קורע לב: בן נאלץ לעמוד מאחור ולשתוק בלוויה של נתן בן זוגו
אחרי חמש שנים של מערכת יחסים, במהלכה חלקו חשבון בנק, רכשו בית ותכננו להינשא, נאסר על בן לספוד לנתן בטקס הלוויה, מפני שאינם מוכרים כזוג בידי הרשויות בטזמניה. בהתחלה הוריו של נתן ניסו לאסור עליו להגיע, אך לבסוף הוחלט לאפשר לו לחלוק כבוד אחרון - בדממה, בקצה האולם
דרור בלילטי | mako גאווה | פורסם 07:00 23.12.16
חייו של בן יאגו קרסו עליו בין רגע בחודש ינואר של 2015, כשבן זוגו מזה 5 שנים, נתן לאנסון, איבד עצמו לדעת. לאנסון הותיר אחריו את יאגו מוכה יגון ומבולבל. הנחמה האחרונה שנותרה לו בקיום טקס הלוויה של בן זוגו נלקחה ממנו, ובמקום זאת הושפל בידי הרשויות ומשפחתו המנוכרת של המנוח.
משטרת טזמניה הודיעה ליאגו שהוא אינו נחשב קרוב משפחה לשותפו לחיים שהתאבד, בגלל שאין רישום שלהם כידועים בציבור. לפיכך המשטרה העבירה את גופתו של לאנסון לאמו, איתה הזוג לא קיימו קשר כלל. יאגו פנה למשרד האחראי על רישום זוגות, שם נאמר לו שכדי למלא את מבוקשו דרושה הסכמת שני הצדדים. מצד אחד המשטרה דורשת ממנו להירשם כזוג, אך מצד שני, המשרד בו הוא אמור להירשם, דורש ממנו הסכמה של מי שחלף מן העולם.
"אני עדיין אשמח להתנצלות"|צילום: מתוך פייסבוק“השנתיים האחרונות היו סיוט", משתף יאגו בראיון. שנתיים שלמות שהוא עובר ממשרד למשרד בניסיון לתקן את המעוות ולמנוע מקרים דומים בעתיד. רק בשבוע שעבר קיבלו את טענותיו ב"ועד הטזמני נגד אפליה", והובטח לו דיון משפטי בעניינו כבר בשנה הקרובה.
כדי להיחשב כזוג צריך להירשם ברשויות הטזמניות, אך החוק גם מכיר בזוגות דה-פקטו. למרות שחלקו חשבון בנק, רכשו בית יחד ותכננו להינשא בניו זילנד, הרשויות סירבו להכיר ביאגו כבן זוג דה-פקטו של לאנסן, כנראה מסיבות הומופוביות.
ההלוויה נערכה במרחק של 300 ק"מ מהמקום בו לאנסן חי, בהתחלה הוריו של לאנסן ניסו לאסור על יאגו להגיע, אך לבסוף הוחלט לאפשר לו לחלוק כבוד אחרון, בדממה ובקצה האולם, מבלי לקחת אף חלק בלוויה.
"המטרה שלי בתלונה הזו היא שזה לא יקרה עוד לאף אחד אחר"|צילום: מתוך פייסבוקמוקדם יותר השנה, הרשויות הכירו בו כמי שחלק "מערכת יחסים משמעותית" עם לאנסן, אך זה היה מאוחר מדי לדעתו. “לפחות אני מרגיש שמקשיבים לסיפור שלי. המטרה שלי בתלונה הזו היא שזה לא יקרה עוד לאף אחד אחר”.
מהרשויות וממשפחת לאנסן יאגו לא מבקש דבר למעט התנצלות, מבחינתו אין להם אפשרות להביע חרטה כיום, שנתיים אחרי: “באופן אישי לי זה לא משנה. בהתחשב בדרך בה הם פעלו, אני לא מאמין שכוונתם אמיתית. אבל אני עדיין אשמח להתנצלות".
