"הרבה פעמים אני תופס את עצמי עושה חשבונות מול ארון הבגדים - בודק כמה פעמים התלבשתי ססגוני ונועז לאחרונה כדי לא לעבור איזו 'מכסת הומואיות' דמיונית. לפעמים אני גם נעשה מודע לכך שאני משלב רגליים בציבור ומפסיק, מאותה סיבה". (אוריה, 27, ירושלים)
>> טרנסג'נדר מפתיע את העולם בתמונת לפני ואחרי
>> "כל זוגות הגייז שאני מכיר מנהלים זוגיות פתוחה"
"הדייט המועדף עליי ועל בן הזוג שלי היה ללכת לקולנוע - פשוט כי זה המקום שבו משכנו הכי פחות תשומת לב. אלא שמהר מאוד הבנתי שגם החושך לא מכסה על המבוכה הפנימית הכל-כך עמוקה שלי. בכל פעם אותו סיפור: מבקשים לשבת מאחורה, אפילו עוד אם אפשר, יודעת מה? בשורה הכי עליונה. מחכים עד שהסרט עצמו יתחיל - כי עוד יש אורות פה ושם בפרסומות. וכשהוא מתחיל, צריך לקחת עוד כמה דקות בטיחות כי אולי עוד יתיישבו בקרבתנו. ורק אז היינו מעזים להחזיק ידיים. בפעם היחידה שהרשינו לעצמנו להתנשק הרגשנו כמו פורעי חוק. זה בכלל לא היה קשור לסביבה - אף אחד לא הסתכל עלינו, וגם מי שהסתכל והבין, לא התעמק. בכל זאת, תל אביב, הקולנוע בסנטר. אבל יש משהו שורשי ובסיסי במבוכה הזו מהסביבה, בחריגות הזו. השתדלנו ללכת רק לסרטים טובים באמת, כדי לשכוח מהמסביב". (נדב, 23, הרצליה)
"אני נוסע באוטובוס, מגביר את הווליום באוזניות ומצליח איכשהו לא לבכות. ברגעים כאלה אני שומע בדרך כלל פאנק או מטאל. אולי אני מרגיש צורך לאשש מחדש את הגבריות הסטרייטית שלי, אולי אני סתם אוהב פאנק ומטאל". (ערן, 21, רמת גן)
"נפגשנו במסיבה, היינו שיכורים, התמזמזנו ונהניתי מכל שנייה. לא יכולתי לבוא אליו באותו לילה, אבל קבענו לכמה ימים אחרי. המפגש השני ההוא היה, מבחינת שנינו, די מזעזע: לקח לנו זמן להבין שלא נצליח לשחזר את הכימיה של המסיבה, וששנינו סובלים. נפרדנו כידידים, מה שנקרא. לאורך כל המפגש השני ההוא, ולאורך נסיעת האוטובוס שאחריו, אמרתי לעצמי שזה רק סטוץ גרוע. אבל משהו במוח שלי כל הזמן אמר לי אחרת. שעשיתי דבר דוחה, משפיל, פאתטי. שאני צריך להתבייש בעצמי. שאף אחת לא רוצה אותי, ולכן אני פונה לגברים, ועוד למבוגרים ממני. רצף ארוך של מחשבות קשות ולא רציונליות, שתקף אותי גם אחרי סטוצים מוצלחים יותר, והפעם היה אגרסיבי במיוחד. אני יודע שאני ביסקסואל כבר לא מעט שנים. ברובן לא היה לי אומץ לעשות עם זה משהו, ויצאתי רק עם בנות. רק כשהתחלתי לפגוש בנים, הבנתי כמה קשה לי לקבל את המשיכה הזאת ולא להתבייש במה שאני רוצה. זה מאבק שאני מנהל מול עצמי כל יום, ובכל יום מנצח קצת יותר". (עודד, 26, רמת השרון)
"הגעתי לחברת ביטוח חדשה כטכנאי. העיסוק הפיזי בהתקנת מחשבים חדשים, פירוקים וסחיבה של ציוד עורר בי את העיסוק בגוף. כשתפסתי את עצמי מסתכל על טכנאי חדש וחתיך שצורף אליי סוחב ציוד, חשבתי לעצמי: 'אתה כזה קוקסינל'. בכל פעם שאני מותש מהוצאה של כבלים או מחליט שאתחיל קודם עם משימה לא פיזית, אני מתחיל לחשוב שזה קשור לנטייה המינית שלי. ובכל פעם שהטכנאי החתיך פונה לעובדת יפה ומקסים אותה, אני מצטער שאני לא סטרייט כמוהו. גם אם יהיה לי את הגוף הכי שרירי בעולם, אני לא אוכל להביא מחשב למשרד של מישהו ולגרום לו להתאהב בי כמו שהוא עושה". (משה, 24, פתח תקווה)
"יש לי תיק שק צבעוני שאני מאוד אוהב, אבל אני גם מאוד מודע לכך שהוא מבהיר שאני גיי. לפעמים כשאני בא לצאת מהבית – בלי קשר לאן או עם מי – אני נרתע מלבחור בו, כי לא בא לי להיות מזוהה אוטומטית כהומו, או שמפריעה לי הידיעה שאנשים יסתכלו עליי וידעו שאני הומו". (ירדן, 23, כפר סבא)
"הייתי כבר חצי שנה עם בן הזוג שלי. יצאנו על בסיס שבועי, ובגלל ששנינו אנשים מופנמים תמיד ניסינו לשמור על פרופיל נמוך, כאילו כדי לא להפריע לסובבים אותנו. באחת היציאות שלנו הגענו לנמל בשעות הערב והלכנו כמה קילומטרים על הטיילת. בחיי שזה היה רומנטי לאללה. אנחנו הולכים, וכל מה שאני רואה זה זוגות. זוגות הולכים מחובקים, זוגות מחזיקים ידיים. נדמה לי שלא היה לי עוד רגע בחיים שבו כל כך רציתי להחזיק את היד של בן הזוג שלי. אבל הסתכלנו אחד על השני במין מבט עצוב וידענו שזה לא עומד לקרות. לא כי מישהו יעיר הערה, לא כי אכפת לנו ממבטים, אלא כי נדרש המון כוח נפשי כדי להביא את עצמך לסיטואציה בה אתה מרגיש מאה אחוז בנוח עם החריגות שלך. ושנינו ממש לא היינו שם. לא רצינו לחגוג את החריגות הזו, אין בזה גאווה. אפילו קצת קשה לי להבין הומואים שכל כך אוהבים את עצמם. המשכנו ללכת בלי לדבר. לפחות היה לנו אחד את השני". (איתי, 25, גבעתיים)
"חבר שלי חיבק אותי ברחובות שפירא, הבית שלי, וילדים קטנים שגרים בשכונה הביטו בנו. הרגשתי טיפה לא בנוח, כאילו אני מחנך אותם למשהו אסור". (חנן, 29, תל אביב)
"באחת המשמרות שלי כמלצר במסעדה היה ערב שהרגשתי שאני כמו איזה כוכב באזור שבו עבדתי. היו המון שולחנות עם משפחות, דיברנו הרבה, צחקנו, נוצר קשר אישי ומתלהב כמעט עם כל שולחן. הרגשתי כאילו עיניהם נשואות אליי כל הערב עם חצי חיוך וסקרנות. פתאום נכנס למסעדה בן הזוג שלי שבא להפתיע אותי ולשבת עם חברה. הסתכלנו אחד לשני בעיניים ובלי לדבר על זה פשוט נתנו אחד לשני כיף ולא נשיקה. כאילו שנינו הבנו שזה ברור שאנחנו לא הולכים לתת נשיקה עכשיו מול כולם. אני לא יודע מאיפה זה בא אצלו, אבל אני פשוט לא רציתי 'להרוס' לאותם לקוחות את הרושם של מי שאני". (צביקה, 30, תל אביב)