471 ימים לאחר שהייתה בשבי ארגון הטרור חמאס בעזה, אמילי דמארי יצאה מהמקום החשוך ביותר והאירה מדינה שלמה. החיוך, הנחישות, העמידות, התעוזה וגם החוצפה והאומץ לעמוד מול מחבלי החמאס, כשהיא נהגה לתשאל שוב ושוב את חמאס על המנהרות – עד שכינו אותה "הסקרנית", הפכו אותה לסמל של תקווה ועוצמה.
מאז שובה, נרתמה דמארי למאבק לשחרור כלל החטופים, לקחה חלק בטקסים ציבוריים – כולל הדלקת המשואות – והצליחה להפתיע שוב ושוב את עם ישראל בדרך שבה הפכה את תקופת השבי להתמודדות מעצימה. היום, כשהיא חופשייה ומחובקת על ידי הציבור ומשפחתה, היא מהווה דמות נשית מהחזקות במדינה כולה.
יוצר הקולנוע הישראלי עטור הפרסים, שהיה מועמד השנה לפרס האמי היוקרתי בשתי קטגוריות על סרטו "עוד נחזור לרקוד" – העוסק בטבח בחניון רעים – הוא קול חשוב ביצירה המקומית. סרטיו נוגעים בנושאים קשים, אך מצליחים לרגש, לעורר מחשבה ולהאיר פינות חשוכות בחברה. מ"שבלולים בגשם" העוסק בזוגיות גאה, ועד "גברים בלתי נראים" על הומואים פלסטינים שבורחים לתל אביב – יריב מעצב מחדש את השיח על קהילה, זהות וחמלה.
אם יש מישהו שמצליח לעורר בנו השראה ולתת לנו תקווה לעתיד, זהו היזם הישראלי ומייסד חברת אבטחת המידע Wiz, אחד מאנשי ההייטק המשפיעים בישראל: אסף רפפורט, שהוביל אקזיט של 23 מיליארד דולר – מהגבוהים בתולדות המדינה. אבל מעבר להצלחה העסקית, רפפורט הוא גם מנהיג חברתי: חבר בארגון LGBTWork, תורם לקידום שוויון גאה ופועל לחולל שינוי בתעשייה. חי עם בן זוגו אופיר הדרי ואב לשני ילדים שנולדו בהליך פונדקאות – ובאמצעות חייו האישיים והמקצועיים משלב בין חדשנות, משפחתיות וערבות הדדית.
הדיווה הישראלית היא לא רק אייקון פופ - היא עמוד תווך בקהילת הלהט"ב בישראל, ובעיני רבים מי שחוללה את המהפכה הגאה של 1998 בזכייתה באירוויזיון עם השיר "דיווה". מאז, עם קריירה של יותר משלושה עשורים, דנה הייתה ועודנה מגדלור של תקווה. לצידה בדרך הולך שי כרם, יליד תל אביב שהחל את דרכו כעורך הבידור בשבועון "העולם הזה", ובשנות ה-90 לעבוד עם דנה כמפיק ומנהל אישי - ובהמשך כיכב איתה בסדרה "דנה קמה".
ביחד, דנה ושי הם כוח המשלב אומנות, אקטיביזם ופופ. השנה עשו היסטוריה כשדנה הפכה לטרנסית הראשונה שמשתתפת בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל – בחירה שלא הייתה מובנת מאליה. גם ברגעים כאלה, היא ממשיכה לפעול בכנות, רגישות ואחריות, כפי שעשתה תמיד.
בנובמבר האחרון עדן חסון, אחד הקולות הבולטים במוזיקה הישראלית, עשה צעד אמיץ: שר באולם מלא עד אפס מקום על אהבתו לגבר – לבן זוגו, השחקן והרקדן יותם גבריאל – ודמעות בעיניו. ההקדשה לשיר "סוף סוף אני" הפכה לרגע תרבותי שחיבר בין מוזיקה מזרחית לזהות להט"בית – צירוף נדיר אך מתגבר, כמו אצל אומנים נוספים דוגמת אופק יפרח אזולאי או אייל מזעקי.
יותם, בן זוגו של עדן זה שנתיים, הפך באחת מדמות אנונימית לאייקון אהוב בזכות כנות, הומור, סגנון אישי וכישרון קולינרי שהפגין ברשתות. יותם לא מפחד לדבר על קבלה עצמית, על תהליכים נפשיים, ועל איך זה להיות פתאום בפרונט של תרבות שרק עכשיו לומדת להכיל מורכבות גאה. יחד, הם לא רק פאוור קאפל – אלא מראה חדשה לתרבות המקומית.
זכתה השנה לכבוד נוסף: היא מככבת בסרט הדוקומנטרי "הגברת הראשונה", שביימו אודי ניר ושגיא בורנשטיין, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר במסגרת פרס וייל בלוך לקולנוע לשנת 2025, המוענק לסרטים העוסקים בחברה משותפת בישראל.
טילמה נולדה כבן בקיבוץ בצפון הארץ, אך מעולם לא ויתרה על מי שהייתה באמת. בשנות ה־60 בישראל, עצם הקיום שלה כטרנסית הפך אותה לעבריינית בעיני החוק. לאחר איומים חוזרים – נאלצה לברוח. בגיל 20 עברה ניתוח להתאמה מגדרית במרוקו, עברה לאירופה, נישאה, עבדה כדיילת וחיה שנים תוך הסתרת זהותה.
בגיל 60 חזרה לישראל – לא כבורחת, אלא כמהפכנית. בשנת 2011 סגרה מעגל והפכה לטרנסית הראשונה המשרתת בהתנדבות במשטרת ישראל – אותה משטרה שרדפה אותה בעבר. כיום היא מרצה בפני שוטרים, נלחמת על שוויון ומשאירה חותם בכל חדר שהיא נכנסת אליו.
אנחנו עומדים לצידה ובצילה של קיי לונג עוד מ-2011, אך למרות שתמיד ינסו לקום להן מתחרות, איש לא באמת יכול על מלכת הדראג של ישראל - האישה והבונוס. השנה היא הוכתרה באופן רשמי למלכת הדראג הגבוהה בעולם, והמשיכה לפרסם סרטונים קורעים מצחוק ממסעותיה בעולם, מה"לארדים" שהיא תופסת ומהתגובות של עוברי אורח מופתעים – כולם עדות לכך ששינוי חברתי וקירוב לבבות יכולים להתחיל גם מצחוק.
אך מעבר להומור, קיי לונג היא שגרירה אמיתית של ביטוי עצמי ושל נושאים מגדריים, שפונה לכל גיל – כולל הורים וילדים – מבלי להיכנס לשיח מיני או לפרובוקציה. במשימת חייה היא מקדמת הבנה, כנות וסבלנות – ואת כל זה היא עושה תוך שהיא מעצבת לבד את כל תלבושותיה. דמות שלא מפסיקה להוות השראה.
מנכ"לית עמותת "טרנסיות ישראל" נחשבת לדמות בולטת במיוחד במאבק למען זכויות הקהילה הטרנסית. אך מעבר לכך, היא גם מבטאת קול עצמאי, לא פעם מפתיע, כשהיא יוצאת נגד חלק מהשיח הפרוגרסיבי השגור ומוכיחה עד כמה צבעונית ורבת־פנים היא הקשת. עבור עצמה היא מגדירה סדר עדיפויות ברור: קודם כל יהודייה, ואז ישראלית, מזרחית, פריפריאלית – ורק לבסוף, טרנסית.
היא גדלה בטירת הכרמל לאם חד-הורית, יצאה מהארון בגיל 20 ומימנה בכוחות עצמה את ההליך שלה - דבר שהיא מתגאה בו מאוד. מהחיים ברחוב ומעגל הזנות היא הצליחה להיחלץ, להקים עסק ועמותות כדי לסייע לאחרות במצבה. היא לא מתביישת בעבר שלה אלא נושאת אותו בגאון, והדבר הפך אותה לאחד הנשים הטרנסיות המשפיעות בקהילה, כאשר בימים אלה היא ממשיכה להוביל את הארגון שייסדה ופוקדת באופן קבוע את ועדות הכנסת.
נסלי ברדה היא מהקולות הבולטים והמאוזנים בתקשורת הישראלית. במאית, יוצרת דוקו ומגישה קבועה בקשת 12, היא מביאה לשולחן שילוב נדיר של מקצועיות, אומץ אישי ונוכחות נשית גאה. ברדה, שצמחה מגלי צה"ל והובילה תחקירים בתוכנית "עובדה", הפכה בשנים האחרונות ליוצרת דוקו עם גוון חיובי – ובכך הפכה בעשור האחרון לאחת ממספרות הסיפורים הטובות בטלוויזיה.
בסדרות כמו "גיבורים" ו"אחד למיליון", היא מצליחה לחשוף את הצדדים האנושיים ביותר של ישראל – פשוטים ומרגשים – ולהאיר עליהם אור רך ומרפא. ברדה מהווה דוגמה איך נראה חיבור בין עומק עיתונאי, תקווה אנושית ואחריות ציבורית, והיא דמות שאפשר ללמוד ממנה איך משלבים שליחות, מקצועיות ואהבת אדם.
היוצרת, השחקנית, הפעילה החברתית ומלכת הדראג המופיעה תחת השם "בלאדי מרי" השיקה בחודשים האחרונים פרויקט דיגיטלי חדש תחת השם One Take - מונולוג אותנטי וישיר ללא עריכה, שבו היא פותחת את הלב ומדברת על נושאים מורכבים בקהילה הטרנסית לצד נושאים אקטואליים שבשגרה. במשך 20 דקות, בסון מצליחה לפשט את המורכבות של הקהילה הישראלית בימים אלה, ועל הדרך מביעה לעיתים עמדה שנתפשת כלא קונבנציונלית עבור אישה טרנסית.
בנוסף, ממשיכה בסון לנהל את תחום מענים קהילתיים במרכז הגאה בתל אביב, לספק תמיכה לנשים טרנסיות בתחילת דרכן, ולשלב בין אקטיביזם, אמנות ועבודה חברתית בשטח. כל אלו הצליחו להפוך את בסון לאחד הטרנסיות המשפיעות ביותר בישראל, ולדמות שמאירה את הדרך לקהילה שלמה. בין אם היא "בלאדי מרי", מלרלרת ברשת או פועלת מאחורי הקלעים בארגונים הגאים - בסון לא מפחדת לדבר על האמת שלה, גם כשזה לא נעים או נוח.
אחת התגליות הכי מרגשות של השנה האחרונה הוא המפיק המוזיקלי העולה "מיסטרמיס", שפרץ לחיינו מתוך הליין "פוראבר תל אביב" של המפיק אוהד חיים והצליח בשנתו הראשונה להעפיל למקום ה-13 ברשימת "ה-DJ של ישראל" שפורסמה ב-mako. לא לקח לו זמן רב לפרוש כנפיים וכעת, למרות שהוא סולד מההשוואה, הוא מסומן בתור יורש פוטנציאלי למלכה האם.
שיתופי פעולה היסטריים עם זמרות כמו מאיה בוסקילה וג'ולייטה, רמיקסים לשירים אייקוניים שמתנגנים בראש בלופים, נוכחות שאי אפשר לפספס ושיתופי פעולה עם דמויות ויראליות מהרשת הם רק חלק מהרפרטואר המרשים של המפיק, שגם ייסד השנה ליין הנושא את שמו. אז אם יש משהו שהאיר לנו את השנה האחרונה, זה מסיבות גייז מלאות בטעם טוב של פעם, כאילו חזרנו לימי ה-TLV.
ספיר ברמן, שופטת הכדורגל הישראלית שעשתה היסטוריה לאחר שיצאה מהארון כטרנסג'נדרית, הפכה מאז לא רק ליקירת הקהילה הגאה אלא גם לשופטת אהובה על אוהדי הכדורגל, שמריעים לה במשחקים, או מקללים אותה (בלשון הפנייה הנכונה, כמובן). הדרך לא הייתה פשוטה והיא נאלצה להתמודד עם ספקנות וביקורת, אבל במקום להיכנע היא בחרה להמשיך ולהוכיח את עצמה.
רשימת ההישגים של ברמן רק תופחת, כשלאחרונה היא נבחרה לשופטת העונה ורשמה שיא נוסף כשהפכה לשופטת הטרנסית הראשונה אי פעם ששופטת משחק בין-לאומי - במסגרת מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 17. את הסיפור מעורר ההשראה שלה היא חולקת בהרצאת "לא שופטת" בכל רחבי הארץ, ובעזרת נחישות ואומץ היא מצליחה לסדוק ולו במעט את המאצ'ואיזם בספורט הישראלי.
מרצה ופעיל חברתי שהפך לדמות בולטת המעוררת עניין רב גם מחוץ לגבולות ישראל, ופועל רבות למען היושבים בציון והחיים בה. אלחורי, בן למשפחת צד"ל שנמלטה מלבנון לאחר נסיגת ישראל בשנת 2000, הפך בשנים האחרונות לאחד הקולות החשובים בזירה ההסברתית. כהומו, ערבי־נוצרי, לבנוני-ישראלי וציוני - הוא מביא עמו שילוב זהויות כמעט בלתי אפשרי, והופך אותו למסר חזק של שייכות, תקווה ועמידה.
בשנה האחרונה השתתף אלחורי במסעות הסברה בארה"ב, דיבר בכנסים מול קהלים עוינים ופרו-ישראלים כאחד, והמשיך לפרסם פוסטים שמגיעים למאות אלפי אנשים, גם בעולם הערבי. הוא כותב על חוויותיו האישיות, על מורכבות הזהות בישראל, וגם על הקשיים, הנאצות והקללות שהוא סופג. אבל דווקא מתוך השילוב הלא-שגרתי של זהויות, אלחורי מצליח להזכיר לנו מה זו נחישות – ומה זו גאווה.
הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון 2022 עבר מסע אישי ואמנותי מורכב – ונדמה כי השנה הוא הגיע לנקודת הפריחה המחודשת שלו. על התפקיד הראשי במחזמר "פרסיליה מלכת המדבר" בתיאטרון 'הבימה' הוא קוטף שבחים רבים, ולאחרונה זכה לרגע של נחת וסגירת מעגל עם אמא שלו - שחזרה בתשובה ונעדרה מהחתונה שלו - לאחר שצפתה בו מופיע במחזה בדראג והגישה לו פרחים בסיום ההצגה. זהו רגע שמזכיר כי לעיתים, דווקא מתוך המורכבות – נולדת קבלה. מיכאל בן דוד, בעשייה הנוכחית שלו, מהווה השראה לדור חדש של צעירים שרוצים לא רק להופיע – אלא גם להיראות באמת.
הסטנדאפיסטית והתסריטאית שמובילה את הפודקאסט "איך לעשות דברים" העניקה לנו השנה רגעים נדירים של צחוק ושפיות, דווקא בתקופה שבה המציאות הישראלית נעשתה קשה יותר. בגישה פתוחה, חכמה ומצחיקה, ראובן מצליחה להפוך עשרות רגעים קטנים – כמו בדיחה לסבית מול ריקי גל – לרגעים גדולים של הזדהות ואתנחתא קומית. בעזרת הומור כנה, היא מזכירה לנו שלא משנה כמה החיים מסובכים – תמיד יש דרך להתמודד, לצחוק ולהישאר נאמנים לעצמנו.
אחד השחקנים האהובים והמצחיקים בישראל, המככב בתוכניות הסאטירה המובילות "ארץ נהדרת" ו"היהודים באים", חבר השנה ליוצר הצעיר אופק יפרח אזולאי, בשיתוף פעולה מוזיקלי מרגש. אופק, שהספיק לשחרר עד כה מספר שירים העוסקים בתרבות ההומואית הישראלית, עשה זאת שוב בחיבור עם ביטון בדואט "בלילות הבוסתן", שמביא סאונד מזרחי-אייטיזי ומספר את סיפור האהבה הנוסטלגי הלא ממומש של שני זמרי קסטות שהכירו בשיטות בגן העצמאות. החיבור הזה בין דורות, ז'אנרים ונקודות מבט הביא לנו לא רק את אחד משירי הגאווה המקוריים ביותר שנכתבו לאחרונה – אלא מזכיר לנו עד כמה חזק הקול התרבותי של הקהילה.
אם בעבר היה ספק, עכשיו כבר אי אפשר להתבלבל – "הפשוטע" היא אחת הדמויות המשפיעות ביותר בישראל. עם קהל של למעלה ממיליון עוקבים וחשיפות ענק לפוסטים שלו, בר אלמליח דונצוב מיצב את עצמו כאדם שיכול לשנות דעה ציבורית בעזרת פוסט אחד – בין אם זה ליהוק של "חתונמי" או נושא פוליטי מורכב.
לאחרונה מחקר חדש של סקופר, שניתח שיח ברשתות החברתיות, מצא כי דמותה של הפשוטע היא אחת הדמויות הבולטות ביותר שמעודדות שיח ואינטראקציה חיובית כלפי הקהילה הגאה ברשת. הפרט הזה, דרמטי ככל שהוא, לא אמור להפתיע איש, שכן כתיבתו השנונה האותנטית של בר מצליחות לגעת במילון עוקבים לפחות, ובכך מייצרת השפעה רחבה.
עם כ-750 אלף עוקבים בטיקטוק, משפיען הרשת כבר מתחזק תקופה ארוכה את הטייטל של אחד מיוצרי התוכן הגדולים בארץ ובתור כהן הביוטי הגדול בטיקטוק הישראלי. במיוחד בזכות הייחודיות שלו כגבר שמתאפר, בורוליה פורץ דרך בשיח על גבריות ומייצג עבור צעירים רבים שמרגישים עצמם מחוץ לנורמות הישנות, ומעניק להם קול, ביטחון והשראה להיות עצמם.
בשנה האחרונה הפך יוצר התוכן לקול בולט ומשמעותי בתרבות הגאה ברשתות החברתיות, ולא בגלל סרטוני התגובה שהוא מפרסם, אלא דווקא בזכות החן, הקסם והקלילות שבהן הוא ניחן. השנה הוא אף גויס על ידי משלחת האיחוד האירופי לישראל להוביל את פעילות האיחוד במצעד הגאווה בחיפה, וסימן צעד נוסף בדרך להפוך לפרזנטור מבוקש. הכריזמה, ההומור והאותנטיות שלו הופכים אותו לאהוב גם בקרב מפרסמים - על אף שהוא לא האב-טיפוס של "משפיעניות קוד הקופון" אחריהן משרדי פרסום מחזרים. ואם זאת הנראות הגאה שנראה מכאן הלאה בקמפיינים - אולי יש עתיד לתעשיית הפרסום בישראל אחרי הכל.
אולי אתם מכירים אותו בזכות העובדה שהוא ראש סצנת הבולרום הישראלית, אולי דווקא מהסרטונים הקומיים שבהם הוא מקדם את מותג האופנה הצנועה הפיקטיבי "תות הצניעות", ואולי דווקא משיתוף הפעולה עם דורבי בשיר הגאווה "מתענגת". כך או כך, את מאור מאיה לא הצלחתם לפספס. הפופולריות של מאיה נסקה בשנה האחרונה בזכות החיקויים המדויקים של "הפליליסטיות" וסרטוני הפרודיה לאופנה צנועה, ובתוך ים של כאוס ואי ודאות – כוכב הרשת העולה תמיד מצליח לגרום לנו לצחוק בקול רם.
לא טרנסית, לא דראג קווין, ואם ממש תכריחו אותה להגדיר את עצמה – היא תענה בפשטות: "הוויה נשית". נתנאלה צמחה בבית דתי באשדוד, הלכה עם כיפה וציצית ולמדה בבית ספר דתי – אך בפנים תמיד הרגישה אחרת. גם היום, אחרי שנים של חיפוש והשלמה, היא מניחה תפילין מדי בוקר, שומרת מצוות וממשיכה את הקשר למסורת שעליה גדלה – רק שעכשיו, בגאווה וללא התנצלות.
לנתנאלה התוודענו כשהייתה פרזנטורית של ליין "אריסה", שם הביאה נוכחות ייחודית וערכה טקסי חינה חגיגיים לקהל - גם אם לא לו מקום כזה בבית. מאז היא ממשיכה לפעול ברוח זו, כשהיום היא מנהלת יוזמת שידוכים. מהמסורת המשפחתית המרוקאית-ספרדית היא הביאה את החגיגיות ואת הצבעוניות, ולתוך זה היא יצקה את האמונה והדת ויצרה משהו חדש לגמרי.
כמאפרת ומעצבת שיער ותיקה שהתרחבה גם לתחום המשחק, נתנאלה היא לא רק דמות בולטת אלא מורת דרך עבור רבים. היא מחברת בין עולמות של דת, קוויריות, אומנות ומשפחה – ומראה שאפשר לעשות זאת בלי לוותר על אף אחד מהם. סיפור של זהות שלמה, אמונה עמוקה ואהבת אדם.
השנה נפתחה עם החמצה קלה עבור הג'ודוקא המעוטרת, לאחר שעלתה בפעם הראשונה מאז אולימפיאדת פריז לקרב באליפות ישראל בג'ודו, אך נאלצה לפרוש בשל פציעה. אבל הרשקו, נכון להיום הג'ודוקא הישראלית המעוטרת ביותר בישראל, סגנית האלופה האולימפית, אלופת אירופה לשנת 2004 וסגנית אלופת אירופה לשנת 2025, יודעת היטב ששום דבר לא יעצור אותה בדרך לאליפות העולם שתתקיים החודש בבודפשט.
לאחר שתחזור, עם כבוד וגאווה לאומית נוספת, הרשקו תזכה לכבוד נוסף ותדליק את הלפיד של המכביה ה-22 ביחד עם לוחם הטאקוונדו אסף יסעור. והיא אכן ראויה לכך, בעיקר משום שהוכיחה לאחרונה כי יותר מאשר רוח ספורטיבית היא נושאת עמה את ערך הערבות ההדדית, לאחר שתרמה את כספי הזכייה שלה מאליפות אירופה להקמת פינת הנצחה לסגן יונתן גוטין ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר.
השוטר הטרנסג'נדר הראשון במשטרת ישראל משרת כבר חמש שנים כחלק ממשטרת הסיור - לא סמל, לא סיסמה, אלא בן אדם של ממש, בשר ודם. דרכו לשם לא הייתה קלה: בילדותו חי בתחושת ניכור, התחפש כדי לשרוד, וניהל אינספור דיאלוגים עם אלוהים. אבל מתוך הקושי – צמחה נחישות. היום, בגיל 31, אוחנה לא רק משרת על מדים – הוא גם מרצה בכל הארץ על קבלה, זהות ושינוי, ומוביל גשר של ממש בין הקהילה הגאה בכלל והטרנסית בפרט לבין שורות המשטרה.
מחקר של "סקופר" מצא שאוחנה הוא אחת הדמויות שמעוררות את התגובות הכי חיוביות ברשת – אולי כי הוא מגלם את מה שכולנו רוצים לראות: אומץ, אמונה ודרך שלא נכנעת. מבחינתו, עצם הנוכחות שלו – כטרנס, כאיש חוק, כגשר חי – היא כבר אמירה, והוא ממשיך בכל יום להוכיח שגם מתוך המערכת אפשר להוביל שינוי.
מאז שהקים לפני שני עשורים את TLVFest, הפסטיבל הבין-לאומי לקולנוע גאה בישראל, הפך יאיר הוכנר לאחת הדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בתרבות הגאה בישראל - לא בזכות תואר או תפקיד, אלא בזכות התמדה עיקשת ואמונה חסרת פשרות בכוחה של אמנות לשנות תודעה.
הוכנר, במאי, תסריטאי ומבקר קולנוע, לא רק יצר קולנוע גאה בעצמו אלא בנה בית ליוצרים גאים מישראל ומרחבי העולם. בפסטיבל הוא שיבץ במשך השנים אינספור סרטים נועזים, פרובוקטיביים ומרגשים – וגם את מלכות הדראג המובילות בישראל ובעולם, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי שצמח סביבו.
הוכנר ראוי להכרה בכל שנה, אך בשנים האחרונות לצד ניהול הפסטיבל הוא גם הודף לחצים, קריאות לחרם ובריונות מצד קבוצות אנטי-ישראליות שמנסות לשבש את עשייתו. למרות זאת, הוא נחוש להמשיך לקיים פסטיבל שמייצג את הרוח הישראלית המגוונת - עם ייצוג לקולנוע ערבי, דראג עדתי, קווירים מהפריפריה וגם סיפורים אוניברסליים על אהבה. בעולם שבו קל יותר להשתתק, הוכנר בוחר שוב ושוב להאיר. בזכותו, גם השנה, קהילת הלהט"ב בישראל עומדת גאה מול המצלמה - ולא רק על המסך, אלא גם מולו.
כבר למעלה משני עשורים שעזר מככב על מסך הטלוויזיה, וזו כבר לא קריירה אלא מפעל חיים. הוא מנחה, תסריטאי, שחקן ומצחיקן בלתי נלאה, אבל יותר מכל - הוא הדמות הגאה הבולטת ביותר בפריים-טיים הישראלי, בעידן שבו זה עדיין לא מי יודע מה מובן מאליו.
בין אם זה במהלך "הכוכב הבא לאירוויזיון", בקמפיינים עם בן הזוג אלברט אסקולה למותג גדול כמו AIG, על הבמה לצד יעל פוליאקוב במופע המשותף "אסי ויעל", או באינסטגרם בפני מיליון עוקביו - עזר מאפשר לקהל הישראלי לראות דרכו שמשפחה גאה היא פשוט משפחה. "אני מתפלל לזכור כל יום שהדבר הכי חשוב בחיים זה משפחה", כתב לאחרונה עזר לרגל יום הולדתו ה־46 – רגע קטן ופרטי שהפך לאמירה גדולה. אז גם השנה, הוא ממשיך להאיר את המרחב הציבורי בייצוג עקבי, מלא ביטחון וגאווה.