>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

מצעד הגאווה בתל אביב 2013 (צילום: מיכאל שבדרון )
קהילה קהילה, אבל מה עם הפרטים המרכיבים אותה?|צילום: מיכאל שבדרון
בתוך שלל העניינים המבאסים שקשורים עכשיו ללהיות הומו כאן (גל הקריאות ההיסטרי לחשבון נפש, השיטפון הפומבי של ההומופוביה העצמית והכללית, ההתרפקות החלקית על הופעתה – ממש חזון אחרית הימים! – של שרת התרבות והספורט במצעד הגאווה בתל אביב, השקת יצירת המופת הקולנועית של מייקל לוקאס בפסטיבל הקולנוע הגאה, זה שליאור לא בחר בליאור בפרק הגייז של דייט בחשיכה וכו'), יש עוד עניין אחד, שרציתי לא רק להתבאס ממנו אלא גם להציע לכולנו להפסיק לזרום איתו: המילה שלעת חקירה נהייתה לה עדנה: ה"קהילה".

אל תבינו אותי לא נכון: זה אחלה שיש קהילה, לפעמים מדומיינת, לפעמים ממשית, של הומואים, לסביות, טרנס, בי וקווירים, בכל מיני קונפיגורציות של יחסים, שותפות גורל, סקס, סכסוכים פנימיים, אהבה, ביצ'יות הדדית, סולידריות, ניכור, דיסוננסים פוליטיים, תשוקה ומה לא.

חגי אלעד (צילום: האגודה לזכויות האזרח בישראל)
חגי אלעד|צילום: האגודה לזכויות האזרח בישראל

אבל זה שאוצר המילים התקשורתי התקין פתאום מרגיש בנוח רק עם המילה המשתיקה והמשתקת "קהילה" על הטיותיה, אבל בעיקר ללא נטיותיה, זה בלתי נסבל.

ודאו שהחברים שלכם לא מבולבלים

אפשר לשער למה לתקשורת יותר נוח עכשיו לדבר על ה"קהילה" ולהחזיר לארון את ההומואים. ואפשר גם לחשוב למה להומואים ששונאים את עצמם, ושנהיו השבוע מרואיינים מבוקשים, זה יותר נוח. אבל לי לא נוח בארון הקהילתי. אני הומו. ואין שום סיבה שנשתף עם זה פעולה.

למשל כך, בכל פעם שה"קהילה" מוצעת לנו, לא בתור רקע מאפשר, אלא כניסיון הסתרה: פשוט להגיד שכן, אני מה"קהילה": אני הומו. זה משתלב בקלות בשיחות משפחתיות על הברנוער, בראיונות בתקשורת על החוקרים הגאונים של המשטרה, באינטרקציות רומנטיות בגריינדר ואפילו בפייסבוק.

רוצים לוודא שהחברים שלכם והחברים של החברים שלכם לא מבולבלים? לא תוהים במבוכה האם זהותכם ההומואית/לסבית/טרנס/בי/קוויר התפוגגה? ומתוך הערפל אתם מגיחים מטושטשים במלוא קהילתיותכם, מעורטלים מכל נטייה? אל דאגה – אחד הבאנרים (לשימוש חופשי - ותודה לנועה הגרפיקאית!) שהעליתי לפרופיל הפייסבוק שלי יעשו את העבודה.

חודש גאווה גאה שיהיה.

הכותב שימש המנכ"ל הראשון של הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות