על כורסא בצבע בורדו, באמצע מגרש כדורסל, יושב ונוס מונרו לבוש בגד גוף סגלגל-תכלת נוצץ. העיניים שלו מאופרות עם צללית תואמת ושלוש דמעות נוצצות שזולגות על פניו, משובצות באבני חן. הוא נועל עקבים שרק אלוהים יודע את אורכן המלא. ואז הוא עושה ראפ. ולא סתם ראפ, אלא ראפ שנון ומסחרר באנגלית עם אטיטיוד של קארדי בי ואנרגיה כאוטית על גבי ביט מדבק שנשמע, נראה ומרגיש לא מכאן.
אין עלי אדמות אדם אחד שהיה מצליח לנחש שונוס מונרו, יוצר השיר "Sweatpants", הוא בכלל ירדן נוריאל, בן 25 מקיבוץ רמת הכובש. "היו לי חיים די מסוימים", מספר ונוס בראיון ראשון ל-mako. "אני גיי שגדל בקיבוץ, שזו כבר סוג של חוויה בפני עצמה, ואם זה לא מספיק, אני גם כזה ששם איפור ועולה על עקבים. זה אומר להתפתח כהומו שאין לו אף אחד שיכוון אותו, שום אדם שהוא כמוהו. כשהייתי צעיר, ההומואים שהייתי רואה בטלוויזיה זה רק מיקי בוגנים בפרסומות. אז האנשים שהסתכלתי עליהם תמיד היו כאלה שהצליחו לאתגר את הקונספציה של מגדר - פרדי מרקורי, דיוויד בואי, פרינס. אני בן אדם מאוד יצירתי, תמיד התעסקתי במשחק, איפור, ציור, פיסול, עיצוב וכל הדברים האלה, ותמיד גם כתבתי שירים למגירה. אף פעם לא חשבתי שאעשה עם זה משהו. זו הייתה הדרך שלי לאתגר את היצירתיות והצבעוניות שיש בי".
אז מה בעצם היה השינוי שהוביל להוציא מהמגירה את השירים?
"ניסיתי להקליט פה ושם קצת שירים, אבל זה אף פעם לא היה משהו שלי אישית היה כיף לשמוע, בגלל זה לא חשבתי שזה משהו שארצה להוציא. אחרי שקארדי בי ומייגן דה סטליאן הוציאו את השיר 'WAP', אמרתי שאם יש שתי בחורות שחורות שמדברות עם כל העולם ואשתו על כמה הזה שלהן רטוב…".
אתה יכול להגיד כוס, זה בסדר.
"על כמה שהכוס שלהן רטוב פיצוצים, אז גם לי יש מקום לדבר על המציאות שאני חווה, עם המיניות בעולם שלי, כחלק משאר האנשים המבטאים את עצמם בסגנון הזה. השיר הזה מדבר על סטרייטים שחיים בסרט, שמדברים כל הזמן עם בנים ורוצים להתנסות, במקלחות, בשיעור ספורט, ותמיד הם חושבים שאף אחד לא יודע על זה. אז זה לספר להם שזו לא באמת המציאות, ובואו אני גם אגיד לכם מי האלפא. חלק מהאג'נדה שלי היא להביא שינוי תפיסתי מאוד בסיסי - שכל ההגדרות של גיי, סטרייט, בי, כל הדברים האלה זה שטויות, וכולם צריכים פשוט לעזוב את כל העניינים האלה בשקט. שכל אחד יחיה ויאהב ויזדיין ויכיר ויחווה ולא צריך לשים על זה שום לייבל או תווית".
"אם הצופים ישבו בבית והזדעזעו ברמה הכי גבוהה, עד כדי כך שהם היו צריכים להוציא את הרגשות שלהם במילים, לתמלל אותן למקלדת ולהגיב – וואו, אני ישבתי להם על נקודה חשובה ונשארתי שם. שם אני רוצה להיות"
האמירה הזו אמנם נמצאת במרכזו של "Sweatpants", אבל היא לא לבדה ומלווה בשיר הלל למכנסי אימון אפורים ("זו תורה שצריך לשמור עליה", מעיר ונוס), קריצה לשיר של צ'יילדיש גמבינו וכמובן, כיאה לז'אנר, שורות התרברבות כמעט אבסורדיות. התוצאה צבעונית, מוגזמת וכל כך כיפית עד שקל היה לשכוח שהאדם המנומס והנעים שמדבר איתי הוא אותו אחד שזורק שורות כמו " You didn’t even think About the fact that my ass actually spit".
"גישה בעיני היא הכל", מסביר ירדן, או אולי בכלל ונוס. "אתה יכול למכור גפרורים עם גישה טובה. לא משנה באיזו סיטואציה אתה בחיים, הגישה שאתה נוקט בה היא איך שתחיה. אני אמנם הומו שנועל עקבים, עברתי תלאות מן הסתם, אבל אני לא רוצה להיות אומלל חבול ולהגיד 'החיים עשו לי ככה וככה' אלא להגיד 'אתם לא מבינים עדיין מי אני, בואו תראו לאן זה יכול להגיע'. בגלל זה השואו, איך שאני נראה בקליפ, מאוד חשוב בעיני. כי זה לשים אותי בשלב אחד מעל למה שכולם מכירים כרגע". 
מה השוני בין ירדן לונוס מונרו?
"ונוס תמיד בתוכי. הסיפור של השם הוא סיפור מצחיק, עבדתי בחנות איפור והתחילו לקרוא לי ונוס בצחוק. אמרתי בואנה, זה אחד הדברים היותר פירס שיכלו להביא לי. ונוס זה נעלה, זה מעבר לכולם, זה השראה, זה הכל בעיני. מונרו זה כי אני הבן של מרלין מונרו, אז לא הייתה לי ברירה. זה באמת מה שאני רוצה לייצג. כשאני ונוס אני במצב הכי אולטימטיבי שלי, באידיאל שלי. כששומעים ונוס מונרו זה נשמע כמו אישה, אולי דוגמנית של ויקטוריה סיקרט, ובאים ורואים גבר מזוקן מול הפנים שלהם. זה לא מגדר, אני לא אומר שאני רוצה להיות אישה, אני רוצה להיות האידיאל שלי, והאידיאל שלי זה עם עקבים ואיפור".
אתה תופס את זה כדראג?
"זה קרוב לזה, אבל זה לא דראג. דראג זה מקצוע מטורף, המון עבודה, אני לא יכול אפילו להכיל את כמות הדברים שצריך לעשות לפני שעולים לבמה. אני לא שם, אני לא עושה את האשליה שצריך לעשות. אני עושה מוזיקה, התהליך נוצר משם. זה שאני נראה מדהים עם עקבים ואיפור זה רק פלוס מדהים".
למרות שהשיר בבירור פונה לקהל בינלאומי, יש לך שאיפות להצליח גם בארץ?
"אני רוצה להצליח בישראל ולהיות אומן מרכזי פה, אבל אני גם יודע שזה בעייתי כי אני עושה ראפ באנגלית. אני יכול לקוות שאני אצליח בישראל. אני מקווה שאנשים במדינה יוכלו להעריך את מה שאני עושה, אבל באידיאל אני מכוון לאינטרנשיונל. מי שרוצה לשמוע, אז אני רוצה להיות שם".
האנגלית באמת בולטת. למה הבחירה בה?
"בכנות, תמיד השתמשתי באנגלית כדי לברוח מהמציאות פה. לאף אחד כאן לא היו חיים מדהימים, במיוחד אם אתה הומו, ואני אישית הייתי גם 150 קילו בשלב כלשהו, אז זה היה מקום לברוח אליו. גם גם מאוד אוהב את ההתבטאות באנגלית, יש בשפה הזאת המון מילים, אפשר לתאר דברים בצורה מאוד מדויקת, מטאפורות מדהימות. זה גם ההשראות שלי, זה מה שתמיד שמעתי".
אני גם לא חושב שיש בעברית מילה ל-Bussy.
"חד משמעית, זה היה אחד הפערים. ראפ בעברית יכול להיות מאוד מגניב, יש המון זמרים כמו טונה או נצ'י שלקחו את זה לרמה אחרת, וייב שלהם. אבל אני אישית לא מתחבר לראפ בצורה שעושים אותו בישראל. מצד שני, אני חד משמעית פה כדי לשנות את הכללים של המשחק, אז אני לא שולל לעשות בעברית בהמשך".
על אף שראפ להט"בי הוא עדיין אירוע נדיר יחסית, בשנים האחרונות ישנה צמיחה יציבה של ראפרים וראפריות מחוץ לארון, ועלייתו של ליל נאס אקס לגדולות במיינסטרים רק מסמנת את המהפכה הזו כרגע בלתי הפיך. התרבות המאצ'ואיסטית העקשנית של ההיפ הופ לומדת לאיטה להכיל דוגמאות של גבריות אחרת (השמלות של אנדרה 3000 למשל) ושל ספקטרום מיני רחב יותר (אנחנו אוהבים אותך פרנק אושן), כך שהגאווה הבלתי מתנצלת של ליל נאס הגיעה אמנם טיפה מאוחר, אבל גם בול בזמן. גם בארץ פועלים כבר כמה ראפרים להט"בים, כך שוונוס מונרו הוא אולי לא הראפר הגאה הראשון בישראל, אבל בהחלט אחד המבטיחים והבוטים ביניהם.
"ליל נאס אקס הוא אליל חדש שצץ משום מקום והוא מטורף", מסכם ונוס. "גם מייגן, שהיא ביסקסואלית שמדברת על זה בשיא הכיף בשירים. אלו דברים מאוד מרעננים שמראים לנו שלאף אחד לא באמת אכפת כל עוד המוזיקה טובה. כיף לשמוע את המוזיקה שלהם גם כשאתה רואה את ליל נאס עושה לאפ-דאנס לשטן. אבל יש גם מסורת שלמה של אנשים שעשו את זה לפני. אני אמנם עושה ראפ, אבל אני מחשיב את הדרך שאני לוקח בה חלק כדרך שסללו אנשים כמו בואי ופרינס שעבדו מאוד קשה לנרמל את הקיום שלנו".
"השיר מדבר על סטרייטים שחיים בסרט, שמדברים כל הזמן עם בנים, רוצים להתנסות במקלחות ובשיעור ספורט ותמיד הם חושבים שאף אחד לא יודע על זה. רציתי לספר להם שזו לא באמת המציאות, ובואו אני גם אגיד לכם מי האלפא"
אז מה אתה מתכנן מכאן והלאה?
"התוכנית כרגע היא להוציא מוזיקה עד שלכולם נמאס ממני, זה לא יפסק לעולם עד שכולם ידעו מי אני. אז פשוט תדעו מי אני וזה יפסק יותר מהר, זה הפתרון היחידי".
אז כל ההומופובים שרוצים לעצור את זה, זאת הדרך.
"חד משמעית, אני מתחנן לכולם, תעשו לי דיסלייקים לקליפ, זאת האהבה שלי, אני לא יכול להפסיק לראות אותם. תביאו רק תגובות שנאה, אני מחכה לזה וקורא רק את אלו".
באמת הופתעתי לראות כמה תגובות כאלו בתגובות.
"אני מאוהב בהם. כן, יש את האנשים שאומרים 'אוי זה חולני, מה זה הסרטון הזה'. ציפיתי לזה, וזה גם סוג של אפקט שאני מתכוון לעשות לאנשים, כי זה נוגע להם בנקודה. אם הם ישבו בבית והזדעזעו ברמה הכי גבוהה, עד כדי כך שהם היו צריכים להוציא את הרגשות שלהם במילים, לתמלל אותן למקלדת ולהגיב – וואו, אני ישבתי להם על נקודה חשובה ונשארתי שם. שם אני רוצה להיות. אבל חוץ מהתגובות האלה, ראיתי גם תגובה שאמרה 'תשמע בהתחלה מאוד הזדעזעתי ופתאום התחברתי', שזה באמת אחד הדברים שניסיתי לעשות. ברור שאני בא בתור משהו מאוד אקסטרווגנטי ורחוק מכולם, אבל עשיתי את זה מאוד נגיש לכולם לקבל את זה".