שתי נשים התראיינו למגזין vice לספר על החוויות שלהן מעולם הקרוזינג הלסבי. צ’ינגי לונג היא הראשונה לשתף את סיפורה. כנערה שגדלה בקליפורניה, לונג פנטזה על סקס קינקי עם נשים. היא לא הכירה כל כך הרבה להט"ביות בעיר סן ברנרדינו בה גרה, וביום שבו הפכה לבגירה, נרשמה לאתר הקינק FetLife, ותוך זמן קצר מצאה את עצמה בכיוון חדש. "עליתי על רכבת מסן ברנרדינו לאל.איי בסוף השבוע כדי לתת לה להרביץ לי, לזיין אותי, להשתין עליי ולטעום אותי", משתפת לונג, "עשינו דברים מאוד מלוכלכים".
בלוס אנג’לס, שם היא גרה כעת, לונג טוענת שסצנת הקרוזינג הנשית מפותחת בהרבה מכל מקום אחר. "אני במסיבה קווירית או גאה, ואני רואה גברת בריתמה או משהו כזה, בטוח אגש לדבר איתה".
כמו שאר מרחבי הקרוזינג, גם הקרוזינג הלסבי עבר מהמרחב הציבורי אל המרחב הווירטואלי. אמנית בשם שוג מנסה להסביר מה בדיוק התרחש בשנות השמונים בקרב הנשים הגאות של סן פרנסיסקו, ועל המקום של נשים בקהילות העור, והקינק. "הקרוזינג התרחש בברים, בגלריות וברחובות", היא טוענת ומספרת על בר האמיליה בבעלות לסבית, על קפה ארטמיס שהיה גם הוא נקודת מפגש, ועל סאונה ללסביות ככל הנראה מהמעטות בסוגן בעולם. "הכל היה שם", מבהירה שוג, "זה כאילו נכנסתי לנירוונה. לעיתים קוק רינג על הז’קט, קשורה בכותפות הימנית או השמאלית, סימלה טופ או בוטום. כל סוג של קריסטל או איזה תכשיט אזוטרי יכל להוות סימן".
הזמן עבר אבל שוג, המתגוררת בלוס אנג’לס, יוצאת לעיתים קרובות להיפגש עם נשים במועדונים, ברים ו"פליי פרטי", משהו בדומה למסיבות קינק/חשק. היא בשנות החמישים לחייה והיא לא משתמשת באפליקציות, כי לדבריה יש לה שפע של הזדמנויות גם בלי להשתמש בנייד שלה. "זה טוב לי ככה. אני אוהבת ללכלך את הידיים, תמיד הייתי ככה, ואני אוהבת ללכת איפה שיש אנשים", שוג ממשיכה, "אני רוצה לראות אותן, להריח אותן ואת הפרומונים שלהן. את צריכה לדעת אם יש כימיה".
"זו צורת הבעה סודית וכיפית למיניות להט"בית רדיקלית"
סן פרנסיסקו הייתה כאמור הבית לשיטת הדגלים שסייעה ללהט"בים לסמן את ההעדפות המיניות שלהם באמצעות כמה סמלים, מטפחות צבעוניות ואקססוריז במיקומים בעלי משמעות. למרות הדעיכה של צורת התקשורת הזאת מאז שנות השבעים, עדיין יש מעט שממשיכים להשתעשע בשפה הסודית הזו, צ’ינגי לונג מספרת, "רוב הזמן אני באזור המפרץ, ואני רואה לפחות קוויר אחד או שניים ביום מנופפים במשהו".
"זו צורת הבעה סודית וכיפית למיניות להט"בית רדיקלית", מסבירה לונג, "לאנשים מחוץ למעגל, זה סתם אקססוריז, אבל למבינות עניין זו אמירה מגונה. יש מעט מאוד שפות שמאפשרות לך להגיד ‘הי, אשמח שתירקי בפה המלוכלך שלי, בזמן שהיד שלי בתוך החור שלך’, מבלי להוציא מילה. כל מה שצריך זה רק מטפחת אדומה קטנה על צד שמאל ואחת בצבע צהוב בהיר על הימני". אבל מה שלונג נתקלת בו לעיתים קרובות הרבה יותר זה דעות קדומות.
לונג חברה בכמה קבוצות פייסבוק לקרוזינג לסבי, מוקד זמין ללסביות גם מחוץ לערים הגדולות, אך מחוץ למעגלים הללו המוניטין שלה בתור לא-מונוגמית פעילה מעורר תגובת נגד. מחקר מאת דניס בולוק שהתפרסם בכתב העת להומוסקסואליות (Journal of homosexuality) מצא שסטיגמה על הפקרות מינית (סלאט-שיימינג) משפיעה על חיי המין של לסביות ועל אמונותיהן בנוגע למין מזדמן. "יש איזו תפיסה שגויה וסקסיסטית שנשים להוטות לקשר רגשי מחייב ואהבה, ובכך נשללת מהן המיניות שלהן והמסוגלות לתאווה ותועבה", מסבירה לונג.
במחקר נמצא שיש לא מעט סטראוטיפים סביב נשים גאות, כאילו כל הלסביות רק רודפות מערכת יחסים כל הזמן ומחליפות אותן זו בזו. זה כמובן ממתג מין מזדמן כדבר נחות, ומשחק לידי הרעיון הכללי שבנשים טבוע אינסטינקט למונוגמיות ואינטימיות. "זה מדכא את החלקים בתרבות הלסבית שנראים גסים או הוללים", מדגישה לונג, "אני יכולה ליזום חיבור מיני עם מישהי מבלי שזה יגמר בפנטזיות על לעבור לגור ביחד ולאמץ כלבלבים".
>> את הדברים המוזרים האלו רק סטרייטים עושים
>> "ההורים שלי יגלו את זה בכתבה בפעם הראשונה"
>> ערים? 10 הרווקים הלהט"בים הכי נחשקים ב-2019
“אומרים לנו שנשים שחושקות בנשים הן תוקפניות ומבישות, אבל זה לא תוקפני לרצות מישהי ולאפשר לה לדעת את זה. זה לא תוקפני לחשוק באחרת באופן מיני בלבד", חורצת לונג, "זה תוקפני אם זה נעשה בחוסר כבוד או על חשבון הגבולות הגופניים והאישיים של האחרת". קרוזינג תמיד היווה דרך ללהט"בים כפרטים או כתרבות, כדי לקחת בעלות על המיניות הלהט"בית כמקור לגאווה ותענוג. "מחמם את הלב זה שאישה דורכת לי על החזה", מסכמת לונג, "זה מחמם לי את הלב".