יציאה מהארון של ילד או ילדה היא התמודדות לא פשוטה עבור חלק מההורים, כמו גם תהליך לשינוי מגדרי, ובעיקר בגלל שזה לא מה שהם דמיינו. רוב ההורים דמיינו את ילדיהם מתבגרים, מחליפים חברות וחברים ומתחתנים בחתונה נחמדה בגן אירועים לפי הספר. ונהוג לומר שכשהילדים יוצאים מהארון, ההורים נכנסים לארון - אבל לא תמיד זה המקרה. יש הורים שאולי הרגישו את אותה תחושה בתחילת הדרך, אך עם הזמן עברו תהליך שגרם להם להבין את התמונה המלאה ולקבל את המציאות החדשה ואת ילדיהם בדיוק כמו שהם - אפילו לאחר החתונה עם בחיר ליבם מאותו המין.
חנה'לה ויאן מקיבוץ פלמחים, ההורים של שני, טרנסית בת 36 מתל אביב שחיה בזוגיות טרנסית עם בן זוגה עדי, מספרים כי יחסיהם עם הקהילה תמיד היו טובים. חנה׳לה עובדת כסייעת בגן ילדים, ויאן עובד כמלגזן ב"רדי מיקס". "כל המשפחה קיבלה את שני תמיד, זה היה די מפתיע לטובה. במיוחד מצד אמא שלי, שלשני ולה היה קשר מיוחד והיא הראשונה ששני יצאה בפנייה מהארון. אמא שלי גם ישר עודדה אותה לבוא ולספר לשאר המשפחה", הם משתפים.
וההורים מספרים שהם מגדירים את עדי כמו בן משפחה לכל דבר. "היחסים שלנו עם עדי מצוינים. הוא טוען שאנחנו כמו משפחה בשבילו, ואני מוכנה להגיד בלב שלם שהוא כמו משפחה בשבילי". ולדבריהם, היחסים עם הקהילה כבר מההתחלה היו טובים: "זה מכיוון שאנחנו בית מאוד פתוח שמקבל כל אחד ללא הבדל דת, גזע מין, או מגדר. אנו מגדירים את עצמנו כהורים גאים, ואנחנו מאוד גאים בעדי ושני".
שני ועדי השיקו בחתונתם תעודת חיים משותפים של ארגון ״הויה״ (המנהל טקסי חתונה מכל סוג ללא מטרות רווח), תנועת ״ישראל חופשית״ והאגודה למען הלהט"ב, ומדובר בתעודה ייחודית שבה שלושת הגורמים שותפים לה. תעודת חיים משותפים מוכרת באופן רשמי על ידי מוסדות רבים ומשרדי ממשלה - ביניהם משרד השיכון והבינוי - היא תעודה שמעניקה לנושאים הוכחת זוגיות. "זוגות שנושאים בארנק את תעודת חיים משותפים של הויה והאגודה למען הלהט"ב בעצם עושים את המעשה האקטיביסטי המדויק בישראל 2019", אומרים בארגון ״ישראל חופשית״, "תעודת חיים משותפים איננה המטרה הסופית. היא עוד כלי חשוב בדרך לנישואים אזרחיים בישראל לכולן ולכולם".
"החתונה התקיימה בצוק פלמחים, מקום קסום שמשקיף על חוף הים. את כל האירוע ארגננו בעצמנו, כל המשפחה נרתמה לאירוע - מהכנת המקום ועד הכנת האוכל שהוגש בחתונה", מוסיפים חנה׳לה ויאן, "לא היו שום קשיים לקראת החתונה, הכל הלך בדיוק כפי ששני ועדי רצו וכובד על ידינו ועל כל השותפים לאירוע. הקמנו אירוע מרגש עד דמעות ושמח. היו כמה מוזמנים מקהילה והיה ממש נחמד לפגוש אותם".
והיו גם מוטיבים יהודיים שנכנסו לטקס החתונה המרגש. "הטקס עצמו הונחה על ידי עמיר יפת מ'הוויה' מלווה בנגינת נבל, והטקס היה מופלא וקסום. בטקס עצמו מאוד רציתי לכבד את אבי, ובהסכמתם שלי שני ועדי, הוא הקריא תפילה בחתונה. זה היה חשוב לאבא שלי מכיוון שלא מזמן אמי, שהיה לה קשר מאוד מיוחד עם שני, נפטרה. הייתה גם שבירת כוס משותפת והחלפת טבעות".
עדי בן זוגה של שני סובל ממחלת CRPS, מחלה נורולוגית המאופינת בכאב חסר פרופורציה לפגיעה המקורית ולעיתים קרובות מלווה ברגישות, נפיחות ושינויים בעור ויכול להחמיר עם הזמן לניוון שרירים וקושי בתנועה. לדברי ההורים, עדי היה נכנס הרבה לאשפוזים וכששני ליוותה אותו וביקשה לדעת מידע, לא נתנו לה מכיוון שהיא לא בת משפחה. כרגע, בזכות אותה תעודת נישואים, היא יכולה לקבל מידע מהרופאים והיא שותפה מלאה להחלטות רפואיות.
ויש להם מסר אחד לכל ההורים לילדים מהקהילה: "תהיו גאים בילדים שלכם, תקבלו אותם כמו שהם כי באמת כל כך קשה להם בחוץ, תנו להם את הביטחון ואת המקום הבטוח לפחות בביתכם".
"הפחד של כל הורה זה חתונה וילדים"
ענת ברוך הייט, בת 51, היא אמא של אור ברוך, בן 30 ונשוי לגל תמיר. "אור יצא מהארון בגיל 21 ותכלס גל הוא הבחור הרציני הראשון שהוא הביא הביתה", היא משתפת, "היה לנו קל מאוד להתאהב בו כי הוא גבר מדהים. גל ואור גרו אצלנו ביחידה נפרדת כמעט שנתיים, ומהר מאוד הכרנו את גל ולמדנו לאהוב אותו. די קשה שלא מכיוון שהם כל כך משלימים אחד את השני, הם כמו לגו כזה. בדיוק אחד בשביל השני".
ועדיין יש פחד אחד שמלווה אותה. "כשאור סיפר לנו זה היה קשה כמו לכולם בהתחלה. אבל מיד ידעתי שזה זה ואת זה אני מקבלת וזה מה יש. הפחד הגדול הראשוני שהיה לי זה ׳מה יהיה עם ילדים?׳. אני כבר 10 שנים אחרי והפחד הזה עדיין קיים".
"החתונה התקיימה ביום שישי בצהריים עם ארגון ׳הויה׳, ממש כמו כל זוג צעיר שמתחתן", מוסיפה ברוך הייט, "היה נהדר, חתונה מושלמת ואנשים לא הפסיקו לדבר איתנו על החופה. פתאום היה אפשר לעשות את החופה כמו שהזוג רוצה, איך שזה מדבר אליהם. בחופה היו שבועות. כל אחד מהם אמר לשני את הברכות ומה הוא מרגיש אליו. אחרי הברכות ושבירת הכוס, אמא של גל בירכה ואני בירכתי אותה, ואת הטבעות נתנו לבני הסוג הסבא והסבתא".
מאמא שאין לה דעה על הקהילה, הפכה ענת למנחת הורים לילדים מהקהילה. "הומופובים אף פעם לא היינו, אבל דעה על הקהילה לא הייתה לנו. לפני שאור יצא מהארון, לפני כ-10 שנים, לא היה את המחאה הגדולה ולא היה את ההשתקפות עכשיו במדיה. לא היינו נגד, אבל גם לא היינו בעד, כי זה לא היה עניינו, כי זה לא שקוף. לכן זה נורא חשוב לי להעביר את המסר לכאלה שזה לא נוגע בהם".
"גם לאמא לילד בן 30 שנישא לא מזמן, וגם כמנחת קבוצות הורים של הקהילה, אני יכולה לומר שהפחד של כל הורה זה חתונה וילדים, ובעיקר ילדים", היא מדגישה, "זה פחד שלא נגמר, במיוחד כשמבינים שילדים זה 600 אלף שקל. אנחנו עדיין לא גמרנו לסיים את החובות של החתונה, והנה אנחנו כבר חושבים איך נעזור להם להביא ילדים לעולם בסכום כזה. וזה עוד לפני שדיברנו על בית ומשכנתא".
ובכל כל השמחה יש חלק עצוב. "לכאורה, חשבנו שהמשפחה קיבלה את זה די טוב. גם בצד של אבא שלו וגם בצד שלי יש אח או אחות דתיים. אחותי וילדיה קיבלו את זה די טוב, כך חשבנו עד שהגיעה החתונה. בחתונה לא הגיעה לא אחותי ולא בעלה, ולא שלושת ילדיה, שהם בני הדודים של אור שגדלו איתו יד ביד. ויותר מזה, אף אחד לא שלח ברכת מזל טוב. שזה אומר כאילו 'קיבלנו אתכם, אבל אתם לא אמורים להתחתן, את זה אנחנו לא אמורים לקבל'".
"כששני הבנים שלי יצאו מהארון, הרגשתי אשם"
ישי פורת ואשתו הם הורים לשני ילדים גאים - הדר, בן 29, בוגר בית הספר רימון שמתגורר עם בן זוגו בבת ים; וגל, בן 25, סטודנט לכימיה שחי בארה"ב עם בן זוגו. לגל והדר אח נוסף, ירדן, בן 14, שגר עם הוריהם בבית בהרצליה. "אני מנחה קבוצות של אבות בעמותת תהל"ה ואני תמיד מספר שלא ראיתי בחתונה צורך כל כך גדול, אבל היום אני חושב שיש לזה משמעות מאוד גדולה. היציאה שלהם מהארון הפכה אותנו כהורים ליותר מודעים כלפי השונה, האחר, החלש".
"מאוד חשוב היה לנו שיהיה טקס עם מוטיב יהודי כמו שבירת הכוס והברכות. החתונה הייתה מאד מרגשת, ובמיוחד התגובות של החברים שלי, שסיפרו לי שהרגישו כמו בכל חתונה וכמה אהבה זאת אהבה", מוסיף פורת, "הרגע המרגש ביותר היה מתחת לחופה, זו אמירה חברתית שמגיע לכולם להתחתן ללא הבדלים, עם זכויות שוות לבנים שלי, שהתגייסו ועושים מילואים ומשלמים מיסים".
אבל הדרך לקבלה הייתה קשה מכפי שציפה. "כשהבן שלי גל יצא מהארון בגיל 16, נדרשתי להגיד שיש לי שני בנים הומואים. ראיתי את זה כ'מהשבר שלי בגבריות'. הרגשתי רגשי אשמה, שמשהו אצלי לא היה בסדר, משהו בסמכות הגברית שלי. לא ידעתי איך אגיד למישהו בסביבה הגברית שלי ששני הילדים שלי הומואים".
ויש לו מסר חשוב. "אני רוצה לנצל את המקום ולהגיד לאבות לבוא לקבוצה שלי בארגון תהל"ה. אני מנחה את הקבוצה מתוך מקום שלי כאבא שזוכר את הרגע שגילית שיש לי בנים הומואים וכמה היה קשה לי. אפשר לבוא לשתף ולספר, יש משהו יותר קל שבאים ומדברים על זה. וקבלה זה תהליך שלוקח זמן. אבל הקשר לקהילה מאוד התקרב מהרגע שהתנדבתי לתהל"ה".
"מזה 12 שנים ש'הויה' מחתנת זוגות מתוך אידיאולוגיה, לפיה הזכות של כל זוג להתחתן בדרך שלהם היא זכות בסיסית שחייבת להיות מעוגנת בחוק", מציינת ענבר אורן, סמנכ"לית ישראל חופשית, מנהלת "הויה", "היחידה המשפטית שהוקמה ב-2015 עם הצטרפותה של 'הויה' לתנועת 'ישראל חופשית', היא מה שסוגר את המעגל עבור זוגות שמתחתנים ב'הויה' באופן מושלם. תעודת חיים משותפים, גם התעודה הוותיקה ובטח התעודה בשיתוף פעולה עם אגודת הלהט"ב, היא הדרך שלנו לתת לזוגות להציג את הזוגיות שלהם מול מוסדות, משרדי ממשלה וגופים פרטיים. זוג אחר זוג, השינוי החוקי יקרה בישראל. עד לשינוי החוק לנישואים אזרחיים".
>> 14 בתי עסק סירבו לקבל את רומי אברג'יל לעבודה
>> אזהרה: עלייה אדירה במחלות מין בקרב הומואים בישראל
"גם היום, מדינת ישראל בוחרת להפלות את הקהילה הגאה ולא מאפשרת לזוגות להט"בים להתחתן בתחומה", מוסיף רן שלהבי, סמנכ"ל האגודה למען הלהט"ב, "זאת מציאות מפלה שחייבת להסתיים. כחלק מהמאבק שלנו לשוויון, השקנו לאחרונה את תעודת 'חיים משותפים' לקהילה הגאה בשיתוף 'ישראל חופשית' ו'הויה'. התעודה היא דרך נוספת להיאבק למען החופש בנישואים ומאפשרת לקבוע עובדות בשטח. לא ניתן לקובעי המדיניות בארץ להתעלם מאיתנו, נמשיך להיאבק עד לשוויון זכויות מלא".