כילד במערכת החינוך, אי אז לפני למעלה מעשור, אני זוכר ששיעורי חינוך מיני עסקו בעיקר בהפרדה מגדרית והגדרות תפלות – איתנו הבנים דברו על מה זה אומר להיות "גברי" ועל משחקי כדורגל, מה שהרגיש כניסיון להעסיק אותנו, בזמן שעם הבנות דיברו על היגיינה נשית ועל מחזור. הקשר למיניות בריאה היה אפסי. כמה שנים מאוחר יותר, המסרים התחלפו מעט – ועם הבנים דברו על כך שבנות הן עדינות, שצריך להתייחס אליהן בזהירות ובכבוד וכמובן לא להפעיל עליהן לחץ.

אני רוצה להאמין שהמצב השתפר מאז, ועל פי התכנים באתר השירות הפסיכולוגי החינוכי נראה שכך הדבר, אבל עדיין קיימים ליקויים בדרך בה נערים ונערות למדים על מין, מיניות ויחסים.

בני ובנות נוער בדרך כלל נחשפים למסרים בנוגע ליחסים ומיניות באמצעות הסביבה הקרובה (משפחה, למשל), אנשי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי ובעיקר מדיה. רוב המסרים הללו בדרך כלל מסתפקים בנקודת מבט הטרונורמטיבית - גברים עם נשים ונשים עם גברים. אפשר כמובן לדבר ארוכות על החוסרים שעוד יש במסרים הללו ובתפיסות שהם מקדמים או לא מקדמים, אבל כשאני מתבונן בסוגיה הזו ,קשה לי שלא לשים לב להיעדרות הרועמת של מסרים או מודלים של יחסים או מיניות של בני זוג מאותו המגדר.

טיטוס אנדרומדון (צילום: יוטיוב )
"ברוב המוחלט של המקרים מדובר ברווקים"|צילום: יוטיוב

היום יש ייצוג גדול מאשר בעבר של להט"ב בתקשורת ואפילו בפוליטיקה. אבל הייצוג אליו חשופים אותם בני ובנות נוער הוא בדרך כלל של יחידים ולא של זוגות או זוגיות. יתרה מכך, הייצוגים הללו בדרך כלל מובנים מנקודת מבט הטרוסקסיסטית, על מנת "שירדו יותר בקלות בגרון" של הצופים. כלומר, הייצוג הלהט"בי הוא של להט"ב, כפי שסטרייטים רואים אותם, או רוצים לראות אותם - כלומר ללא מיניות וללא אינטימיות.

אנחנו יכולים לראות כמעט בכל סדרה, סרט או תכנית טלוויזיה דמות של הומו (בדרך כלל) או אפילו לסבית (הרבה פחות), אבל ברוב המוחלט של המקרים מדובר ברווקים - הם יהיו חברים טובים של הדמות הראשית או אחים ואחיות שלה, אבל בדרך כלל לא בני או בנות הזוג. מצב כזה מביא לכך שמודל החיקוי לזוגיות שקיים לנוער וצעירים/ות להט"ב ללמוד ממנו הוא ממערכות יחסים של גבר-אישה או פורנו להט"ב (שמהווה סוגיה בפני עצמו).

האם תידרש חלוקה לתפקיד גברי או נשי?

ההיבטים שלא מסתדרים ומתאימים הם רבים. אם גדלנו כולנו להאמין שלגברים ונשים ישנם תפקידים שונים במערכת יחסים (תפיסה שקצת משתנה לאט לאט, אבל עדיין לא מספיק), כיצד אמורים להט"ב במערכות יחסים, ליישם את ההבדלים הללו? למשל, בחברה בה הורגלנו לחשוב שמין עבור גברים סובב רק סביב איבר המין והאורגזמה, ועבור נשים מדובר בחוויה רגשית של חיבור ואינטימיות, למה אפשר לצפות ביחסי מין בין שני גברים או שתי נשים? האם זה יהיה סקס חייתי שכל מטרתו היא אורגזמה? אולי מין אינטימי ורגשי עם הרבה מבטים אוהבים? האם תידרש חלוקה לתפקיד גברי או נשי?

זוג גייז (צילום: By Sergiy Nigeruk, Shutterstock)
"לזרום", אבל בלי רשת ביטחון | אילוסטרציה|צילום: By Sergiy Nigeruk, Shutterstock

מעבר לכך שמדובר במגבלה גם עבור הטרוסקסואלים, שנוטים פעמים רבות להתנהג כמצופה מהם (בהתאם לתפקיד המגדרי אותו מחזיקים), חוסר הידע, ההגדרות והגבולות עלולים לייצר עבור להט"ב מערכות ציפיות מעורפלת ולא ברורה במקרה הטוב, או מזיקה ומאיימת במקרה פחות טוב.

כולנו יצורים חברתיים ולכן זקוקים גם לגבולות בינינו לבין עצמנו, וגם בינינו לבין הסביבה. גבולות אלה מעוצבים בדרך כלל בהתאם לציפיות ולידע המוקדם שלנו על סיטואציות, כלומר מודלים שונים לחיקוי שספגנו מהסביבה. כשאין לנו ידע מוקדם, או כשיש לנו ידע לא מדויק או לא מתאים, אנחנו עלולים להציב את הגבולות במקומות שלא מתאימים לנו או לוותר על הצבת גבולות באופן כללי - מה שמביא אותנו "לזרום", אבל בלי רשת ביטחון. אם לא הצבנו את הגבולות שלנו מראש, אנחנו עלולים לקבל גם התנהגויות שלא היינו רוצים לקבל, פשוט כי אנחנו "זורמים" עם הסיטואציה בלי להיות מוכנים אליה.

נוסיף על זה שבחברה המודרנית בה אנו חיים, אנחנו לא מורגלים בשיח - מגדלים אותנו לחשוב ששיחה היא "חפירה", ושתיאום ציפיות הוא טרחני. במצב כזה לא ניתן להציב גבולות באופן ברור, או להחליט ביחד מה עושים או לא עושים ואיך. הסוגיה הזו עולה בעיקר כשזוגות מאותו המגדר לא יודעים איך נראית, או "אמורה להראות" מערכת יחסים להט"בית.

מערכת יחסים ראשונה של להט"ב נתפסת חברתית, ולפעמים גם באופן אישי, כ"אישור" לזהות המינית. כלומר, הסביבה משדרת לאדם אשר יוצא מהארון (או אפילו לפני כן) שאולי "הוא לא פגש את האישה הנכונה", או שלא יוכל לדעת עד שינסה. למצב זה יכולות להיות מספר השלכות בעייתיות - זה עלול ליצור לחץ מאוד גדול להיכנס לזוגיות להט"בית ראשונה, גם אם היא לא לגמרי מתאימה או טובה, רק כדי "לעבור את המכשול הזה" ולקבל אישור לזהות המינית, גם בעיני עצמם אבל בעיקר בעיני הסביבה.

בשל חוסר הידע על כיצד נראית ומתנהלת זוגיות שאינה בין גבר לאישה, האדם עלול להשליך ולהכליל ממערכת יחסים אחת ראשונה על מהן מערכות יחסים להט"ביות ככלל - כלומר, לחשוב שכל מערכת יחסים להט"בית תיראה ותתנהל כמו אותה מערכת יחסים ראשונה (שכמו כל מערכת יחסים ראשונה, היא לא תמיד הכי מתאימה, מדויקת ומיטיבה).

מערכת יחסים ראשונה שכזו, שמאשרת את הזהות המינית כאמור, עלולה להביא לבלבול בין ההתרגשות מיציאה מהארון וקבלה סביבתית, לבין ההתרגשות מאהבה והתאהבות - וכך נוער, צעירים וצעירות להט"ב עלולים "להעלים עין" מחוסר התאמה בקשר או מקווים אדומים, לשם הקבלה של זהותם המינית. אנשים מתארים בדיעבד כי היו מאוהבים בתחושה של זוגיות ושל הקבלה שלהם ושל זהותם, ופחות מאוהבים באדם עצמו, בעיקר לפני היציאה מהארון, אבל לא רק.

זוג גייז מחובקים (צילום: Shutterstock)
"עלולה להיווצר תלות גדולה בבן הזוג" | אילוסטרציה|צילום: Shutterstock

כשבן או בת הזוג הם היחידים שמקבלים ואולי אפילו אפשר "להישען" עליהם במהלך היציאה מהארון, נוצרת סיטואציה מורכבת. מצד אחד מדובר בתמיכה חשובה ומועילה אשר מאפשרת לצאת מהארון בביטחון יחסי, ולהתמודד עם תגובות הסביבה. אבל מצד שני עלולה להיווצר תלות גדולה בבן הזוג, כיוון שהוא היחיד שמקבל ומבין, לכאורה. תלות זו עלולה להתבטא גם בבידוד משאר הסביבה החברתית ו\או המשפחתית, ולהוביל למצבים מסוכנים.

"הרשו לעצמכם לכתוב את הכללים של הזוגיות שלכם"

בעיה נוספת היא הקושי לשתף את הסביבה, לקבל תמיכה וחוות דעת נוספות. הרבה פעמים בשלב זה של מערכת יחסים ראשונה, עוד אין חברים להט"בים כדי לדבר ולחלוק איתם את החוויות מצד אחד, אבל ישנם קשיים לחלוק את החוויות עם הסביבה הכללית, מתוך חשש לשיפוטיות או חוסר הבנה (אפילו כשהסביבה מקבלת). במקרים רבים בן הזוג הוא הקשר הראשון והיחיד בינתיים לקהילה וכך, מתוך הרצון הגדול להשתייך ולהכיר, עלול להתגבש חשש לאבד את הקשר היחיד לקהילה, אם וכאשר תסתיים מערכת היחסים.

ישנה נטייה להיאחז בקשרים הראשונים הללו מאוד חזק, כי עלולה להצטייר בחירה בין זוגיות או קשר עם מיני\רומנטי עם אותו אדם או בדידות, כיוון שהתחושה (ולפעמים גם המציאות) היא שאין הרבה מבחר, כי יש הרבה פחות להט"ב מאשר סטרייטים בסביבתם, אם בכלל.

שי בראונשטיין
שי בראונשטיין|צילום:

חשוב לי לעצור ולהדגיש - אני לא אומר שזוגיות להט"בית היא פחות טובה או מיטיבה מזוגיות אחרת ואין בכוונתי לצייר אותה ככזו - מערכות יחסים להט"ביות רבות הן נהדרות, טובות ומפתחות, כל אחת בדרכה שלה, כמובן. יחד עם זאת, אני סבור שכמו בהרבה היבטים אחרים, התבוננות בזוגיות להט"בית דרך עדשה הטרונורמטיבית גורמת לעיוותים, ומונעת הבנה של דברים חשובים. אני רוצה להזמין צעירים וצעירות להט"בים, ואת כולם למעשה, להרחיב את ההתבוננות במערכות היחסים שלכם וכמובן בבחירות החברתיות, מעבר למסגרות והתבניות בתוכן גדלנו, ולאפשר לעצמכם לחשוב את אתכם ואת מערכות היחסים שלכם בדרך שמתאימה ורלוונטית לכם באופן אישי.

כלומר, מתוך ההבנה שכולנו חיים בתוך מערכת כללים לא כתובה שאותה למדנו מגיל קטן בלי לשים לב, ואותה ספגנו מהדמויות בסביבה שלנו, אנחנו יכולים היום להתבונן בכללים ובמוסכמות הללו, לשים אותם בסימן שאלה ולהחליט מה מהם מתאים לנו ומה לא - האם אני מתנהג, מדבר, או שואף לדברים מסוימים כי זה מה שאני רוצה וזה מה שיעשה לי טוב, או שאולי אני עושה את זה כי כך כולם עושים? האם אני עושה את זה כי אני מרגיש שכך מצופה ממני?

>> 7 גברים ששינו את הסטיגמה על HIV ואיידס

>> כך תוכלו לחסוך עד 50% מעלויות הפונדקאות

>> "כל פיסת גוף שאני חושף בתמונות מנומקת"

במערכות יחסים קרובות ואינטימיות, ישנה חשיבות גדולה הרבה יותר לרגשות ולצרכים האישיים, על פני הכללים החברתיים הנהוגים. לכן, הרשו לעצמכם לכתוב את הכללים של הזוגיות שלכם, בעצמכם, ביחד, לפי מה שמרגיש לכם נכון.

הכותב הוא מטפל מומחה בקהילה הגאה ומנהל בקליניקה הפסיכוסוציאלית.