בטור האחרון שעסק בעולם הפנטזיות הנשי כתבתי בין השאר על המשמעויות האפשריות לכך שדימויים גבריים מציפים את עולם הפנטזיות של נשים שאוהבות לאהוב נשים. אחת התגובות הרווחות שקיבלתי הגיעה דווקא מנשים הנוהגות לאהוב גברים אשר שאלו על המשמעות שיש לכך שהן מפנטזות על נשים.
התפיסה שאני מחזיקה בה היא שאנו יצורים מיניים עם פוטנציאל לחוויה ארוטית-מינית נזילה היכולה לקבל ביטוי בשלל צורות וגוונים (זו לא מחשבה מקורית: מישל פוקו, אדריאן ריץ' ואלפרד קינזי הם דוגמאות בודדות למחקר וכתיבה ענפה המבוססת על תפיסה מסוג זה). אך החברה בה אנו חיים וחיות דואגת למשטר ולתייג נטיות, העדפות וזהויות מיניות לטובת שמירה על סדר מונוגמי, שמרני, יצרני, צרכני וקל לניהול. את הנטייה החברתית לגינוי התנהגות הומוסקסואלית ניתן לזקוף להשפעתן של מוסדות הדת ובראשן הכנסייה הנוצרית, למדינה ולמפלגות שמרניות וכן לאידיאולוגיה הקפיטליסטית אשר נשענת על שימור ערכיה של המשפחה הבורגנית להמשך שגשוגה. הרי אם נסתובב כולנו בעולם עם מחשבה שאיננו יצורים שחור/לבן ויש לנו פוטנציאל בי-סקסואלי או שמיניות היא רצף ואפילו מארג של אפשרויות - הרי שייתכן כי נראה כאן קצת פחות סדר וקצת יותר אורגזמות.
מי שבכל זאת מנהלות אורך חיים שתואם יותר את תפיסת הרצף (או הרצף הלסבי, כפי שכינתה אותו אדריאן ריץ') הן נשים. מפני שבאופן "טבעי", כביכול, נשים נוטות ליחסים יותר אינטימיים זו עם זו, הכוללים שיחות נפש מעמיקות, פעילויות משותפות וכן קרבה ומגע גופני רב, המרחק בין מצב הצבירה היומיומי שלהן לזה הארוטי/זוגי מצומצם יחסית. בקרב גברים, בעיקר אם הם תלמידים טובים של תרבות המצ'ואיזם, המצב שונה. מושג הגבריות נמצא אמנם בתנועה מתמדת אך הנורמה עדיין מעודדת גברים לאיפוק רגשי, להימנעות ממגע שאינו צ'פחות על הגב וחיבוקים חטופים ולדגש רב יותר על פעילות יצרנית, לעתים על חשבון זמן לקשרים, למשפחתיות ולפנאי.
מכאן, שהמעבר אצל גברים מיחסים עם אישה ליחסים עם גבר הוא יותר ברור וחד משמעי. את הגבול המטושטש הזה בין נשים נדמה כי כמעט כל אחת חצתה בשלב כזה או אחר בחייה כשהתנשקה עם חברתה "בשביל הקטע" (העובדה שסצנה לסבית משרתת את עולם הפנטזיות הגברי בהחלט תורמת ללגיטימציה של מעשים אלו). כך או כך, הבדיקה הזו חשובה ומעידה על חיפוש אחר משאלות הלב והתשוקה שלנו. מצד שני, צריך לזכור שעבור הפרטנרית הלסבית אותה בדיקה או התנסות חד פעמית יכולה להיות מתסכלת.
מעניין לבחון את העובדה שהכמיהה לקשר עם אישה מגיעה פעמים רבות דווקא אצל נשים מבוגרות יותר, כאלו שכבר ניהלו ומנהלות יחסים עם גברים במשך שנים רבות. יותר ויותר נשים מוצאות את עצמן מנהלות קשרים מחוץ לנישואים או לאחר נישואים דווקא עם אישה. כאן מתבקש לציין שהבחירה באישה, כאשר ישנה נטייה מינית תואמת גם כך, יכולה להיות קשורה להצטברות של חוויות במהלך החיים. בין אם מדובר בחוויה של פגיעה או אלימות מצד גבר ובין אם תסכול בשל תחושה מתמשכת של חוסר הצלחה ביחסים עם גברים. במצבים אלו יכול להתעורר הרצון לחוות אינטימיות עם 'מישהי כמוני', לחוש מובנת, בטוחה ולהרגיש שמישהי ממש יודעת את חווית הגוף-נפש הנשית שלי.
אבל לא כל פנטזיה מעידה על רצון אמיתי ולא תמיד היא שם כדי לקבל מימוש. אישה סטרייטית המפנטזת על נשים יכולה פשוט להיות בכמיהה למשהו חדש, אחר, מסעיר, הרפתקני. אפשרות נוספת היא שמדובר במשאלה למיניות שיש בה יותר אלמנטים הנתפסים כנשיים כגון דגש על אווירה, רוך, הדרגתיות, משחק וחקירה של הגוף. בעולם אידיאלי (או אפילו באזורים מסוימים באירופה) ייתכן שהיינו חשות שיש לנו יותר לגיטימציה לנסות ולחקור את מחוזות נפשנו הארוטיים גם בתוך קשר זוגי קיים. אבל שאלת המונוגמיה שייכת כבר לטור אחר. בינתיים, אם שאלה זו מעסיקה אותך ואת יכולה לאפשר לעצמך לבדוק, שאלי את עצמך, "בעצם, למה לא?"
הכותבת הינה מטפלת גוף-נפש ומנחה למיניות בריאה. ניתן ליצור קשר כאן www.maayangerber.com וגם בפייסבוק.
* הטקסט מבטא את דעתה האישית של הכותבת