לפני שנה בדיוק, ביום העצמאות ה-68, כדורסלן העבר גילי מוסינזון פרסם פוסט פייסבוק באורך 1,948 מילים. הוא לא ביקש לעשות מחווה פטריוטית, אלא לחגוג את "יום העצמאות הפרטי שלי", כהגדרתו. הניסוחים היו מפותלים, אבל המסר היה חשוב: גילי מוסינזון יוצא מהארון, ועל הדרך נכנס ב-200 קמ"ש בהומופוביה בספורט הישראלי. בחלק מאתרי החדשות הזדרזו לדווח שגילי מוסינזון הומו. רק שהוא לא.
חודשיים לפני זה, הרחק הרחק ממוסינזון ועולם הכדורסל המקומי, פרק בקומדיה המעולה "האקסית המטורפת" הציג טייק משלו על אותו נושא. דריל, הבוס של גיבורת הסדרה, מתחיל לצאת עם גבר אחרי גירושים מאישה – ויוצא מהארון בשיר. רק שגם הוא לא הומו: השיר, שנקרא I’m Getting Bi, מנסה לענות על כל המיתוסים לגבי ביסקסואלים. לא, זה לא שלב. לא, הוא לא מבולבל. ולא, זה לא אומר שהוא רוצה לשכב עם כולם. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות בטלוויזיה שבה גברים ביסקסואלים (או ביסים, בקיצור) טופלו בצורה מקיפה ורגישה.
על פניו, זאת תקופה טובה למוסינזונים ולדרילים של העולם. מדברים עליהם יותר ויותר – גברים שמגדירים את עצמם כבי, פאן (נמשכים לא רק לגברים ולנשים, אלא לכל המגדרים), פולי (לרובם), גמישים, או סתם סטרייטים מתנסים. בישראל הפוסט של מוסינזון עשה הרבה טוב לקהילה, אפילו יותר מגל היציאות מהארון של 2015 שכלל בין היתר את רן דנקר, דרור רפאל וזאב נחמה. כדורסלן העבר זכה לחיבוק בדמות יותר מ-8,000 לייקים וגם קפץ לדיון בכנסת. גברים אחרים, שתמיד הרגישו שהם לא סטרייטים ולא הומואים, יצאו מהארון בעקבותיו. ההד המתגלגל הזה מורגש עד היום ותרם לכך שהנושא של שבוע הגאווה, שייערך בחודש הבא, יהיה ביסקסואליוּת.
ובכלל, זה אמור להיות כיף, להיות גבר שנמשך ליותר ממגדר אחד. אלה לא האנשים שנהנים מכל העולמות? שיש להם סיכויים כפולים לצאת ביום שישי? שחומקים גם מסטיגמות על הומואים וגם משנאת נשים? אז זהו, שהמציאות קצת יותר מורכבת. בשבוע האחרון שוחחתי עם גברים כאלה, שחלקו איתי את הצדדים הפחות נעימים בהעדפה המינית והרומנטית שלהם, את הרגעים הכואבים שמאחורי המילה "ביפוביה". הם דיברו על התחושה שהומואים ונשים סטרייטיות תופסים מהם מרחק, שהם לא נחשבים לגבריים מספיק, שאנשים עדיין חושבים שהם לא סגורים על עצמם, שהם יותר אאוטסיידרים מנשים ביסקסואליות, שהם עוף מוזר. ולמרות זאת הם מרגישים שמתחילים, לאט לאט, להבין ולקבל אותם.
לספר לבת הזוג? היא תעזוב אותי
"הביסקסואלים, רק התחילו לשים את הרגל במיינסטרים", אומר פבלו אוטין, חוקר קולנוע ואקטיביסט. "אנחנו מאוד מבלבלים סטרייטים. הם אומרים 'רגע, הוא כן שוכב עם נשים, אבל גם עם גברים?!', זה ממש לא ניתן להכלה. פעם חבר ראה אותי מדבר עם מישהי מאוד יפה, עם לוק אנדרוגיני, ושאל אותי 'זה בחור או בחורה?'. עניתי לו ׳אם זה מוצא חן בעיניך, מה זה משנה?'. הוא היה מזועזע ואמר לי 'זה משנה, זה משנה!'".
בתוך הקהילה הגאה, הוא אומר, המצב לא טוב בהרבה. "במשך שנים גברים הומואים היו מתנשאים עלינו, חושבים שאנחנו פחדנים שלא מוכנים להכיר בזה שגם אנחנו הומואים. היום צעירים כבר יותר מוכנים לדבר על מגוון זהויות, אבל זה עוד לא באמת מקובל. אני עדיין מרגיש שהומואים מסתכלים עלי לפעמים בתדהמה, כאילו אני איזה יצור מוזר".
אוטין הוא לא היחיד שחווה מקרים ותחושות כאלה. סקרים בעולם מזהים בשנים האחרונות שתי מגמות מקבילות: יותר גברים מדווחים על עצמם כביסקסואלים, או לפחות התנסו בסקס או קשר עם גברים; והגברים האלה לא מרגישים שהסביבה תומכת בהם, אפילו פחות מנשים שחולקות העדפה דומה. מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה בקרב 200 גברים ביסקסואלים בארון מצא שהם לגמרי בטוחים בהעדפתם המינית, בניגוד למיתוס ה"מבולבלים", אבל מעדיפים לא לחשוף אותה מתוך חשש מתגובות עוינות. חלקם הביעו דאגה שאם ייצאו מהארון בפני בת הזוג, היא פשוט תעזוב.
למרבה הצער, יש להם סיבה טובה לפחד. מחקר של אוניברסיטת אינדיאנה מאוקטובר, שבו נשאלו אלפי נחקרים מרחבי ארה"ב מה הם חושבים על ביסקסואלים, העלה שרבים תופסים אותם כמבולבלים וכנוטים לחלות במחלות מין – וגברים זוכים ליחס שלילי יותר מנשים. מחקרים אחרים מלמדים שהרבה יותר נשים יוצאות מהארון הביסי מאשר גברים – בסקר מסוף 2015 בארה"ב 5% מהנשים הזדהו כביסקסואליות, לעומת 2% מהגברים. "איפה כל הגברים הביסקסואלים?", שאל ה"וושינגטון פוסט" בשנה שעברה, והזכיר שעם כל הכבוד לסלבס המקומיים, בעולם מעידים גברים ביסים שאין להם מספיק מודלים לחיקוי. רשימת הביסיות המפורסמות ארוכה, וכוללת בין היתר שמות כמו ליידי גאגא, אנג'לינה ג'ולי ודרו בארימור. מה יש לגברים? את המוזיקאי פרנק אושן, שדיבר (באומץ) על "מיניות נזילה".
דוגמה מעולה לקשיים של גברים ביסקסואלים בעולם הדייטינג, הקשוח גם כך, אפשר היה לשמוע בינואר האחרון. אמבר רוז, פעילה פמיניסטית, ביסקסואלית בעצמה והאקסית המפורסמת של קניה ווסט, נשאלה בראיון רדיו אם הייתה יוצאת עם גבר ביסקסואל. היא ענתה בהחלטיות שלא. כשהמראיין לחץ עליה להסביר למה, היא התפתלה ואמרה שזה יגרום לה להרגיש לא בנוח, אולי בגלל שכשהגבר שלה ייצא לבלות עם גברים אחרים – היא תרגיש שהם אטרקטיביים עבורו יותר ממנה. וזאת לא רק אמבר רוז. המגזין "גלאמור", שערך סקר בקרב אלף קוראות, מצא שבעוד 47% מהן נמשכו מתישהו לאישה אחרת, 63% לא יהיו מוכנות לצאת עם גבר ששכב עם גבר אחר. מחקרים אחרים מעלים שכמכלול, גברים מתייחסים לביסקסואליוּת אפילו גרוע יותר מנשים.
"כשהייתי רווק לא הייתי מעלה את הנושא הזה בסטוצים", אומר שי שדה, אקטיביסט ביסקסואל בן 22. "רק אם זה התפתח למשהו יותר רציני הייתי מדבר עליו. אמנם רוב הזמן זה לא ממש הפריע, אבל אני זוכר שני מקרים שכן. באחד מהם הייתי בדייט עם אישה סטרייטית וסיפרתי לה שאני בי, ובתגובה היא אמרה שזה לא יעבוד בינינו כי 'דוחה אותי גבר שנמשך לגברים'. במקרה השני יצאתי עם גבר הומו, והוא פשוט נגעל מזה ששכבתי עם נשים. גם הוא אמר שהוא לא יכול להיות עם מישהו כמוני".
המטפלת הזוגית חשבה שאני מתחמק ממחויבות
הבעיה ביחס לגברים ביסים, אומר אוטין, לא מסתכמת בדייטים כושלים. "לפני כמה שנים הייתי בטיפול זוגי עם בת הזוג שלי, ונושא המשיכה שלי לגברים התחיל לעלות. באותה תקופה התחלתי יותר להרגיש את המשיכה והתחלתי יותר לשמוע ולראות את ההגדרה דו-מיני, ביסקסואל. ואז המטפלת יצאה עלי, ביטלה אותי, אמרה שאני סתם אומר שאני ביסקסואל, שאלה דברים שחוקרים או מדברים עליהם בגיל 16 או 20, שאני בן 35 ושזה לא קשור לחיים שלי, ושזו למעשה דרך שלי להתחמק ממחויבות לקשר".
ומה עשית?
"אחרי שהפסקתי להיעלב, אמרתי: 'היא צודקת בדבר אחד: אין לביסקסואליות שום נוכחות בחיים שלי ואני רוצה לשנות את זה'. אז עשיתי גוגל. המושג קהילה היה אז גדול עלי, פשוט חיפשתי אנשים כמוני. הגעתי לקבוצה ביסקסואלית שארגנו שירי אייזנר (אחת הפעילות הביסקסואליות הבולטות בישראל) ובת זוגה לילך בן דוד, והיינו נפגשים פעם בשבועיים ומדברים על הזהות והחוויות שלנו. זה ממש הציל את חיי ואת הזוגיות שלי, זה נתן לי אוויר לנשום. מישהו מספר משהו בקבוצה ואני מרגיש שהוא הוציא לי את המילים מהפה. שנים הגדרתי את עצמי כסטרייט שנמשך גם לגברים, כי לא הייתי מוכן להיות הומו, ופתאום הבנתי שיש עוד אופציה".
זה כנראה לא מקרי שאת הקבוצה שאוטין הגיע אליה לא ארגנו גברים. "אחרי שהבנתי שאני בי, הרגשתי שזה הופך אותי פחות גבר ממה שאני 'אמור' להיות", אומר אלון צבעוני, פעיל בחוש"ן – מרכז החינוך וההסברה של הקהילה הגאה. "רק בהמשך התחלתי לשאול את עצמי: אם מגדר לא חשוב לי באדם שאני בקשר איתו, למה זה כל כך חשוב לי בעצמי? גבריות הטרוסקסואלית מלווה בלחץ להיות מאוד קהה רגשית וכוחני. באיזשהו שלב, בזכות הביסקסואליות, הבנתי שאני לא חייב לשחק את המשחק הזה - וזו הייתה הקלה גדולה מאוד. אם פעם פחדתי שיחשבו שאני גיי בגלל הסטיגמות, היום אני קצת מפחד שיחשבו שאני סטרייט".
כמו צבעוני, לא מעט ביסקסואלים סובלים מהתחושה שהם לא מספיק גברים, אולי אפילו יותר מהומואים. "הייתי מאוד עסוק בזה", מספר אוטין, "אני גבר שבוכה, שאוהב קומדיות רומנטיות, שמפחד מסרטי אימה, שלא נוהג, שמדבר על הרגשות שלו. הגבריות הסטרייטית צריכה חיזוקים כל הזמן שהיא בסדר, שהיא לא מעורערת. היא נבנית על מודלים מאוד קבועים של מה גברי ומה לא, ואם משהו סוטה ממנה, היא מיד מתערערת. זה מאוד שברירי. להיות נחדר, או להיות עם גבר, נתפס כמשהו שנשים עושות. אז אם אתה בתור גבר נמצא עם גבר אחר, אתה מיד נתפס כנחות, כי אישה נתפסת כנחותה. העניין הוא שגם הקהילה ההומואית אימצה את הדימוי של הגבר הלוחם, הפטריוט, ההומו שהוא בכל זאת 'גבר גבר'".
״אני חושב שהקהילה ההומואית מלאה בהרבה מאוד גבריות רעילה״, אומר גם שדה, "לא כל ההומואים כאלה, ודאי שלא, אבל יש מודל גבריות מאוד מובחן בקהילה ההומואית – של גבר שרירי, שזוף, חלק. בקהילה הביסקסואלית אני רואה הרבה יותר מגוון: גברים רזים ושמנים ושעירים וחלקים וטווינקים ודובים. לכולם יש מקום".
מניחים שביסים הם הומואים, וביסיות הן סטרייטיות
מי שפועלים לשנות את התפיסות נגד ביסקסואלים הם אנשי הפורום הבי-פאן-פולי, שפועל במסגרת האגודה למען הלהט"ב. "יצאנו לדרך לפני שנתיים, כמה חברות וחברים שנפגשו כמעט במחתרת", מספר מיקי זאידל, פאנסקסואל שנמצא בזוגיות עם גבר טרנס. באותן שנתיים, לדבריו, הוא מרגיש שינוי לטובה ביחס אליהם בתוך הקהילה: "מישהו פרסם השבוע בקבוצת פייסבוק של 6,000 חברים, רובם הומואים, שהוא גילה שהאקס שלו יוצא עם בחורה. לפני שנה-שנתיים היו כותבים שהוא חזר לארון, אבל קראתי את התגובות ורובן היו 'אוקיי, הוא בי'".
ובכל זאת, כשהפורום ביקש להכתיר את הביסקסואליות כנושא מצעד הגאווה, זה יצר מאבק פוליטי לא קטן. "הרבה אנשים בתוך הקהילה אמרו, גם אחרי שזכינו: 'למה צריך להתעסק בנושא האזוטרי הזה? יש דברים הרבה יותר חשובים'. מתייחסים אלינו על הציר שבין 'הם לא משלנו', 'הם בקושי קיימים' ו'שיחליטו מה הם באמת'. המחקרים שאני מכיר מדברים על כך שחצי מהקהילה הגאה היא בעצם ביסית, זה לא חלק קטן. אבל עדיין מדברים על הקהילה ההומו-לסבית".
"המצב של גברים בי ופאן בתוך הקהילה לא קל", אומר צבעוני. "הם מקבלים יחס עוין, שומעים שהם משקרים או שהם בהכחשה, ונדרשים לספק הוכחות שהם 'באמת' ביסקסואלים". המצעד השנה ולייני מסיבות ביסיים, כמו ה-bisi, אמנם מסמלים שינוי מסוים, "אבל עם כל כמה שאני אוהב את הקהילה, יש עוד הרבה עבודה לפני שנרגיש בה בבית. יש הרבה הומואים שהם בני ברית נפלאים ורגישים, אבל לאחרים נוח להישאר בבורות ואדישות לגבי החוויה שלנו, ולחשוב שאנחנו מבולבלים, בוגדניים או גיס חמישי. גברים ביסקסואלים בדרך כלל סולידריים עם המאבק לשחרור של הומואים, לסביות ואנשים מהקשת הטרנסית, אבל ההפך לא נכון".
הביסים, אומר אוטין, נדרשים גם להילחם בסטיגמה שהם רוצים לשכב עם כולן וכולם, כל הזמן. "זו אחת הטענות הראשונות שעולות: שביסקסואלים הם היפר-מיניים, אף פעם לא מסופקים ותמיד רוצים עוד. זה אומר שנשים ביסיות מואשמות יותר בהפקרות מינית. במקרה של גברים אמנם מקובל לרצות הרבה סקס, אבל זה משהו שנתפס כפחות מחרמן עבור החברה הסטרייטית. חשוב לומר שיש ביסקסואלים היפר-מיניים, אבל לא כולם כאלה, ויש גם א-מיניים. מה שכן, אפשר לעשות משהו חיובי עם הסטיגמה הזאת: לדבר דרכה על הנאה מסקס, מחקירה מינית, מכל האפשרויות שיש לגוף שלנו להציע".
כשגברים ביסים כן רוצים להיכנס למיטה, טוען זאידל, מי שנרתעות הן קודם כל סטרייטיות. "את רוב הדיכוי המיני גברים ביסקסואלים חווים מנשים, שלא מוכנות לצאת איתם כי הם לא מספיק 'גברים'. גברים הומואים יותר פתוחים לזה, דווקא מתוך ביפוביה: הם מניחים שהבי הוא בעצם הומו בארון, אז זה בסדר. על אישה ביסקסואלית, לעומת זאת, יגידו שהיא סטרייטית. מניחים שמי שנמשך לזין יהיה עם מי שיש לו זין. זה לא רק ביפובי, אלא גם טרנספובי – ההנחה היא שלהיות גבר ולהיות עם זין זה אותו דבר".
המצב הזה, אומר זאידל, תורם לכך שהרבה אנשים מתקשים להגדיר את עצמם כבי. "לביסקסואליות יש סטנדרטים שאי אפשר לעמוד בהם. הרבה אנשים, שנמשכים ליותר ממגדר אחד, לא מרגישים 'מספיק' ביסקסואלים כי הם שכבו רק עם נשים או גברים. החברה כל הזמן אומרת להם: 'אתה לא כזה'. אף אחד לא יבקש מנערה סטרייטית לשכב עם גברים לפני שהיא מזדהה ככזאת, אף אחד בתוך הקהילה לא יגיד לנער הומו 'אם שכבת עם גברים אתה לא יודע מה אתה׳, אבל לביסקסואלים כן אומרים את זה".
הביסיות לימדה אותי שלא תמיד צריך להיות חזק
במקביל להיפתחות המסוימת כלפי גברים ביסים, תהליך מסקרן נוסף קורה דווקא מחוץ לגבולות הקהילה: יותר גברים צעירים מתנסים, מינית או אפילו רומנטית, עם בני מינם – כמו שמקובל בקרב נשים. הם מגדירים את עצמם כסטרייטים ולא ביסקסואלים, אבל רוצים להתנסות, וכבר לא מרגישים שזה מאיים כל כך על הגבריות שלהם. על פי סקר אמריקאי מלפני שנה וחצי, 2.3% מהגברים שמגדירים עצמם כסטרייטים חוו התנסות מינית עם גבר אחר.
ב-2015 יצא ספר אמריקאי שנקרא, בתרגום חופשי, "לא הומו: סקס בין גברים לבנים סטרייטים". הספר חוקר התנסויות מיניות של גברים סטרייטים במקומות שבהם הייתם מצפים שזה יקרה, כמו בצבא או באחוות בקולג׳, אבל גם בכנופיות אופנוענים ובפרברים שמרניים. מחקר נוסף שנערך בשנה שעברה באורגון התמקד, באווירת "הר ברוקבק", בחוויות מיניות כאלה באזורים כפריים של ארה"ב. הפתיחות החדשה הזאת הולידה מונחים שפעם גברים סטרייטים לא היו מדמיינים אפילו להשתמש בהם, כמו Bud Sex או Bro Job – מציצה ידידותית בין שני חברים.
רני (שם בדוי), מגדיר את עצמו כסטרייט שהתנסה גם עם גברים. "אני לא מרגיש שאני נמשך לגברים כמו שאני נמשך לנשים, ואף פעם לא הרגשתי ככה. החוויות שלי הגיעו מרצון לשבור איזשהו מחסום, או לפחות לבדוק איך אני ארגיש כשאתנגש בו. גדלתי במקום מאוד הטרונורמטיבי וסחי, ואחרי הצבא והמעבר לתל אביב חוויתי שינוי מאוד גדול. התפיסות שלי לגבי בגדים, למשל, הפכו מ'אני אוהב להתלבש סולידי' ל׳איזה כיף, בגדים!'. ההתנסויות עם בנים הגיעו מאותו מקום, של למתוח את החופש החדש הזה".
הרגשת שזה הופך אותך לפחות גברי?
"להפך. אני מרגיש שהחוויות האלה עזרו לי להרגיש יותר שלם עם הגבריות שלי. זה גם חידד לי דברים שקשורים למשיכה שלי לנשים, ואני אפילו מרגיש שזה שיפר אותי כמאהב. אני רואה את עצמי חוזר לזה מתישהו, זה עולם שלם שעוד לא לגמרי חוויתי".
איך אנשים מגיבים כשאתה מספר להם?
"יש כאלה שלועגים וחושבים שאני הומו מוכחש. אנשים שקרובים אלי, שהם חלק מהבועה שלי, מקבלים את זה. לפעמים אפילו נוצרת בעיה הפוכה: היו פעמים שסיפרתי על זה בדייטים ודווקא קיבלתי תגובות חיוביות, ואז הרגשתי כמו אידיוט שהתנסה עם גברים בשביל להיות קול בעיני נשים".
תופעת הסטרייטים המתנסים יוצרת רצף חדש לגמרי של שאלות מבלבלות. מצד אחד, קשה להתייחס באופן שלילי לגברים פתוחים מינית ורגשית ששוברים את המודל המאצ'ואי. מצד שני, האם הגברים האלה לא פשוט מפחדים להגדיר את עצמם כביסקסואלים או כהומואים, כמו שטוען הקומיקס המוצלח הזה? מצד שלישי, לא אמרנו שזה לא לעניין לספר לאחרים למי הם באמת נמשכים? מצד רביעי, אולי הגיע הזמן לשחרר מכל משחק ההגדרות הזה? מצד חמישי, איך אפשר לעשות את זה בחברה שהיא עדיין סטרייטית ברובה?
ואולי, כמו שאומר צבעוני, מה שחשוב זה פחות עם מי אתה נכנס במיטה – ויותר באיזו גישה אתה נכנס. "גברים נדרשים להיות דומיננטיים בכל מערכות היחסים שלהם: בין חברים, בזוגיות, בעבודה. הביסקסואליות לימדה אותי שזה לא חייב להיות ככה. זה פתח אותי להבין את החוויה של נשים, להיות יותר אמפתי. הבנתי שמותר לוותר על התחרות, על הצורך להיות בשליטה, על הרצון להיות תמיד חזק".
