אחרי שלידור סעדיה סיים לימודי מוזיקה בלוס אנג'לס הוא עבד צמוד והופיע עם הדי ג'יי והמפיק עופר ניסים. בשנים האחרונות הוא כתב והלחין לא מעט להיטים לאמנים הגדולים בישראל, אבל למרות הרקורד המרשים הזה (והוא רק בן 26), סעדיה מספר שאחד הדברים הכי מסובכים שעשה בחייו היה לצלם את הקליפ לסינגל השני שלו, "קח את תל אביב". אחרי שצופים בו, גם מבינים בדיוק למה זו הייתה משימה כל כך מורכבת.
את השיר עצמו כתב סעדיה על הרצון שלו לברוח מתל אביב, אחרי שהוא ובן הזוג הראשון שהכיר בה נפרדו אחרי שנה וחצי של זוגיות. "הוא היה הפתיחה שלי לחיים בעיר, הכל היה סביבו ולהכיר את תל אביב היה להכיר אותו", הוא מספר בשיחה עם mako. "אחרי הפרידה לא רציתי שום קשר למקום הזה, ועל זה בדיוק מדבר השיר".
סעדיה מספר שהקליפ כולו צולם באייפון בלבד (ובסיוע רחפן לעיתים), במטרה להעביר ויזואלית את אורח החיים התל אביבי. בעוד הקליפ לסינגל הבכורה, "כלום", התאפיין בצילומי אולפן מוקפדים ואסתטיים, הקליפ החדש עשיר בעשרות תמונות, לוקיישנים וחוויות תל אביביות קטנות, וצפייה בו מרגישה כמו נסיעה ברכבת הרים מעל ובתוך העיר.
עד לא מזמן, סעדיה יצר בעיקר טרקים באנגלית תחת שם הבמה "סיילו". הוא נחשב לבן טיפוחיו של עופר ניסים וכתב עבורו ועבור אמנים אחרים לא מעט להיטים, ביניהן שרית חדד ("שופוני"), נועה קירל ("תישאר"), ריטה ("עליי"), חן אהרוני ("אני בחוץ"), ריקי בן ארי ("Love Is Love") ואחרים. לקראת חודש הגאווה האחרון, הוא עשה לראשונה צעד אמיץ ושחרר סינגל ראשון בעברית, כשהוא בפרונט בשמו המלא.
בפגישה הקודמת שלנו היית סיילו והשקת טרק קייצי קליל ומלא בהומור. מה גרם לך להחליט להופיע הפעם בשמך?
"כשיצאתי לדרך בתור סיילו רציתי לעשות מוזיקה אלקטרונית מבוססת מועדונים. כשהתחלתי לכתוב בעברית הבנתי שאני לא מדבר את סיילו, זו הייתה רמה אחרת של אמת. הרגשתי שאם השירים יצאו תחת סיילו הם יאבדו משמעות. אלו טקסטים מאוד אישיים והיה לי חשוב להוציא אותם תחת השם שלי. סיילו לא הלך לשום מקום ואפילו הרמיקס שהוצאתי לסינגל 'כלום' חתום על סיילו. זה חלק ממני, אבל זה אספקט אחר שצריך במה משלו".
אחרי הסינגל הקודם היו טוקבקים שאמרו שאתה "סתם עוד הומו חתיך".
"זה הצחיק אותי, לפחות כתבו שאני חתיך. אני חושב שזה נובע מבורות או מחוסר היכרות עם הקהילה או אנשים בתוכה. הכי מצחיק שאמא שלי הגיבה לאנשים 'אל תשפטו' וכל מיני כאלה. מישהו כתב שכולם עכשיו נהיו הומואים ואמא שלי הגיבה שזה לא טרנד אלא משהו מולד". 
"רן דנקר לא הולך לגמרי עד הסוף"
במקביל לטיפוח קריירת הסולו, סעדיה ממשיך לייצר להיטים עבור אחרים, ושניים מהם אף מסמנים את היציאה האמנותית מהארון של לא מעט זמרים הומואים בישראל: הראשון הוא "אני בחוץ" של חן אהרוני, בו הזמר מדבר לראשונה במפורש על מערכת יחסים בין גברים, והשני הוא סינגל הבכורה המפתיע של אקס "הכוכב הבא" שחף בלאש, "Walkin' In", איתו עלה הזמר להופיע על במת מצעד הגאווה האחרון מול עשרות אלפי מרימים בקהל.
"עפתי על בלאש, על הדמות שלו ועל מה שהוא מייצג ויצרנו יחד שלושה שירים מאוד טובים, שאחד מהם זה 'Walkin In'", סעדיה נזכר. "בהתחלה הוא רצה לעשות בלדות פסנתר, אבל אני חשבתי שהוא יאבד משהו גדול מהאישיות שלו. בלאש הוא זה שרוקד על עקבים, הוא זה שיש בו משהו מאוד נשי אבל גם משהו מאוד גברי. רציתי ליצור שירים שיתנו לזה ביטוי ואני כל כך גאה בתוצאה הסופית. הצלחתי לתת ביטוי למשהו שהוא לא אני, אבל מאוד הייתי רוצה לעשות".
גם עם חן אהרוני עברת תהליך דומה?
"חן ואני התחלנו לעבוד יחד לפני כמעט שנתיים. הוא עבד על אלבום, אני שמעתי כמה חומרים שלו ורציתי להוסיף לו עוד קצת אדג'. התחלנו לכתוב טקסטים יותר אותנטיים וזה הלחיץ אותו, לקח לו זמן להבין שהוא יכול לשיר טקסטים כאלה ושזה יעבור, אז כשהשיר עבר פלייליסט גלגל"צ זה היה ניצחון מבחינתי".
אפשר להגיד שגם "בית משוגעים" של רן דנקר כזה.
"זה שיר מדהים בעיניי והטקסט הומואי, אבל הוא לא הולך שם לגמרי עד הסוף. בשיר של חן הוא צועק ומקלל את בן הזוג שלו. זאת רמה מאוד ברורה של מערכת יחסים בין גברים".
הסינגלים שהזכרנו מוכרים יותר לישראלים, אבל חוץ מהם יש בשנה האחרונה עוד לא מעט אמנים להט"בים ששחררו שירים ויצירות גאות טובות לא פחות.
"זה מבורך אבל אני לא חושב שזה מייצג כמותית את הקהילה הגאה בארץ. הדבר הראשון שאני אומר לאמן כשאני נכנס איתו לאולפן זה שהשיר חייב להיות סופר כנה, כי אני לא רוצה לחרטט. היה לי חשוב להוציא מבלאש ואהרוני את מי שהם באמת. הפתיחות והכנות שלהם מדהימה בעיניי. אני רואה את זה כשליחות".
אתה מרגיש שיש שינוי ביחס ליצירות גאות כאלה?
"אם שחף היה מוציא שיר פופ ורוקד על עקבים לפני חמש שנים זה היה נשאר בחוג מאוד מצומצם, אבל היום יש לי חברים הטרוסקסואלים שעפים על זה. גם התגובות על 'כלום', האנשים הכי לא קשורים התאהבו בשיר. אני שמח שאני מוקף באנשים כאלה וגם מצליח לתת את עצמי דרך אמנים אחרים".
סעדיה הוא גם האיש שכתב והלחין את המילים לשיר "לא מבינה עברית" שהפיק עופר ניסים ושר אייל גולן, שיתוף הפעולה שהפך למוקד הסערה במהלך מסיבת הגאווה של הדי ג'יי ביוני האחרון. למי שבטעות פספס, שעות בודדות לפני המסיבה נחשפה רשימת המופיעים, ושילובו של גולן במופע הכעיס לא מעט אנשים, שקראו לחוגגים להחרים את ההופעה. במסיבה עצמה המחאה לא תפסה תאוצה ורק מספר אנשים הפנו את גבם לבמה והפסיקו לרקוד, בודדים אף אחזו בשלטים.
רק אם אפשר לשאול, מה חשבת על האירוע?
"לי אין שום קשר אישי עם אייל והפרויקט הזה קרה ב-2018. לא גרתי בישראל באותם ימים ולא עקבתי אחרי מה שקורה בארץ, אבל אם אנחנו מדברים על זה, אז בוא נדבר על הטקסט שכתבתי".
מה באמת עומד מאחורי "לא מבינה עברית"?
"זה השיר המזרחי הראשון שכתבתי. בילדות היינו שומעים בבית מזרחית ובשירים כאלה האישה תמיד הייתה נמצאת במקום סביר. היא תמיד ילדה, תמיד מתוקה ותמיד הגבר הוא זה שרוצה. רציתי לכתוב שיר אחר לחלוטין, שהאישה היא זו שמקבלת את הפוקוס. היא זו שיוזמת, היא זו שהופכת את הגבר לבוי טוי שלה ולא להפך. אם אני כותב משהו ים תיכוני, זה חייב להישמע הכי ים תיכוני שיש, מכו שופוני, אבל הטקסט יהיה האנטיתזה לכל השירים המזרחיים ששמעתי בתור ילד".
"מאחל לעצמי דרך כמו של עופר ניסים"
בדור הקודם, היו אלה עופר ניסים, דנה אינטרנשיונל, אדם ועוד אמנים, יוצרים ומפיקים שעבדו יחד והביאו מהפכה אל עולם המוזיקה הישראלי. אם בוחנים את השטח בזכוכית מגדלת, אפשר לראות בשנה האחרונה עלייה של יוצרים ואמנים צעירים ומוכשרים, ביניהם סעדיה, שמסמנים חבורה חדשה שעוד עשויה להשלים את המהפכה המוזיקלית הגאה.
"אני מת שזה יקרה", אומר סעדיה. "כדי להצליח לעשות משהו גדול כזה צריך תנועה, אני לא מאמין שאנשים יכולים להצליח לבד. כל האנשים שאני עובד איתם לוקחים השראה מכולם. אני מצליח גם להשריש דברים שאני אוהב באמנים אחרים, והם מפתחים דברים משל עצמם ומעבירים לאמנים אחרים".
אי אפשר שלא להזכיר את עופר ניסים בהקשר הזה. היית אומר שאתה רוצה ללכת בעקבותיו?
"אני לא חושב שזה בכלל אפשרי אם לדבר בשיא הכנות. מעבר למוזיקאי המחונן שהוא, עופר עבר ועשה כל כך הרבה שהוא מסמל משהו הרבה יותר גדול ממוזיקה. הוא היה חלק מתנועה של אנשים שהיו קשורים אחד לשני, יצרו שינוי ועשו מוזיקה בועטת ופורצת דרך. בזכותם אני יכול לבוא עכשיו עם שיר פופ מגבר לגבר ולקבל במה. אני רוצה להיות לידור ולעשות את הדרך שלי. אני רק יכול לאחל לעצמי דרך כמו שלו".
אפשר רק להניח שלמדת ממנו לא מעט.
"לשמוע מעופר סיפורים ולקבל ממנו עצות זה מטורף וכל פעם שאני פוגש אותו אני לומד משהו חדש. הדבר הראשון שלמדתי ממנו זה להיות סבלני, שדברים קורים כשהם צריכים לקרות. למדתי להקשיב למוזיקה לא רק עם האוזניים, אלא להרגיש אותה. בזמן הלימודים שלי הייתי מפיק מוזיקה בחדר חשוך וזז עם השירים. כשפגשתי את עופר ראיתי שהוא עובד באותה צורה, זה הוכיח לי כמה זה נכון לעבוד כך".
אז איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"הצהרות כאלה מלחיצות אותי. אני לא מאלה שיצאו באיזו הצהרה ואחר כך יצטרכו לעמוד בה, זאת גם הסיבה שלקח לי הרבה זמן לכתוב בעברית ולהוציא את החומרים האלה. אני אוהב לעשות דברים באיזי, בלי ציפיות בכלל. למדתי לשחרר משהו בעצמי. לעשות מה שבא לי ומה שיהיה עם זה אחרי זה לא בשליטתי. אני פשוט רוצה לעשות מוזיקה טובה ומה שיקרה עם זה אחרי זה יקרה, זה לא תלוי בי".
בטוח יש לך איזו שאיפה או מטרה שהיית רוצה להגשים.
"כילד חשבתי שאני רוצה להיות איזה סטאר שכולם מכירים, אבל עם השנים הבנתי שזה מכניס אותי לחרדות. אם עוד עשר שנים אני אייצג משהו שהוא הרבה יותר גדול ממני, אני אהיה הבן אדם הכי מאושר שיש, כי זו אומנות מבחינתי. אבל זאת דרך ארוכה ויקח זמן עד שזה יקרה, וגם אם זה לא יקרה - זה בסדר. בשנים האחרונות, אחרי היציאה מהארון, הבנתי שיש משהו בתוכי שאני רוצה להגיד, וזה לא משנה באיזו צורה המסר יעבור - דרך אמנים אחרים או אם אני אהיה הפנים של זה, אני פשוט רוצה לעשות את האמנות שלי".