהו תקופה ארוכה בשיחת וידאו בווטסאפ והראיתי לו שיש לי ציפורניים ארוכות. הוא אמר לי להוריד את זה אם אני רוצה שניפגש. אמרתי לו שזה לא יקרה ושם זה נגמר בינינו. הבעיה היא לא אצלי. אם אני רוצה, אני אלך בים בלי חולצה ועם איפור ופאה ולא אכפת לי מה שיגידו. מי שרוצה אותי שיאהב אותי כמו שאני".
הוא גאה מאוד שנבחר להתמודד בתוכנית הריאליטי "הביוטריות", וכל שני ורביעי הוא מזמין את חבריו הקרובים, רובם ברזילאים יהודים שעלו לישראל, לצפות בפרקים. הוא מכין אסאי, קניש ובראוניז והם משוחחים בעברית ובפורטוגזית, מלמדים עברית אחד את השנייה. את הסרטונים שהוא מפרסם באינסטגרם הוא מצלם במבואה קטנה בדירתו, כשברקע קטעי עיתונות בפורטוגזית, תבניות אפייה, עציץ נענע ומיקסר לבן גדול. "למדתי המון איך להיות יוטיובר ובלוגר בצורה מקצועית ואיך לדבר, לאפר ולהצטלם במקביל ובזמן קצר".
אילו תגובות קיבלת בעקבות הריאליטי?
"כתבו לי המון גם גברים וגם נשים, שאני 'מלך, מושלם, כוכב'. כמעט את כל ההודעות הייתי צריך לתרגם כי אני עוד לא יודע לקרוא. היו גם כמה הודעות בוואטסאפ מאנשים שרצו לצאת איתי, ואני בהתחלה חשבתי שהם רצו בראוניז. ברור שקיבלתי הודעות הומופוביות, עם המילה 'הומו' ואימוג'י של איכס, אבל אני לא מתייחס לזה".
ואיך היה להשתתף בתכנית?
"היה לחץ גדול וכיף גדול. בצילומים הבנתי שאני באמת יכול לעשות את כל מה שאני רוצה. בעצם קיבלתי אישור מאנשי מקצוע לטפוח לעצמי על השכם. הם כל הזמן אמרו לי שרק אם אני אהיה מי שאני באמת, אנשים יאהבו אותי. הגשמתי חלום, למדתי להאמין בעצמי וזו רק ההתחלה".
"הביוטריות", HOT בידור, ימי שני ורביעי ב-19:30