סמיר (שם בדוי, 28) קיבל תשלום עבור יחסי מין בפעם הראשונה כשהיה בן 13, אחרי שפגש בגבר זר. מאז, הוא עסק בזנות במשך שנים רבות והצליח לצאת מהמעגל הממכר אך ורק בזכות תוכנית "הלב 24/7" שמפעילה עמותת עלם.
שמונה שנים אחרי שהפסיק לעסוק בזנות, הוא עדיין שומר על קשר עם העובדת הסוציאלית שליוותה אותו וסייעה לו, וכיום הוא חי בתל אביב עם בן זוג, עובד כמעצב גרפי וחולם על קריירה בעיצוב שיער.
אבל למרות שהמשיך הלאה בחייו, הוא לא שוכח את השנים הקשות שעיצבו אותם. לפני חמש שנים הוא הצטרף לעמותה כמתנדב וכיום הוא משקיע זמן רב משעות הפנאי שלו במפגשים עם נערים שנמצאים במקום שבו הוא היה לאורך שנות ההתבגרות שלו. אלא שבניגוד אליו, ייתכן והם לא יזכו לקבל את הסיוע שעזר לו לצאת ממעגל הזנות, זאת משום שלפני שלושה חודשים, עמותת עלם הפסידה במכרז של משרד הרווחה העוסק בפרויקטים לנוער בזנות, זאת בניגוד מוחלט להערכה הרבה שהיא קיבלה על הפעלת "הלב 24/7" לאורך השנים.
"הנערים שאני נפגש איתם חושבים כל הזמן איך אפשר לנצל אותי לטובת כסף, סיגריות או אפילו כוס קפה", משתף סמיר בשיחה עם mako. "אני גם הייתי במקום הזה ומבין אותם. עד לפני כמה שנים לא חשבתי שבאמת אצליח לצאת מאיפה שהייתי ובטח שלא ראיתי את עצמי בזוגיות. דמיינתי את הסוף שלי עם מזרק בתחנה הישנה והתחלתי להשלים שככה אגמור את החיים. זה יהיה פשע לסגור את הפרויקט שהציל את החיים שלי ושל רבים אחרים". 
"חברי כנסת עצרו את הרכב וסימנו לי לעלות"
סמיר נולד בצפון הארץ ודילג מגיל צעיר בין הוסטלים ופנימיות ברחבי המדינה. כשהיה בן 13 הוא ספג אלימות קשה מצד התלמידים בבית הספר כי היה "עדין ונשי". חוסר השייכות לסביבה וחוסר הקבלה מצד משפחתו הובילו אותו לארוז מספר פריטי לבוש ולברוח לחיפה.
זמן לא רב לאחר מכן, הוא הגיע לתל אביב, אבל גם שם לא הצליח להשתלב במסגרת ראויה שסיפקה לו את הסיוע והשיקום להם היה זקוק. "רוב המקומות נתנו לי רק מקום לישון ולהתקלח", הוא נזכר. "היו מסגרות עם חוקים מאוד נוקשים ואפילו קיצוניים. הייתה מסגרת אחת בה היה ממש אסור לגעת באנשים, אפילו לא לחבק, וזה היה משהו שלא הצלחתי לעמוד בו".
ההתדרדרות שלו הייתה מהירה וזמן קצר אחרי שהגיע לעיר הוא החל לצרוך אלכוהול וסמים. "זאת הדרך היחידה בה ילד בן 13 יכול לשכב עם גבר בן 60", הוא מספר. "אבל בהוסטל בו הייתי לא קיבלו את זה וסילקו אותי, הם גרמו לי להרגיש שאני לא בסדר. שוב מצאתי את עצמי ישן ברחובות התחנה המרכזית, אז גם הבנתי לראשונה שאם אני רוצה שיהיה לי כסף אני צריך לעסוק בזנות. הייתי עושה את זה גם לפני כן, 'מתארח' בדירות בשביל שיהיה לי מקום לישון ואוכל, אבל לא ידעתי לתת לזה שם".
קשה לדמיין נער כל כך צעיר עוסק בזנות. איך החיים האלה נראו עבורך?
"שתיתי המון אלכוהול כל יום. הייתי שובר בקבוקי זכוכית ושומר את השברים כדי להגן על עצמי. ככל שהזמן עבר הייתי מתחיל לעבוד גם בשביל קופסת סיגריות או אלכוהול, לא רק בשביל כסף. לפעמים חברי כנסת ומפורסמים היו עוצרים את הרכב לידי, הייתי נכנס בלי לחשוב פעמיים". 
את הניידות של עמותת עלם הוא פגש בפעם הראשונה כשהיה בן 15. במסגרת הפרויקט, עובדים ועובדות סוציאליות מסתובבים ברחבי הארץ, משוחחים עם בני נוער העוסקים בזנות ומציעים להם מזון, אוזן קשבת ואף סיוע רחב בהרבה. "חיכיתי שיגיעו לקוחות ועובדת סוציאלית הציעה לי מנה חמה", הוא נזכר. "אחרי כל כך הרבה עובדות סוציאליות שפגשתי בכל המסגרות השונות כבר איבדתי בהן אמון. אמרתי לה שאני באמצע עבודה וביקשתי שתתרחק. אחרי כמה שעות עם לקוח, ראיתי שהיא לא הלכה לשום מקום. היא חיכתה לי".
זו הייתה הפעם הראשונה שסמיר הגיע להוסטל של עלם בתל אביב, שם הוא הופתע לגלות שאף אחד לא דורש ממנו להפסיק לעסוק בזנות. "הם לא פעלו בדרך של כפייה, אלא בדרך מתוחכמת יותר", הוא מסביר. "הם ניסו לצמצם את השעות שאני ער ופעיל בלילה ויצרו עבורי שגרה במהלך היום. הם ליוו אותי לרופאים והתקשרו אלי כל כמה ימים, כדי שאני אבין שאוכל לסמוך עליהם ואחזור שוב ושוב להוסטל. בהמשך, הם גם סייעו לי עם ייעוץ משפטי שהייתי זקוק לו וממנו לי לימודי עיצוב גרפי, כדי שיהיה לי מקצוע ביד".
התקופה הזאת משפיעה עליך גם היום?
"חוץ מהתקפי חרדה ונדודי שינה שאני סובל מהם לעיתים קרובות, תמיד יש פחד שמתישהו אני אחזור לזה. אם אני ובן הזוג ניפרד או אם יפטרו אותי, אז אני אוכל לחזור לזנות. אני נלחם בזה ועושה הכל כדי לא להגיע לשם, אבל עדיין לא מצליח להגיד בלב שלם 'זה לא יקרה יותר לעולם'". 
הסיבה להפסד במכרז: "נקמנות של משרד הרווחה"
מרחב "הלב 24/7" בתל אביב פועל כבר שבע שנים ואת התוכנית להפעלתו פיתחה עמותת עלם בעצמה. לאורך השנים, במקביל לפיתוח תכניות נוספות והתמקצעות מעמיקה של צוות הארגון, נפתחו מרכזים נוספים במימון ובפיקוח משרד העבודה והרווחה בערים נוספות, בין היתר בחיפה, אילת, פתח תקווה ודימונה. במרכז הלב בתל אביב לבדו מטופלים כיום כ-120 נערים ונערות עד גיל 21, מתוכם כמעט מחצית הם בני ובנות הקהילה הגאה, ורבע בני ובנות הקהילה הטרנסג'נדרית.
אי אפשר להגדיר זאת בצורה אחרת - מרכז הלב יוצא מגדרו ועושה כל דבר אפשרי על מנת להוציא את הנערים והנערות הללו ממעגל הזנות. הוא מעניק ייעוץ משפטי, סיוע רפואי, שיחות עם עובדים סוציאליים, מימון לימודים ומלגות וזה רק קצה הקרחון. ברחבי הארץ פועלים עוד עשרה מרכזים תחת עמותות ועיריות שונות, אשר מסייעים רק לנערות וצעירות.
כיום, המרכז בתל אביב של עמותת עלם הוא בין המסגרות היחידות בישראל אשר מעניקות סיוע לנערים בזנות. על פי משרד העבודה והרווחה, צפויים להיפתח בשנה הקרובה מרכזים חדשים במספר רשויות מקומיות, שיתנו מענה גם לקטינים במעגל הזנות, בדומה למרחב הלב בתל-אביב.
כאמור, לפני כשלושה חודשים הודיע משרד הרווחה כי במסגרת המכרז להפעלת תוכנית "הלב 24/7" זכתה חברה פרטית, שעד כה טיפלה בעיקר בדרי רחוב ובאנשים עם מוגבלויות. במכרזים ממשלתיים, בוחן צוות המשרד את כלל ההגשות בהתאם לסעיפים וקריטריונים שונים שנקבעו מראש, ומדרג אותם בהתאם, כך למשל, עלם קיבלה אפס נקודות תחת הסעיף "שביעות רצון של משרד הרווחה". וכך, באין מפריע, זכתה חברה פרטית לנהל את הפרויקט שהקימה עמותת עלם.
"באופן מפתיע וחסר תקדים, ניסיון קודם בעבודה עם צעירים וצעירות בזנות לא היה תנאי סף לזכייה במכרז", אומרת ל-mako שני נרדימון, מנהלת סניף "הלב 24/7" בתל אביב. לטענתה, הסיבה המרכזית להפסד במכרז היא נקמנות של אנשים ספציפיים באגף התקון במשרד הרווחה.
"לפני מספר חודשים, דרשה מנהלת אגף תקון במשרד הרווחה שנפסיק לסייע לנערים בחיפה העוסקים בזנות", היא משתפת. "אם זאת לא הסיבה שקיבלנו אפס נקודות, אז אין לי מושג מה היא יכולה להיות, בטח לאור העובדה שבמשך שנים רבות אנחנו מקבלים אינספור מחמאות, גם מצד גורמים רבים במשרד הרווחה עצמו".
"בלי עלם, הייתי נרקומן גמור בתחנה"
גם תום (שם בדוי, 21), יצא ממעגל הזנות הודות לסיוע של תוכנית "הלב 24/7", אותו קיבל בשנה האחרונה, וכמו סמיר, גם הוא נכנס לעולם הזה בעקבות חוסר הקבלה של משפחתו את נטייתו המינית. "הרגשתי לבד בבית עד שהחלטתי לעזוב בגיל 17 לפתח תקווה", הוא נזכר. "רציתי לצאת מהבית כדי להיות מי שאני באמת. עבדתי במספרה וככה הצלחתי לדאוג לעצמי, אבל זה לא היה מספיק. במקביל, קיבלתי הרבה הצעות באפליקציות ובאינסטגרם לתשלום עבור מין".
יש פרופיל ספציפי של גברים שהיו משדלים אותך?
"כולם. המון הודעות מגברים נשואים, ארוניסטים וגם פלסטינים מהשטחים. המון גברים פנו אלי בלי שבכלל ידעתי איך הם הגיעו אלי. כמעט כולם לא היו הטעם שלי, אבל כולם הציעו כסף ואני הייתי תמים מדי. היו מלא שגם הציעו לי סמים קשים, אפילו שהייתי כולה בן 17, אבל היה לי איזה קול פנימי לא להסכים. פעם אחת עישנתי קנאביס, אבל זה עשה לי רע ומאז נמנעתי מזה".
הייתה לך כבר עבודה, אז למה נכנסת למעגל הזה?
"בגלל שהייתה לי עבודה עשיתי את זה בתקופות. הכסף עזר לי. היו תקופות שהייתי עובד כל יום והיו תקופות שלא הייתי נפגש עם אף אחד. אני מאמין שיש המון אנשים שנמשכים לדברים רעים ומזיקים, כמו לעסוק בזנות, והם צריכים כוח עצום לעצור את עצמם. אני גם כזה, כי ידעתי עמוק בפנים כמה זה מסוכן להישאב לתוך זה".
כמו רבים אחרים, גם תום התחיל להגיע לתחנה המרכזית כדי למצוא לקוחות, שם הוא פגש לראשונה את המתנדבים והמתנדבות של עמותת עלם, מהם בחר להתעלם. "אף פעם לא סמכתי על אנשים", הוא מספר. "אני זוכר שהם אמרו לי שיש להם בית ריק ואני בראש ידעתי מה זה אומר. בסוף הבאתי להם את המספר שלי, אבל לא חשבתי שיצא מזה שום דבר".
כמו תמיד, מתנדבי הלב לא ויתרו עליו ויצרו עם תום קשר באופן יומיומי כדי לדרוש בשלומו ולעודד אותו לפנות אליהם אם אי פעם יזדקק לסיוע. שנה חלפה, הוא התגייס לשירות צבאי ושהה בבית החייל, אבל השתחרר אחרי שישה חודשים. כשהרגיש שהוא שוקע פעם נוספת למעגל הזנות, הוא החליט לנסות לבקש סיוע. "חבר אמר לי שהם באמת עוזרים - והוא צדק", נזכר תום. "עלם עזרה לי עד שעמדתי שוב על הרגליים. בלעדיהם, היום הייתי אחד הנרקומנים הגמורים של התחנה".
איך התקופה הזאת השפיעה על החיים שלך?
"המחשבה שלי ביחס לבני אדם השתנתה. אני קצת חסר רגשות. קשה לי לסמוך על אנשים וקשה לי להכיר אנשים חדשים גם אם אני ממש רוצה אותם. כשמתרגלים לעשות סקס בשביל כסף משהו בך נדפק. רק עכשיו, אחרי ארבע שנים, אני מתחיל לחזור לעצמי ולהיות יותר אנושי, אבל זו עבודה קשה מאוד".
יש חשש לחזור לזנות בעתיד?
"זה מפתה לחזור כי זה כסף קל. אני גם יודע איך עושים את זה ולמי להתחבר ברחוב. היו לי מחשבות איך יכולתי להיות עשיר מזה, אבל גם ידעתי שאני יכול להיות גמור מסמים או מת. בניגוד לאחרים שפגשתי, אני רציתי עזרה והצלחתי לקבל אותה".
גם תום וגם סמיר מקווים שבזכות הסיפור שלהם, נערים ונערות העוסקים בזנות יבינו שזה אפשרי להשתקם. "הם השוליים של השוליים של החברה הישראלית ודווקא הם יאבדו את העזרה היחידה העומדת לרשותם", מסביר סמיר. "כשהבנתי שהלב צפוי להיסגר הרגשתי שלקחו לי את הבית. גם היום, אם אני במשבר אני פונה לעובדת הסוציאלית שטיפלה בי. הצוות אמנם מתחלף, אבל המקום שומר על היחס והדרך לטובת הנערים. חבל לי על הנערים שמסתובבים ברחוב ואולי בקרוב לא יהיה להם אף מענה. הם ימשיכו להקריב את הגוף שלהם".
משרד הרווחה צפוי להשיב בשבועות הקרובים על הערר שהגישה עמותת עלם על תוצאות המכרז. לבינתיים, בעמותה מפחדים כי הנערים שבהם טיפלו עד כה, יחזרו לעבוד ברחוב. "אנחנו נמשיך לסייע לאוכלוסיית הקטינים והקטינות בזנות, ולשמור על רמת מקצועיות ללא דופי בתחום הטיפול בבני נוער וצעירים בסיכון", מסכמת נרדימון.